העולם כולו, וישראל במיוחד, עומדים אובדי עצות מול הקנאות האיסלאמית. שירותי הביטחון יודעים להתמודד עם הטרור ברגע שהוא עומד לצאת לפועל, אך לא קושרים אותו באופן ישיר וגלוי לתנועות הדתיות, בין אם מסיבות פוליטיות, או משום שחוששים להפוך את העימות למלחמת דתות.
המפתח לטיפול בתנועות הפונדמנטליסטיות נעוץ ביכולת לאפיין אותן ולבדל אותן משאר המאמינים המוסלמיים התמימים, שלא על-פי קריטריונים של מידת הדבקות הדתית.
מדוע הבידול הזה חשוב? כל זמן שהטיפול במניעת הטרור יתחיל רק ברגע שהטרוריסטים הפוטנציאלים יחלו לגלות עניין בחומרי נפץ, כפי שזה קורה היום, שירותי הביטחון והעולם כולו ימצאו את עצמם מופתעים כל פעם מחדש. הזמן שעובר מהרגע שגמלה בלבם ההחלטה לצאת לפעולת פיגוע עד להוצאתה המלאה לפועל עלול להיות קצר ולא לאפשר מניעה יעילה של הטרור.
דוגמה מוחשית לצורך זה קיבלנו לאחרונה באנגליה, כאשר כל שמנע את הצלחת מכוניות התופת היה תשומת לב מקרית של עוברי אורח. כדי לאפשר מניעה מוחלטת של הטרור, יש צורך לאתר את שורשיו. ההצלחות האחרונות שהיו לשירותי ביטחון בעולם לימדו את הטרור הזה למדר את עצמו, ולפעול בחוליות בודדות וביוזמות מקומיות ללא כל קשר ארגוני ביניהם. הקשר היחיד שאינו סמוי מהעין, הוא הקשר האידיאולוגי.
ברור שיש קשר חד-חד ערכי בין תנועות איסלאמיות פונדמנטליסטיות מסוג מסוים לבין פעילויות טרור. שירותי ביטחון אחדים מנהלים פעילויות מודיעין סמויות נגד תנועות כאלה, אך רבים בעולם עדיין מתנגדים לאפיון תנועות מוסלמיות כיעד מודיעיני לשירותי הביטחון.
אכן אין טעם ואין תועלת בהכתמת כל המוסלמים, ואסור לחשוד בכל אחד שמגלה מידה רבה יותר של דבקות דתית. אך מה שרוב הציבור אינו יודע הוא שהתנועות הפונדמנטליסטיות לא נבדלות במידה רבה יותר של דבקות, ולפעמים אף על פני השטח הם נראים כדתיים פחות מאחרים. ההבדלים הם משמעותיים יותר.
המקור של האיסלאם הקיצוני והאידיאולוגיה של האחים המוסלמים ושאר התנועות הקנאיות שקמו בהשראתם החל משנת 1928 הוא בדבריהם וכתביהם של סייד מאודודי, חסן אל-בנא, סייד קוטב ומוחמד פרג'. הכותבים הללו יצרו אידיאולוגיה חדשה שהתבססה על פרנויה ושנאה, וקראה למלחמת קודש לסילוק כל המשטרים שאינם פועלים על פיה מעל פני האדמה.
האידיאולוגיה הופצה במסגדים, בתי ספר, רשתות סעד וכמובן בסניפי תנועות האחים המוסלמים. מתחת לפני השטח, הפעילות האידיאולוגית הזו תורגמה להקמת תאים מחתרתיים שהתאמנו בנשק. האידיאולוגיה הזו קידשה את המוות בשליחות אללה, שהוא הבסיס הרוחני לשאהידים של ימינו.
לא בכדי האידיאולוגיה צמחה בימים בהם צמחו האידיאולוגיות הנאצית בגרמניה והפאשיסטית באיטליה, ולא בכדי מצא מייסד האחים המוסלמים אל-בנא לנכון לנסות לחבור להיטלר ולמוסוליני. כשם שהללו ראו את הגזע שלהם כגזע השליט, כך רואים הפונדמנטליסטים האיסלאמיים את האיסלאם כדת שצריכה לשלוט, וכשם שהנאצים רצו לטהר את העולם מהיהודים, כך שואפים ממשיכי האחים המוסלמים לטהר את העולם מהכופרים באיסלאם.
ספרו של סייד קוטב "ציוני דרך" שיצא לאור ב-1964 מסכם את האידיאולוגיה הזו, כפי שספרו של היטלר "מיין-קאמפף" סיכם את האידיאולוגיה הנאצית. מעניין לציין ששני הספרים הללו נכתבו בכלא. בניגוד לאידיאולוגיה הנאצית שימי הצלחתה היו קצרים יחסית, האידיאולוגיה של האחים המוסלמים הצמיחה ממשיכים רבים וספרות ענפה. ספרות זו, באצטלה של ספרות קודש ממשיכה להפיץ את התיאוריות של הפאשיזם האיסלאמי עד עצם היום הזה.
האידיאולוגיה הזו שנוצרה במקור על-ידי מוסלמים סונים, קיבלה את התרגום לאידיאולוגיה שיעית על-ידי האיאתולה חומייני. אם בוחנים את התובנות של האיסלאם הפונדמנטליסטי, וכיצד הן עברו בקלות ובמהירות רבה כל כך בין זרמים מנוגדים של האיסלאם - הסונה והשיעה, מגיעים למסקנה החשובה, שהאיסלאם הפונדמנטליסטי של האחים המוסלמים וחומייני איננו עוד זרם דתי בעל דבקות יתרה, אלא הוא תנועה פוליטית.
בדיוק כמו שהסוציאליזם והקומוניזם הם תנועות פוליטיות ולא סתם תיאוריות כלכליות, ולהבדיל הפאשיזם והנאציזם הם תנועות פוליטיות ולא ענף מדעי העוסק בתורת הגזע, כך גם האיסלאם הפונדמנטליסטי, שמכאן ואילך אני ממליץ לקרוא לו הפאשיזם האיסלאמי הוא תנועה פוליטית ולא זרם דתי, ועלינו להלחם בו כפי שנלחמים בכל תנועה פוליטית הקוראת לטוטליטריזם.
העובדה שהפאשיזם הזה שואב את מקור הסמכות שלו מעליונותו של מה שהם מייחסים לאלוהים, אינו עושה אותו שונה באופן מהותי מהפאשיזם הקלאסי ששאב את מקור הסמכות מעליונות הגזע או הלאום. להפך, ההקשר הדתי רק עושה את הפאשיזם הזה ליותר קיצוני, חסר רחמים ומסוכן. אין בו פשרות, למרות שהוא עלול להשאיר רושם שונה.
הוגי האידיאולוגיה הזו התירו במפורש להעמיד פנים של מתון ומתפשר כדי לנצל לרעה את החולשות של המערב המתנוון. כך ניצלה אל-קאעידה את הסיוע האמריקני בתקופת הלחימה בסובייטים באפגניסטן, וכשזו הסתיימה, הם נשכו את היד שהאכילה אותם. כך גם החמאס מנצל את הסיוע האירופאי והעידוד העקיף של השמאל הישראלי כל זמן שהם מועילים לקידום מטרותיו.
לפאשיזם האיסלאמי, כמו לפאשיזם הקלאסי של העבר, אין תקנה. לא ניתן למתן אותו, ואסור לפייס אותו. חייבים למגר אותו. לנו כיהודים יש בכך אינטרס מיוחד, משום שהאנטישמיות היא תופעת לוואי קבועה של כל סוגי הפאשיזם.
זו צריכה להיות נקודת המוצא בהתייחסות שלנו לאנשים העוסקים בלימוד התיאוריות הללו. חופש הדת והמצפון אינם חלים עליהם. וכפי שהפצת ולימוד מיין-קאמפף של היטלר הוצא מחוץ לחוק, כך יש לאסור גם את הפצת ולימוד ספריהם של המנהיגים של הפאשיזם האיסלאמי.
כשם שנאסרה פעילותם של תנועות גזעניות המטיפות לעליונות של גזע אחד, וחיסול או שעבוד הגזעים האחרים, כך יש לאסור גם את פעולתן של תנועות המטיפות לעליונות דתית, וחיסול הדתות האחרות. לא רק מדינות מערביות צריכות לנהוג כך, גם ובמיוחד המדינות המוסלמיות המתונות חייבות להוציא את האידיאולוגיה הזו ואת כתביה ומוריה אל מחוץ לחוק ולאסור על הפצתה.
גם בישראל יש להפסיק את מדיניות בת היענה כלפי התנועות האיסלאמיות, לבחון היטב את חומר הלימוד שלהם, ולפעול באופן נחרץ וברור נגד כל מי שמפיץ את הפאשיזם הדתי.
אין בכך כדי לקבוע עמדה כלפי האיסלאם בכללותו. להפך, חופש הפולחן, התפילות, ושאר מנהגי הדת המוסלמית אינם מענייננו והם יוכלו להמשיך להישמר ללא מפריע ובדבקות רבה. קו הגבול הוא הנקודה בה הלימוד הדתי הופך לחשיבה פוליטית פאשיסטית. גם אם כמה מהמטיפים האלה יאמרו לנו כי הם לא קוראים לשימוש באלימות, ההבדל הוא טאקטי וזמני בלבד. פאשיזם הוא פאשיזם. אם לא נמנע את זריעת זרע הפורענות, לא נוכל למנוע את הפורענות.
