בשנת 2006 נרשמה עלייה חדה בגילויי האנטישמיות השונים בעולם, והיא מהווה נקודת שיא מאז אוקטובר 2000, עת החל גל חדש של ביטויי שנאה כלפי יהודים. כך עלה מנתונים של המכון לחקר אנטישמיות בחודש אפריל האחרון.
התורה התוותה לעם ישראל תפקיד להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", "אור לגויים" כלשון ישעיהו. ברם מאז ומעולם, יחסי העם היהודי עם אומות העולם היו מורכבים וטעונים.
שורשי השטנה כלפי היהודים, מעמיקים עד העת העתיקה. חיבורים אנטישמיים מובהקים חוברו כבר במאה השלשית לפה"ס, על-ידי מאנתון – כהן מצרי, ומאוחר יותר על-ידי אפיון האלכסנדרי. נגד האחרון חיבר יוסף בן מתתיהו את חיבורו "נגד אפיון".
מדוע תופעת האנטישמיות מושרשת כל כך בעמים? מה היא אותה נוסחה "החקוקה בסלע", המונחת ביסודם של יחסינו עם אומות העולם?
חוץ ופנים
כדי להשיב על שאלה זו צריכים אנו לעיון בהיררכיה הנבנית בין החיצוניות והפנימיות כפי שמבאר אותה הרב יהודה אשלג, בעל הסולם בהקדמתו לספר הזוהר.
חוקי "הפנימיות" ו"החיצוניות" הללו נוהגים הן בין ישראל ואומות העולם, הן בכל אדם מישראל והן בתורה.
ביחס לעולם נחשבים ישראל לפנימיות העולם, ושבעים האומות, נחשבים לחיצוניותו.
יחס דומה בין ה"חיצוניות" ל"פנימיות", נוהג גם בישראל עצמם. עובדי השי"ת שהם בגדר "פנימיות", ואלו שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת נחשבים לחיצוניות".
ואף בעובדי השי"ת שבבני ישראל, יש "פנימיות", שהם הזוכים להבין נשמת פנימיותה של התורה וסודותיה, ו"חיצוניות", שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשי שבתורה.
וכן בכל אדם מישראל, יש "פנימיות", ו"חיצוניות". הרב ברוך שלום אשלג כותב במאמרו מהו "הללו את ה' כל גויים", כך:
"ויש באדם בחינת "אומות העולם", ויש בו בחינת "ישראל" המבקשת להגיע לאחדות הבורא וידיעתו (ישר-אל). ו"הישראל" שבאדם הוא בגלות תחת שליטת אומות העולם".
ומהמבואר מובן היטב, כי גם בתורה יש פנימיות וחיצוניות, ממש כמו כללות העולם כולו.
אי אפשר לעולם בלא ישראל (תענית ג')
ועתה, כשרואים אנו את היררכיית הפנימיות מול החיצוניות שבעולם, נבין גם את התלות שבין פנימיות ישראל וכלל העולם. כי ירידה, או עלייה ולו הקטנה ביותר בפנימיות ישראל, משפיעה מייד על כל המערכת כולה.
בהקדמה לספר הזהר, אות ס"ו, כותב בעל הסולם בלשונו החדה את הדברים שלהן:
"לפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות [הפנימיות והחיצוניות]. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אומות העולם, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה מ"ט) "הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".
אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה... בזה משפיל האדם, ומוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ומגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אומות העולם, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.
ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאומות העולם מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאומות העולם, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומות העולם, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.
הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל".
הנסתר יעמיד על רגליו את הנגלה...
כעת מובן היטב מדוע קשרה התורה בין רוחניות ישראל ובין יחס הגויים כלפיהם.
כותב הרב ראי"ה קוק (אגרות א', צ"ב): "יתחזק נא ידיד נפש להאיר את אור חכמת הנסתר בעולם. עתה קרבו הימים, שהכל יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה. הנסתר יעמיד על רגליו גם את הנגלה".
כל עוד אנו מצטמצמים בחלק התורה הנגלית בלבד, "לא קבלה ולא מחקר" כלשון הרב קוק, אנו משפילים את פנימיותה מטה, ומעוררים על עצמנו אנטישמיות ושנאה מצד העולם.
אין לנו, אלא להעלות את חשיבות הפנימיות על החיצוניות, אז ודאי שנזכה ליחס אוהד מאומות העולם ויקוים בנו הכתוב (בישעיהו י"ד), "ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'".
