בשבוע שעבר, במאמר ראוי לציון, סקר פרופ' אמנון רובינשטיין את הממצאים של מכון המחקר Pew, באשר לשמה הלא טוב של ישראל באירופה, במיוחד, לעומת ארצות אפריקה. ללא ספק, נושא מעניין וראוי לעלות לדיון ציבורי.
למרבה הפליאה, פרופ' רובינשטיין לא התייחס למחקר אחר של המכון המכובד באשר ליחס הציבור האמריקני לשלוש רשויות השלטון. לכאורה, מה לנו ולעניין זה? אך, מקריאת הנתונים והקש על מה שקורה בישראל, ניתן להסיק מספר מסקנות מאוד מעניינות לגבי המעורבות של הפוליטיקה במשפט, והתוצאות הרות האסון שיכולות לנבוע מכך.
במישור הכללי, המחקר המוזכר לעיל, מראה ירידה משמעותית ביותר בתמיכת הציבור בשלות רשויות השלטון? המחוקקת, המבצעת [הנשיא וממשלו], והשופטת.
הנתון המעניין ביותר הוא, ירידה דרסטית ביותר של אמון הציבור בבית המשפט העליון של ארה"ב: אם בינואר 2007, שיעור התמיכה היה 72%, הרי שבסוף יולי, תחילת אוגוסט, השיעור ירד ל-57% בלבד. זו ירידה דרסטית ביותר, ללא צל של ספק. ההמשך יוכיח, שאחת הסיבות לירידה הזו היא, הפוליטיקה ומעורבותה בבית המשפט העליון.
מפילוח הנתונים, מתברר שהירידה המשמעותית ביותר בתמיכה בבית המשפט העליון, נרשמה בקרב הדמוקרטים ואלה המכונים "עצמאיים" [במובן הפוליטי]. אם בתחילת השנת 2000, 67% מאלה המזוהים עם הדמוקרטים תמכו בבית המשפט העליון, הרי עתה, רק 48% מן הדמוקרטים מביעים אמון בבית המשפט העליון.
בקרב המכונים עצמאיים, שיעור הירידה, גם הוא משמעותי: 74% בתחילת ינואר, ואילו עתה 58%. ירידה נרשמה גם בקרב הרפובליקנים, היינו אלה התומכים בנשיא בוש, אך הירידה מתונה למדי, לעומת בקרב המזוהים, פוליטית, עם מתנגדי הנשיא: 81% בתחילת ינואר, ואילו ביולי השנה, 72%.
היות ומינוים של השופטים העליונים היא פועל יוצא של ההשתייכות הפוליטית, הנתונים במחקר מוכיחים שהרפובליקנים מרוצים מהרכבו של בית המשפט, הדמוקרטים לא. האחרונים מאשימים את הנשיא בוש בכך שמינה שופטים אשר מזוהים עם התפיסה השמרנית המאפיינת גם את הנשיא. מובן שהרפובליקנים לא מקבלים את הקביעה של יריביהם הפוליטיים.
עד כאן לגבי הנתונים. כל מי שמכיר את המערכת האמריקנית, יודע שהקשר בין הפוליטיקה לבית המשפט הוא קשר ההדוק. האם טוב לייבא את השיטה גם לישראל? זו שאלה נכבדה מאוד. כותב שורות אלה איננו משפטן, לכן היה מצופה שדווקא פרופ' רובינשטיין יתייחס לנתונים ומשמעויותיהם, בהביטו על מה שקורה בישראל. במקרה כזה, מעניין היה לשמוע את דעתו המלומדת של פרופ' רובינשטיין לגבי המאבק המתנהל בין שר המשפטים [חברו של פרופ' רובינשטיין, לפי דבריו הוא בראיון עיתונאי] לבין נשיאת בית המשפט העליון.
גורמים פוליטיים אינטרסנטיים מבקשים לקעקע את מעמדו של בית המשפט העליון. הם רוצים להפוך אותו למן "כנסת שנייה", היינו המייצגת את כל רובדי החברה. זכותם המלאה להביע את דעתם ולפעול למימושה. האם אנו רוצים להידמות לארה"ב בהקשר זה? לא בטוח שזהו המתכון הרצוי.
לשר המשפטים הזכות המלאה לערוך רפורמות מהותיות במערכת המשפט. המערכת הזו היא לא בלתי חסינה בפני שינויים המתבקשים. עם זאת, כדי לערוך רפורמות במערכת כה רגישה, חייב שר המשפטים לפעול, בצורה נמרצת, אך בשיתוף פעולה עם הגורמים המשפטיים, ובראשם נשיאת בית המשפט העליון. מאבקי הכוח בין שני האישים המכובדים הללו, לא מכבדים אותם. הם מורידים את אמון הציבור לדרגה המסכנת את הדמוקרטיה הישראלית.
שני הנצים חייבים "לרדת מן העץ" הגבוה אליו טיפסו. חייב להימצא גורם, בעל שיעור קומה, כדי לכנס אותם לישיבות מרתוניות, עד שיצא עשן לבן.
לפני מספר ימים נכנס לתפקידו נשיא המדינה החדש, מר שמעון פרס. תהיינה הדעות לגבי האידיאולוגיה המניעה אותו, אשר תהיינה, אין לקחת ממנו את היכולת לפשר, לנהל בוררות עניינית. מעמדו הרם כנשיא המדינה, ניסיונו הרב במאבקים ובניהול משאים ומתנים, יכולים להפוך אותו לגורם שיניח את הסולם כדי ששני הנצים ירדו מן העץ. שווה לנסות.
