בשם ההגנה על הפרטיות הוגבלה מאוד זכות הציבור לקבל מידע בדבר הרשעות מהמרשם הפלילי. כיום החוק אוסר באופן כמעט מוחלט העברת מידע מהמרשם, מלבד למספר גופים ממשלתיים המפורטים בו. אבל יכול כל אדם לקבל את תדפיס הנתונים הנוגעים לו עצמו ולהעבירם למי שיחפוץ.
לפני ימים אחדים הניחה ועדת חוקה חוק ומשפט הצעה לתיקון החוק. על-פי ההצעה החדשה ייאסר על מעבידים לא רק לקבל מידע ישירות מהמרשם, אלא אפילו לבקש ממועמד לעבודה להביא את המידע הנוגע לו עצמו, ואפילו אם המועמד הביע את הסכמתו.
ולמה זה? מסתבר כי חוק "המרשם הפלילי ותקנת השבים" נועד לשתי מטרות: להגן על הזכות המוכרת לפרטיות, ולהבטיח ריהביליטציה לעבריינים. זו "תקנת השבים" שבשם החוק. במילים אחרות, על-מנת לתת לעבריינים הזדמנות להשתלב מחדש בחברה, נקבע כי יש למנוע מהציבור גישה למידע בדבר העבירות שביצעו.
אפשר להעריך את דאגת המחוקק לשלומם ולפרטיותם של העבריינים. מי שמעל בכספים בוודאי מעריך את ההזדמנות לנהל שוב את כספם של אחרים. עברייני מין בוודאי מעריכים את האפשרות לשוב ולעבוד עם נערות צעירות ומי ששלח את ידו בעבירות הונאה או מרמה יהיה תמיד מאושר לקשור עסקות עם קורבנות חדשים.
אבל האם יש מי שדואג גם לזכויות האנשים ההגונים? האם יש מי שחושב על זכויות בעלי עסקים, מעבידים ומשקיעים, אשר אינם רשאים לבדוק אם מי שמנהל את כספם אינו נוכל מורשע. האם יש מי שמגן על משכירי דירות אשר מפקידים את רכושם בידי אדם לא מוכר, ונאסר עליהם לוודא שאינו חוליגן או רמאי. האם יש מי שדואג לילדות שהולכות לצופים?
בארה"ב, אין חיסיון על מידע בדבר הרשעות. במרבית מדינות ארה"ב יכול כל אדם לבצע סריקה דרך האינטרנט ולקבל את המידע ה-"חסוי" ישירות למחשבו האישי, בלי לבקש את רשותו של איש. זו זכותו הבסיסית בשם עיקרון "חופש המידע". בישראל, כמובן, הגישה הפוכה.
אם לא די בטפשות שבחוק הקיים, באה הצעת התיקון ומקצינה את האיוולת. מכיוון שכל מעסיק אחראי חייב לוודא כי למשרות מסויימות לא יתקבל מועמד שהוא עבריין, הצעת החוק קובעת כי לא ניתן יהיה לבדוק זאת בשום דרך, גם לא אם המועמד עצמו ישר דרך וממש ממש רוצה בכך. לעומת זאת עבריינים יוכלו לסלול את דרכם למשרות אמון - בחסות החוק!
טוענים תומכי החוק כי זכותו של כל אדם להגנה על פרטיותו, וזכותו של כל עבריין לשיקום. נכון. אבל דרכן של עבירות פליליות שאינן מבוצעות בצנעת פרטיותו של העבריין. לעבירות שותף גם הציבור, בתפקיד הקורבן. גם ישיבות בתי המשפט נערכות בדרך כלל בפומבי ולעיני הציבור. על כן לא ברור איך יכול אדם לטעון לזכותו לפרטיות בהקשר להרשעתו בפלילים.
אין גם צורך להתייסר על הפגיעה בזכות עבריינים לשיקום. מי שמתכוון לעבור על החוק, ראוי שיידע כי מלבד העונש שיגזור עליו בית המשפט, סביר להניח שבעתיד יתקשה גם להתקבל לעבודה במשרות מסוימות. זה חלק מהסיכון.
אם המדינה רואה חשיבות בשיקום עבריינים, תתכבד ותשקם אותם בעבודה בשירות המדינה. היא גם יכולה להציע תמריצים למעסיקים פרטיים שיהיו מוכנים להעסיק עבריינים לשעבר. אם התמריץ יתאים, יש להניח שיהיו כאלה שייענו.
אבל לא נאה שהמדינה מסייעת לביצוע עבירות על-ידי מניעת מידע מהציבור. הגיע הזמן לשחרר את המידע. הוא של כולנו!