פרשת ראה פותחת בהגדרת "הברכה והקללה" מאת ה'. "ראה, אנכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה".
ההבנה הפשוטה של המקרא עלולה לטמון בחובה טעות גדולה. משמע, כביכול שהבורא נותן פעם ברכה ופעם קללה. והרי כתוב באיכה ג', "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". גם יש להבין מדוע מתחילה הפניה בלשון יחיד, "ראה", ומסתיימת בלשון רבים, "לפניכם".
אחד יחיד ומיוחד
שאלות אלו נשאלו רבות על-ידי מפרשי התורה לדורותיהם. בכדי לבארן לעומק, צריכים תחילה להבין כי אין דבר בכל המציאות כולה שלא יהיה כלול בהבורא ית'. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מבאר את סוגיית ייחודיות הבורא כך:
"אין לך מהות כלשהי בעולם, הן מן המוחשות אל החושים, והן מן המושכלות בעין השכל, שאינה כלולה בבורא ית'. ואף אותם המושגים, שהם מנוגדים זה לזה ונפרדים בתפיסתנו הגשמית, כולם כלולים כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל בסוד "אחד יחיד ומיוחד". (ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית, אות א')
וזה סוד האמור בספר איכה ג', כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". כלומר אור הבורא ית' נמצא בשלמות מוחלטת, ללא שינוי צורה אופי או יחס כלפי הנבראים, אלא כולו משפיע ופועל טוב - להביא את הנבראים למטרה הסופית - גילויו ית' לנבראיו.
הקללה והברכה
ועתה, אחר שביארנו את כל האמור לעיל, נוכל להבין את כוונת התורה באומרה "ברכה וקללה".
הורונו חז"ל כי רצונו של הבורא הוא להיטיב לנבראיו, ככתוב "טוב ומטיב לטובים ולרעים". כל מטרתו של הנברא, להגיע לדבקות שלמה בה' ית', בכדי שיזכה לגלותו כטוב ומטיב בלבד. ומטרם שהגיע לדרגה נעלה זו, הוא מרגיש את הבורא כמייסר ח"ו. הרגשותיו מעידות עליו כי נמצא בפירוד ממנו ית', ו"מרשיע" את קונו. מצב זה נקרא "קללה".
"ומכאן נפתח לנו פתח להבין מקור כלל התענוגים והייסורים בעולמנו." מסביר בעל הסולם במאמר מתן תורה. "כי מתוך שהשי"ת הוא השורש לכל הבריות אשר ברא, לפיכך כל העניינים הכלולים בו ית', יבושמו לנו וינעמו לנו, משום שטבענו קרוב לשורשינו ית'. וכל העניינים שאינם נוהגים בו ית'... יהיו אלה נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסובלם".
הסיבה להרגשת הייסורים היא טבענו האגואיסטי. אנו נמצאים הפוכים, מטבע השי"ת. ומשום שאנו הפוכים לשורשנו, כלומר בפירוד מלא ממנו ית', אף הרגשתנו את המציאות שהבורא פועל עלינו, הפוכה מהאמת.
מטרת הבריאה היא לבוא לידי השתוות עם הבורא. גילוי הבורא כטוב ומטיב תיתכן רק באדם שתיקן את עצמו מהטבע "לקבל לעצמו" – הטבע האגואיסטי, לטבע "לקבל על-מנת להשפיע" נחת רוח ליוצרו, בדומה לטבע הבורא ית'.
וכשמתקן את עצמו ומדבק בבורא, על-מנת להשפיע לו נחת רוח, זוכה להרגיש את מלוא טובו ית', אשר אין לך בכל הנאות העולם הזה הנאה גדולה מזו. וזה קרוי בלשון התורה "ברכה".
אחדות הנותן מול ריבוי המקבלים
ובאמור נוכל להבין את השאלה השניה, מדוע פתחה התורה בלשון יחיד, "ראה" וסיימה בלשון רבים, "לפניכם". כי מצד הבורא אין הבחן כי הכל נמצא כלול באורו ית' באחדות שלמה, ככתוב אני ה' לא שיניתי" (מלאכי ג', ו').
מכך שהבורא ית' נותן דבר אחד לכולם. לכן כתוב "אשר אני נותן לפניכם", כי נתינתו הינה לכל הכלל כולו. לעומת זאת כשכתוב "ראה", הכוונה לנבראים, שהם מקבלים כל אחד ראיה מיוחדת בפני עצמה ומרגישים את הבורא בצורה שונה לחלוטין. כמאמר חז"ל, "כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה, כן אין דעתן שווה" (ברכות נ"ח).
מי ייתן ונזכה לגלות את הבורא ית' באחדותו השלמה, להדבק בו בכל לב ונפש.
