|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"מדוע קשה להיות חופשי וגם דובר אמת", שואל יו"ר מועצת יד-ושם מר טומי לפיד במעריב, "כמה טיפות רעל צריך לטפטף לקנקן המים כדי שהם יהיו מורעלים?", ממשיך ושואל החבר והדובר בפועל של ראש הממשלה
|
כן, טומי לפיד היה עיתונאי, עבר שינוי לפוליטיקאי כושל, ועכשיו עתוניקאי, או פוליטינאי, גם עיתונאי, גם פוליטיקאי, גם כותב במעריב, גם נושא כליו של ראש הממשלה, גם מדבר ברדיו, גם יו"ר מועצת יד-ושם, וגם מופיע בטלוויזיה.
ואם מדברים על דברי אמת, ועל חופש – בואו נראה מי הוא המרעיל האמיתי של השיח הציבורי בישראל, והלוואי היה מדובר אצלו רק בשתי טיפות, ובקנקן אחד. בגלל מעמדו, עוצמתו וחבריו, הוא נמצא בכל הקנקנים, מרעיל אותם אחד אחד, והטיפות – בגודל של ביצי יען.
"לא אנחנו כבשנו את טול-כרם, אלא טול-כרם כבשה אותנו" - אחרי שיר של עמיר בניון שהושמע בגל"צ בזמן מבצע חומת מגן.
"תלך מפה, אתה נבלה" - בתוכנית פופוליטיקה בדבר גיוס בני ישיבות, לעבר ח"כ עזרן מסיעת שס. הארץ 09.05.98.
"אתם לא רוצים לדעת מה אני חושב על המקצוע של זהבה גלאון" - בתגובה לדבריה של זהבה גלאון על מפלגת שינוי.
"לומר לאדם חילוני לא לנסוע בשבת זה כמו לומר לאדם דתי שהוא חייב לנסוע בשבת."
"קונים את הסבתא שלך!" - בחדשות השעה שש בערוץ 2. בתגובה לקביעתו של עודד בן עמי "ראש הממשלה קנה, כאמור, את תמיכת שינוי בתקציב המדינה במחיר 700 מיליון שקלים".
"כל המתגייסים הם פראיירים" -בתוכנית מועצת החכמים 28.07.2007
"כל מי שמתגייס הוא קוּקוּ" -בתוכנית מועצת חכמים 11.08.2007
"שתוֹק" - לעיתונאי ארי שביט מהארץ בתוכנית מועצת חכמים 11.08.2007.
"פאשיסט" "פושע מלחמה" – לעיתונאי ארי שביט בתוכנית מועצת חכמים 19.08.2006.
השוואה בין אלה המבקשים להקים ועדת חקירה ממלכתית אשר תחקור את הדרג הפוליטי להיטלר ולסטאלין – התוכנית מועצת חכמים 16.09.2006.
"כיצד שיעבדנו את בטחונה של ישראל, את כלכלתה ואת אורחות חייה לתופעה הביזארית של רבני הגטאות" - במאמר "כצלם בהיכל", מעריב, ינואר 2002.
"אתה לא שפוי" לפעיל הליכוד שגיב אסולין בתוכנית מועצת חכמים - 19.08.2007.
ומה שמפליא הוא שכל המסכנים האלה שהוא פותח עליהם את הפה שלו ממשיכים להקשיב לו, לשדר אותו, לשבת אתו. הוא מטיל עליהם את מימיו – והם מברכים גשם, גשם.
"לא הייתי מסתכן בזעמם הבלתי מרוסן של מיטב שונאי, אילולא הרגשתי שהציבור טובע בביוב המילולי המרסק את האמון בחברה, שומט את הקרקע תחת השלטון, ומשניא את המדינה על אזרחיה", ממשיך ומתוודה לפיד במעריב.
אך יום אחרי הוידוי, שוב רץ לאולפן, שוב חזר לסורו, ממש ממש כמו אותו ברנש המכור לסם, אשר יודע שהסם הרסני לו למשפחתו, לילדיו, לנכדיו, לכל אזרח ואזרחית במדינה, אך כאשר מגיע המועד של המנה השבועית הוא אץ רץ, מזריק את מנת הסם לווריד, וחוזר להתגעגע למנה של השבוע הבא.
|
| תאריך:
|
19/08/2007
|
|
|
עודכן:
|
19/08/2007
|
|
אפרי הלפרין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הנה האמת
|
20/08/07 20:16
|
|
שרגא אליעד חובש שני כובעים. האחד - יושב-ראש התנועה לאיכות השלטון; השני - עורך דין במשרד פרטי, בראשו הוא עומד. פעילותו העלתה בעבר, יותר מפעם אחת, סימני שאלה ואף חשד כאילו "הג'ינג'י", כפי שהוא מכונה, משתמש בתנועה כמנוף לעסקיו הפרטיים. הפעם, בעצם זאת שהסכים לייצג את מנכ"ל רשות שדות התעופה, גבי אופיר, החשוד לפחות באי-סדרים ובכשלים, ניתן לדבר על סימן קריאה: אליעד פועל תוך ניגוד עניינים חמור, העלול להעמידו בשורה אחת עם כמה ממבוקריו - להם הוא מייחס שחיתות. נפרט זאת להלן.
|
|
|
|
|
מנקודת מבט של השמאל, נתניהו הוא הסיוט הפוליטי, ופייגלין הוא הסיוט האידיאולוגי. מאחר שהפחד לאבד את השלטון יותר גדול מאשר לאבד את המדינה, השמאל כולו רצה לראות הישג של פייגלין. אילו זכה בשלושים אחוז בפריימריז מול נתניהו, כל העדר היה מגדיר את התוצאה, ככישלון ענק של נתניהו, ואת הליכוד כ"מפלגת הימין הקיצוני". פייגלין הוא "פצע" פוליטי, ואת הפצע הזה, התכוונו רוצחי האופי להדביק במצחו של נתניהו. כישלונו של פייגלין גרם להם למפח נפש.
|
|
|
|
|
חברת בזק שלחה מכתב אזהרה לאזרחים, ששלחו פקס ללשכת ראש הממשלה, דיווח עמיר בן דוד בידיעות אחרונות. קיוויתי למצוא בסוף הידיעה קריצה, או סימן, שזו מתיחה. אך לא, זו המציאות במדינתנו הצעירה והמתפתחת, המתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
|
|
|
|
|
ממשיכי דרכם של הבולשביקים מרוסיה חוללו סערה רבתי מהקללות של פרופ' וייס, שנאמרו בהתפרצות של זעם, כשמשפחתו, על ילדיה הקטנים, נזרקה מבית שבו הם לא הזיקו לאף אחד. לא עזרה לו ההתנצלות והוא ימשיך להיות מטרה לעליהום ממסדי ותקשורתי.
|
|
|
|
|
נושא השירות בצה"ל, או נכון יותר, אי-שירות בצה"ל, הפך להיות אחד הנושאים שעל סדר היום הציבורי זמן רב יחסית. במדינה שכל שעה מתחלפות החדשות וסדר היום הוא, בעצם, סדר השעה, ראויה לציין העובדה שהשירות בצה"ל ממשיך להעסיק את התקשורת ואת הציבור. ויש הצדקה גמורה בכך.
|
|
|
|
|
