כידוע, התורה מספרת כי אדם הראשון וחוה אשתו נבראו ישר לתוך גן עדן. בגן עדן היו נטועים עצים שונים (בראשית ד'): [ח] וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. [ט] וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. במרכז הגן לבלב לו עץ החיים ומסביבו עצים רבים טובים למאכל. אדם וחוה היו רשאים לאכול מכל העצים, פרט לעץ הדעת שנאסר: [טז] וַיְצַו ה' אֱלֹקִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. [יז] וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.

בנושא גן עדן ועוד נושאים בפרשה, דיברנו די באריכות בשנים קודמות. את עצי הגן הזנחנו משום מה וננסה לתקן זאת ברשימה זו. ננסה לבדוק מהו עץ הדעת טוב ורע, מהו עץ החיים, ומדוע, לכאורה, נחסמה הגישה אליו לאחר החטא; מה גם שהדרך אל עץ הדעת טוב ורע, נותרה פתוחה (אולי נכון לומר פרוצה) לחלוטין.

אדם וחווה גורשו מגן עדן לאחר שנתפתו לאכול מ-עֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כידוע, ומיד אח"כ נחסמת הגישה אל עץ החיים. [כב] וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. באכלם מעץ הדעת טוב ורע, קיבלו את היכולת להבחין בין טוב לרע ובכך מיצבו עצמם כבני תחרות לבורא יתברך אשר קובע בלעדית מה טוב ומה רע. עד אז היו להם מושגים כגון 'נכון ולא נכון'. 'טוב ורע' לא היה באוצר המלים שלהם, כי כאמור, על אלה היתה בלעדיות לבורא הכל. כעת, משאכלו מעץ הדעת, רכשו לעצמם שייכות לרע והוא בהחלט עלול להתגבר על הטוב אצלם.

לכאורה, מה עוד נותר לאחר החטא? לכאורה זהו סוף העולם שאך זה נברא, אבל לא! האדם קלקל ועליו לתקן: [כג] וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. עד עתה הצמיחה האדמה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל, מהחטא ואילך - וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ. המשימה היא לברר את הטוב מן הרע ולהשמש בטוב לצורך הקיום. זה כמובן לא מספיק, וצריכים גם להפוך את הרע לטוב, אבל זה בשלב השני, לאחר שהפנמנו היטב את הטוב וקיבלנו כוחות לכבוש את הרע.

שילוחו של האדם מגן עדן יכול להיחשב כשליחות לזמן מוגבל או למשימה מוגדרת כנ"ל, אבל זה לא כל כך פשוט: [כד] וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. כאן לכאורה לא מדובר בשליחות, מדובר בגירוש מגן עדן. כעת, במקום להתענג על ה' בגן עדן, עליו לעמול קשה להשגת צרכי הגוף הבסיסיים תוך בירור הטוב מן הרע, תוך שהוא נאלץ לנכש קוצים ודרדרים רעים, בטרם יזכה לקצור את החיטה הטובה. וגם לאחר שקצר, עליו לבצע עוד פעולות רבות בטרם יזכה לאכול לחם.

עד כאן זה עלול להיראות כאילו מדובר באיזו אגדה עממית העמוסה במוטיבים אנושיים בסיסיים ביותר, אלא שעניינה של התורה הוא עמוק הרבה יותר. וכמו שציטטנו את הרמב"ן ברשימה לפרשה זו לפני כארבע שנים: תדע, כי על דרך האמת, הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים; ומלת "בראשית" תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים, כאשר הזכרתי. ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי (בראשית) בחכמתא.

במלים אחרות, כל התיאורים בתורה, מעבר לעובדה ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" והדברים אירעו בדיוק כפי שהם מסופרים, כולם רומזים לעניינים רוחניים נעלים ולעבודה הנדרשת מאתנו. בירור הטוב מן הרע בעבודת השדה למשל, רומז לבירור המוטל על יהודי לעשות בכל עניין העומד לפניו. האם המעשה המתוכנן הוא כשר על-פי התורה או לא? האם האוכל שהוא עומד להביא אל פיו עומד במבחן הדרישות ההלכתיות? האם המלים שהוא מוציא מפיו, יחסו לזולת, יחסו לעצמו ולבוראו, האם כל אלה הם מצד הטוב או שמא להיפך חלילה?

לנו אין את עץ הדעת טוב ורע ואת עץ החיים בגשמיות, כאלה שאפשר לקטוף מפירותיהם ולאכול, אבל יש לנו אותם ברוחניות. על יסוד הפסוק (משלי ג') ]יח] עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָר, חז"ל מזהים עבורנו את עץ החיים עם התורה. ומהו עץ הדעת טוב ורע? ובכן חיי היומיום שלנו עם אלפי הדילמות שאנו נקלעים אליהן בשאלות של מותר או אסור, תקין או פגום, מועיל או מזיק וכן הלאה, זהו עץ הדעת טוב ורע. בכל עניין, להחליט מה טוב ומה רע. אלא שגם לזה נתונה התשובה בתורה, כדלהלן.