הרהורים בטרם שביתה

השבוע, במסגרת מאמרי בעד ונגד השביתה המתוכננת (בעיקר נגד), נתקלתי באמירה הבאה: כל יום שביתה חוסך למשרד החינוך (או האוצר) 25 מיליון ש"ח. נתון מעניין, ולא בגלל הסכום, בגלל הגישה - "חוסך".

בכל שביתה אחרת שמארגנת ההסתדרות, תמיד מופיע בכותרות העיתונים הנתון על סכום הכסף שהפסידה המדינה מיום השביתה. שביתה תמיד מתכמתת להפסד כלכלי,ורק שביתת המורים היא רווח? עד לאן יגיע האבסורד,ולאן נוליך את הבושה?

נכון, בשביתת המורים לא ירקבו תפוזים, סחורה לא תתקע בחו"ל, טיסות לא תתעכבנה. כלומר, לכאורה, באמת אין נזק. אין נזק? מה עם כל הידע שלא הועבר לתלמידים? אולי זה נשמע יומרני, אז אומר במילים פשוטות: מה עם בחינות הבגרות? מה עם הפסד החומר לבחינות?

וברמה הערכית, כל יום שאין בו חינוך גורע מעיצוב אישיותו של התלמיד. כן, אני מאמינה שיש כאלו המרימים גבה עכשיו. אולם, למרות המינוח ה"ציוני ארכאי", המורים, חלקם לפחות, גם מחנכים. מעצבים אישיות, נמצאים שם בשביל המצוקות של התלמיד, פותרים בעיות, משמשים כותל דמעות, יועצים, מתפקדים לעיתים כתחליף להורים, מתווים דרך וחברים.

מאיפה היוהרה ,לשקר ולומר שכל יום שביתה "חוסך" למדינה. הכל נמדד בכסף? אם נמשיך בדרך זו, אולי מוטב לסגור את בתי הספר כליל. החיסכון הכספי יהיה גדול בהרבה. גם בלי משכורות, גם ללא תשלום לעובדי המנהלה (הרשויות המקומיות כבר סוגרות חלק מהגרעון...), גם חסכון בחשמל ובמים. בנוסף, פיתוח כלכלי נרחב. התלמידים המושבתים יסתובבו, מן הסתם, בקניונים,ויקנו אוכל ומוצרים שונים. הסוחרים ישמחו לפריחה כלכלית בסתיו... אם זה לא היה כ"כ עצוב, היינו צוחקים.

ואם בצחוק עסקינן, מה פשר הבדיחה הבאה: "מורים חיילים, מורות חיילות, בני ובנות השרות הלאומי, ילמדו במקום המורים." (תוכנית מגירה של משרד החינוך,למקרה של שביתה).

משעשע... תמיד יוצאים חוצץ נגד המורים שאינם בעלי תארים גבוהים, טוענים שאנחנו לא משתלמים בחומר עדכני. והנה, מתברר שכל אחד יכול להיות מורה. אין צורך בלימודים אקדמיים כלשהם, ודאי שלא בתואר. אולי בכלל נסגור גם את המוסדות להכשרת מורים? משרד החינוך ירוויח שוב... רק תארו לעצמכם מה היה קורה לו שר הבריאות היה מציע להביא את צוערי קורס חובשים, על-מנת להחליף רופאים בשביתה...

אינני יודעת אם השביתה תצלח. גם איני משוכנעת שזו הדרך היחידה להיאבק. אולם, ברור לי שעד שלא תשתנה התובנה הבסיסית של קברניטי המשק, עד שיבינו שלחנך ילדים זה לא כמו לייצר ברגים, אפילו לא כמו לפתח מוצר בחברת הזנק, עד שלא יפנימו שלא כל דבר נמדד בערך כספי, שיאמינו כי המשאב החשוב ביותר שלנו הוא המח של דור העתיד, עד אז שלא יפנו ל"מצפון של המורים". שלא יאמרו שלא חינוכי לשבות במערכת החינוך. הרי מבחינתם, השביתה היא סה"כ חיסכון בכסף...