אל תגעו במורים

הסיפור המזעזע שקראתי בעיתון ידיעות אחרונות על "קבלני פיטורים" הוא זה שבסופו של דבר גרם לי לכתוב מאמר זה. לא רק בגלל גועל הנפש מהיחס לאנשים אלא מעצם העובדה שדרך פיטוריהם של המורים ממחישה בצורה ברורה את הצורך הדחוף של חברתנו בבעלי מקצוע זה.

בטוחני שלא היתה זאת כוונת משרד החינוך לצעוק בשעת לילה מאוחרת למורה מול שכניו כי הוא מפוטר, מה שנעשה בסופו של דבר על-ידי "קבלני הפיטורים" (שהועסקו בגלל המספר העצום של מפוטרים), היה מעשה של אנשים לא מחונכים.

וזאת בדיוק הבעיה החמורה ביותר העומדת בפני מדינת ישראל ,ולא רק שהיא חמורה יותר מהמצב הבטחוני, הכלכלי והחברתי אלא במידה רבה היא הגורם להם.

בכל שנה מתפרסמים דיווחים על עליה במספר מקרי הפשע והאלימות בקרב בני נוער ובקרב בוגרים (שהיוו לפני מספר שנים חלק מהסטטיסטיקה על בני נוער). בינהם סיפורים מזעזעים על התעללות של תלמידים זה בזה, פגיעה במורים ופגיעה ברכוש.

בני הנוער מבתי הספר מגיעים לצבא מקבלים נשק ואחריות על חייהם ועל חיי חבריהם, וכן יוצאים לכביש שוב עם סוג של כלי נשק והסטטיסטיקה מוכרת לכולנו.

חינוך טוב מתחיל כמובן בבית, אולם אנו עדים לתהליך בו יותר ויותר הורים מעבירים את האחריות לכך במודע או שלא במודע לידי בית הספר והמחנך.

אנו מצפים מהמורים להקנות לילד ידע ולהרחיב את אופקיו ואנו גם רוצים שיגדל עם ערכים כלשהם ושיביא לנו גאווה.

ההיגיון הבריא מחייב על כן, שהמורים שלמעשה מעצבים את חברתנו כפי שתראה בעתיד יהיו לא פחות מוכשרים ממנתחי מוח, ושמקצוע ההוראה יהיה מקצוע מכובד ויוקרתי שימשוך אליו את הטובים שביננו כך ש"תדע כל אם עבריה ...."

אולם מה שקורה למעשה הוא שמקצוע ההוראה הוא ההיפך מקריירה ושתלוש השכר של מורה בישראל הפך כבר מזמן לבדיחה. כמו כן, לפי ההגיון, המוסד החינוכי צריך להיות נאמן לשמו,לשם כך דרושה משמעת, לשם כך דרושה גם אינטראקציה רבה בין מורה לכל תלמיד.

לצורך כך יאמר לך כל מורה יש ליצור כתות מצומצמות יותר בהן המורה יהיה נגיש יותר לכל תלמיד וגם המשוב מהתלמידים יהיה יעיל יותר.מה שקורה למעשה הוא כיתות בנות ארבעים תלמידים ומורה אחד.

למרבה הצער מורה נאלץ להיות גם קצת שוטר לכן זקוק למינימום הכרחי של "סמכויות שיטור". אולם, למעשה, בכל שנה יוצאות תקנות חדשות המצרות יותר את צעדיהם של המורים. אסור להוציא תלמיד מהכיתה אסור זה ואסור זה.

ילדינו הם בבת עיננו אך בבה זאת צריכה וזקוקה לגבולות. כאשר מורה שאין לו שום סמכות ושום גיבוי מהמערכת ,מעיר לתלמיד שמפריע לו ולחבריו בזמן השיעור התלמיד עונה לו (כמעט בכל בית ספר) "למה מה תעשה לי?!".

בדרך כלל כאשר עולה נושא התנאים של מורי ישראל לדיון קופץ מישהו וטוען "כן, אבל יש להם שלושה חודשי חופש בשנה" לכך ישנן שתי תשובות שאקווה כי יסתמו את הגולל על טענה זאת; האחת - כל הטוען כך מוזמן לעמוד לא במשך תשעת החושים הנותרים לעבודת המורה אלא למשך שעה אחת או שתים מול כיתה של ימינו אלה ואח"כ יקבע הוא לכמה מנוחה זקוק מורה במהלך עבודתו.

והאחרת - ישנם מניעים שונים למורים לבחור במקצועם זה, ונכון חלקם בוחרים בו בגלל "הנוחות" של ימי החופשה אך אלה גם הראשונים לברוח מבתי הספר להסבה מקצועית כזאת או אחרת. הגרעין הקשה של המורים הם אנשים שנכנסים למקצוע כי מרגישים שזהו יעודם ומקבלים סיפוקם מהצלחות תלמידיהם ולא מתלוש השכר הדליל.
עובדה זאת בדיוק מנוצלת על-ידינו דוקא כנגד המורים. כאשר כמעט בכל שנת תקציב הם הראשונים שתנאיהם נפגעים. אנו יודעים שהם יזעקו ואף ישבתו,אך גם ישובו במהרה לעסוק במקצוע שלו הם "מכורים".

שכרם הנמוך ידוע לכולם-לא מדובר כאן באיזו הפתעה או תופעה שנתגלתה רק לאחרונה, וכל בוגר אוניברסיטה העומד בפני בחירת מקצוע מכיל שיקול זה בין כלל השיקולים.

מה צריך לעשות?

יש להגדיר מחדש את מקצוע ההוראה כמקצוע בעל עדיפות לאומית.
יש להכפיל ולהגדיל בצורה משמעותית את תקציב המורים.

מהיכן ניקח את הכסף?

מתקציב הבטחון - חינוך טוב יותר יצור חיילים טובים יותר שחייהם יופקדו בידי קצינים טובים יותר וגם אלה וגם אלה ישמרו באמת על עצמם ועל המולדת מתוך ערכים של ציונות ונאמנות לחבר.נקבל צבא חזק ואיכותי יותר עם פחות תאונות ופחות נפגעים.
מתקציב המסחר והתעשיה - מורים איכותיים בתנאי לימוד נוחים יביאו לתלמידים מוכשרים שיבנו ויטפחו את המדע והטכנולוגיה במדינה.

ניתן כמובן לנמק בצורה דומה לגבי תקציב של כל משרד ממשלתי כמו תרבות,בטחון פנים, תחבורה וכו. אפילו בנושא של הקטנת הפערים החברתיים. אם לכל התלמידים יהיו תנאים הולמים בבתי הספר יהיו סיכויים שווים להצלחה גם למי שאינו מרשה לעצמו מורה פרטי, ולמעשה לא יהיה עוד צורך ב"חינוך האפור".

כפי שאיננו רוצים שטיפול רפואי טוב יהיה רק בבתי חולים פרטיים,
יש למנוע מצב שבו חינוך טוב יהיה רק בבתי חינוך פרטיים, שילכו וירבו ככל שמצב החינוך הזמין לכולם ימשיך להתדרדר.

עלינו להכיר בכך שחיסכון עכשיו בתחום החינוך יגדיל בעתיד את המצוקה בכל תחומי החיים ואת ההוצאות שיידרשו לתקן נזקים אלה.
השקעה בחינוך היא גם חסכון בתקציב.

עלינו לעצב מורה חדש גאה במקצועו המקרין מצוינות וסמכותיות.
ולזכור - השקעה במורים היא השקעה בעתידנו ובעתיד ילדינו.