גזר הדין: אשמים!

"מה שתראו זו האמת!", הרעים רפי גינת בקול נוקיהו שלו - והמשפט הזה סימל יותר מכל שמה שראינו אתמול בכלבוטק לא היה כתבת תחקיר, אלא דיון בבית משפט. וכיוון שלא בבית משפט עסקינן, אלא בטלוויזיה המסחרית, אין באמת צורך להגיע אל האמת, אלא רק לשכנע את הציבור. ולכן, אין ברירה אלא לקבוע כי בשלב הכרעת הדין של משפט השדה הזה, שהתקיים בנוכחות צד אחד בלבד, אנו, חבר המושבעים המכונה הצופים, מוצאים את טיב טעם - אשמים.

אסטרטגיית ניהול המשבר של טיב טעם הלכה בפול גז על התקפה (בין השאר כי להתנצל אפשר רק פעם אחת) - ניסיון קעקוע האמינות של כלבוטק - אסטרטגיה שכרגע נראה שכשלה בגדול (לפחות עד מסיבת העיתונאים מחר), בעיקר בגלל שלוש טעויות מרכזיות שכלבוטק השכילה לנצל.

הטעות הראשונה של טיב טעם היתה שהיא שיגרה כל כך הרבה חיצים עוד בטרם ראתה את החומר המשודר. בכך היא הותירה בידי כלבוטק פריבילגיה מופלאה: גם לתקוף ראשונים (בקיום התחקיר) וגם לירות אחרונים. התוכנית אתמול נערכה כך שתשובותיה של כלבוטק הותאמו לטענות טיב טעם בצורה מושלמת כמו ניילון נצמד.

הנה דוגמאות: התחקירנים דיברו רק עם מספר עובדים מצומצם? "השגנו מידע צולב". כלבוטק מחפשת את טיב טעם (שלא לדבר על הקונספירציה שחרדים עומדים מאחורי העניין)? "אין לנו מניע נסתר ושום עורך לא היה מתעלם מחומר כזה". הכל צולם במשמרת אחת? "קבלו תמונות ביום שמש וביום גשם". הכל קנוניה של עובדים שפוטרו? "ההנהלה קיבלה את התחקירן לעבודה". אתמול לפחות הטיעון של טיב טעם נמעך כמו בדל סיגריה. הסיכוי היחיד של הרשת הוא שהיום (שני) במסיבת העיתונאים הם ישלפו שפן ענק, שיגרום לרפי גינת לאכול כובע כל כך גדול, שהוא שוב יצטרך לעבור ניתוח לקיצור קיבה.

הטעות השניה היתה עצם ניסיון הערעור על אמינות התחקיר. הבה נביט נכוחה: מה ששודר אתמול היו תמונות של חתולים מטיילים במרכז הלוגיסטי, מכרסמים בשר להנאתם, אולם בסופו של דבר המצלמה קלטה רק מקרה אחד בו בשר שנלעס על-ידי חתולים הגיע לחנות, שאינה כלל חנות טיב טעם - ועוד אין לדעת אם הבשר הוצע למכירה או, סביר בהחלט, נזרק בסופו לפח.

אכן, תמונות קשות. אבל יש הבדל גדול בין תמונות קשות אלו, לאלו שעלו בתחקיר מלפני שנתיים (ששודרו גם אתמול) בו נראית עובדת מכשירה עוף רקוב ואומרת: "זה היה מסריח, עכשיו זה מתובל... מה פתאום אומרים ללקוח". וההבדל הוא זה שבין הזנחה - לבין הונאה. טיב טעם יכולה היתה לטעון לתקלה, אבל ניסיון ההכפשה שוב מציב אותה באותה רובריקה כמו לפני שנתיים: זו של כוונת הזדון. וחבר המושבעים המכונה "הישראלי הממוצע" לא אוהב שמנסים לעבוד עליו.

והטעות השלישית היתה בעצם ניפוח הסיפור, מה שגרם, יש להניח, לרייטינג מרקיע שחקים. "אין דבר כזה פרסום רע", אמרה מדונה, הכוהנת הגדולה של הפופ. המשפט הזה היה כל כך נכון - עד כלבוטק אתמול.