הקרב על דעת הקהל

בתחילת החודש הבא ייפגשו באוניברסיטת קמברידג' בבריטניה נציגים של כמה תחנות טלוויזיה מערביות המשדרות בשפה הערבית לדיון בהבטים השונים של שידוריהן. התחנות האלה פועלות בתוך ים של כ-200 ערוצי לוויניים ערביים אותנטיים המשדרים חדשות ועוד כמה מאות ערוצי לווין ערביים אחרים המשדרים תוכניות בידור ודת.

השאלה הנשאלת היא מה מידת השפעתן של התחנות המערביות המשדרות בשפה הערבית על הצופים במזרח התיכון והאם ישראל צריכה אף היא להצטרף למעגל הזה ולהפעיל אף היא ערוץ לוויני מיוחד שישדר בשפה הערבית? האם יש בכלל טעם בשידורים כאלה? מהי מידת אמינותם והאם הם נתפסים כשידורי תעמולה?

אל תחום השידור הטלוויזיוני הלוויני בשפה הערבית נכנסו בשנים האחרונות כמה מדינות חשובות בניסיון להשפיע על דעת הקהל במזרח התיכון.ארצות הברית מפעילה את הערוץ הלוויני הנקרא "אל-חורה", צרפת מפעילה ערוץ הנקרא "צרפת 24". רוסיה מפעילה ערוץ הנקרא "רוסיה היום",גרמניה מפעילה את ערוץ "דוייטשה ווילה" ובריטניה תתחיל לשדר בחודש ינואר הקרוב שידורי טלוויזיה בשפה הערבית במסגרת הבי.ביי.סי.

תחנות אלה המשדרות חדשות מנסות להתחרות בעיקר בתחנת הלווין הפופולרית ביותר במזרח התיכון המשדרת חדשות ושמה "אל-ג'זירה" ובתחנות ערביות נוספות.

העובדה שהמדינות האלה מנסות להתחרות באמצעות הקמת ערוצי לווין בשפה הערבית בעיקר בתחנת "אל-ג'זירה", מעידה על כך שהמערב איננו מרוצה משידורי "אל-ג'זירה" והוא מודאג מאוד מהשפעתם על תושבי המזרח התיכון. במהלך השנים האחרונות הושמעו טענות שונות כלפי "אלג'זירה", כי היא נוקטת באופן קבוע קו אנטי-מערבי, מעודדת את ארגוני החמאס והחיזבאללה, תומכת במאבק נגד הכיבוש האמריקני בעירק ומאפשרת ביטוי נרחב למנהיגי ארגון אל-קאעידה. רשת "אל-ג'זירה" הכחישה טענות אלה והדגישה כי היא פועלת על-פי שיקולים עיתונאיים מקצועיים בלבד. את הדאגה הזו תרגמו מדינות המערב להשקעה של מאות מיליוני דולרים בשנה בערוצי לווין מערביים בשפה הערבית כדי לנסות ול"אזן" את שידור "אל-ג'זירה" והתחנות הערביות האחרות.

אין ספק שלשידורי החדשות של המדינות המערביות בשפה הערבית יש השפעה מסויימת על הצופים הערביים במזרח התיכון אולם הם לא הצליחו עד כה להביס את שידורי "אל-ג'זירה" או התחנות הערביות האחרות. השידורים האלה הצליחו בעיקר, להעביר לצופים הערביים, את המסרים של המדינות המממנות אותם ואולי לתרום גם מעט, לשיפור תדמיתן של אותן מדינות בעיני הצופים.

האם הצופים הערבים מאמינים לשידורים אלה?באופן כללי ניתן לומר כי הם מתייחסים אל תוכן השידורים בזהירות תוך השוואת התוכן המשודר לשידורי אמצעי התקשורת הערביים האחרים. כל שידור בערבית בערוץ טלוויזיה מערבי נחשד באופן אוטומטי כשידור תעמולה או "שידור מטעם". למרות זאת, המדינות המערביות המפעילות שידורים אלה סבורות כי "הרווח עולה על ההפסד" וכי כדאי להמשיך בשידור.

השאלה הטבעית הנשאלת היא האם ישראל צריכה גם היא להצטרף לאותן מדינות מערביות המשדרות בשפה הערבית ולהפעיל ערוץ לוויני דומה במיוחד לאור העובדה שהיא נתפסת כמדינה חשובה במזרח התיכון? התשובה היא בהחלט כן.

חוק רשות השידור מחייב את הרשות "לקיים שידורים בשפה הערבית... לקידום השלום עם המדינות השכנות". השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, יצחק הרצוג, רואה בשיקום השידורים בשפה הערבית חשיבות הסברתית עליונה והביא לממשלה תוכנית עבודה להחייאת ערוצי טלוויזיה ורדיו דוברי ערבית.

השר לאיומים אסטרטגיים, אביגדור ליברמן, המודאג מהסכנה האירנית, יוזם הקמת ערוץ לוויני בשפה הפרסית כדי להשפיע על דעת הקהל באירן. על-פי מקורות שונים, גם סין תתחיל להפעיל בקרוב ערוץ לוויני בשפה הערבית. הטלוויזיה האירנית משדרת כבר בשפה האנגלית וגם רשת "אל-ג'זירה" משדרת באנגלית כדי להשפיע על דעת הקהל במערב.

המלחמה על דעת הקהל הערבית והמערבית בעיצומה ולישראל אסור להישאר מחוץ לתמונה. אנו חייבים להביא את העמדות הישראליות השונות והמגוונות כיאה למדינה דמוקרטית, באופן עיתונאי אמין ונטול מכל תעמולה, לידיעתם של התושבים הערביים במזרח התיכון. אי אפשר להפקיר את הזירה לשידורים עוינים, מלאי כזב והסתה פרועה המעוותים את תדמיתם של ישראל והיהודים והמעודדים שנאה ואנטישמיות. כמדינה שוחרת שלום עלינו לעשות הכול כדי לקרב את הלבבות של שכנינו ולא לברוח מזירת הקרב על דעת הקהל הערבית שהיא בעצם זירת הקרב על השלום.

על הממשלה בישראל להתייחס ברצינות הדרושה למשימה הזו ולהפסיק את ההזנחה בטיפול בשידורים בשפה הערבית ברדיו ובטלוויזיה. דרושה החלטה אמיצה ומדיניות ברורה לחזק את השידורים האלה בתקציבים הראויים כדי שיוכלו להתמודד בכבוד מקצועי מול התחנות הלוויניות הערביות הצומחות במהירות כפטריות אחרי הגשם.

כללי האמינות והמהירות הם החשובים ביותר בפנייה לצופים הערביים במזרח התיכון והשידור הישראלי בשפה הערבית יכול לעמוד בהצלחה במשימה זו, לחזור אל שנות הזוהר שלו ולהפוך שוב לכלי האמין ביותר בתקשורת במזרח התיכון. הכדור כאמור נמצא במגרש הממשלה, לא ניתן לנו אלא להמתין ולראות לאן היא מתכוונת לבעוט אותו.