דמים תמורת דמים

שר התחבורה, שאול מופז, החליט להשקיע 125 מיליון ש"ח בשיקום הכביש המוביל מצומת הערבה בואך אילת. מדובר בקטע כביש באורך של 171 ק"מ. השר קיבל את החלטתו השבוע, וזאת בעקבות תאונת הדרכים האחרונה (?!) שאירעה בכביש זה וכתוצאה ממנה נהרגו שלושה אזרחים.

מזה כשנה וחצי משמש שאול מופז שר התחבורה. האיש שסומן כראש הממשלה הבא, לאחר שהיה רמטכ"ל מוצלח ושר ביטחון נחשב אצל רה"מ שרון, עוסק מזה כ-20 חודשים בכבישים, מחלפים וצמתים, שזה הכי רחוק מפיקוד על הצבא הנחשב לאחד החזקים בעולם. שר תחבורה הוא תפקיד נטול הילה ורחוק ממצ'ואיזם. אפשר לשאול את מופז.

"בית לא עוזבים" שאג מופז אל תוך מיקרופון אל מול אוזני מתפקדי הליכוד, הצהיר כי יתמודד מול ביבי נתניהו, עוזי לנדאו וסילבן שלום, עשה "יו טראן" בדקה ה-90 וחבר לשרון. אבל זה היה כבר מאוחר, כי התור לקדימה היה מפוצץ והכיסאות והתפקידים כבר נתפסו.

בדיעבד התברר למופז האידיאולוגי, העקרוני, שה"יו טראן" שביצע הוא פחות סיבוב פרסה ויותר סיבוב של סכין אל תוך מה שהפך לגוויה פוליטית. ובקיצור, מאז אובדן הכבוד המוגזם ביפן לא היינו עדים לחרקירי כמו זה שביצע מופז בעצמו.

125 מיליון ש"ח מתכוון מופז להשקיע בשיקום כביש צומת הערבה-אילת. העילה: לא חלק מתוכנית מסודרת, אלא מוות טראגי ומיותר של שלושה אזרחים שנסעו על כביש זה. בקיצור, דמים תמורת דמים.

לפני כחודש בערך, פורסמה ב"גלובס" ידיעה בת כמה שורות, מוצנעת, כמעט בלתי נראית. בידיעה סופר כי שר התחבורה שאול מופז החליט להלחם בהחלטת משרד האוצר להקפיא תוכנית לסלילת כביש עוקף ב"ש (מצומת גורל מזרחה לכיוון כביש ב"ש-דימונה) בהשקעה של 360 מיליון ש"ח.

בכביש הנוכחי אגב, אירעו יותר מדי תאונות דרכים בשנים האחרונות, ונרשמו בו יותר מדי הרוגים. הוא פקוק מאוד בשעות מסוימות של היום, בעיקר בבקרים.

מי שקורא את הידיעה בטוח מן הסתם, כי שאול מופז הוא "הילד הטוב" בסיפור, ואילו פקידי משרד האוצר הם דווקא "הילדים הרעים". אבל לא היא, כי מדובר כאן במניפולציה זולה מאוד, לטעמי. להלן תסריט שאיננו רחוק מהמציאות, אם בכלל, לגבי האופן שבו הוחלט על קיצוץ כביש העוקף: במסגרת הקיצוצים השונים במשרדי הממשלה, התבקשו השרים לקצץ במשרדיהם.

כנ"ל משרד התחבורה בראשו עומד מופז. כשהתברר לשר כי אין ברירה והקיצוץ מחויב המציאות, הוא הורה למי שהורה לוותר על אי-אלו פרויקטים ובכללם סלילת כביש עוקף ב"ש. אבל, על-מנת שלא יתקבל הרושם כי דווקא השר מופז הוא זה שמתנכל לנגב, דאג מי מטעמו להדליף לתקשורת את דבר כעסו וזעמו של השר "אוהב הנגב".

מה לא הגיוני בתסריט לעיל? במשרד התחבורה, קרוב לוודאי, יגידו הכול, אבל לא ינמקו. הם גם לא יהיו מוכנים לומר, מי ממשרד האוצר הורה להם, אם יש חיה כזו בכלל, לוותר דווקא על הפרויקט של סלילת כביש עוקף ב"ש ולא על פרויקט אחר. למשל, בניית מחלף בכביש ת"א-חיפה.

ההחלטה על ביטול הפרויקט, לעניות דעתי, עברה בשקט, ממש בשושו ומבלי שהציבור יזכה לשמוע מי ממנהיגי הנגב נזעק או מתריע בשער נגדה. אגב, לא בטוח אפילו שהציבור בנגב מודע להחלטה זו. לא בטוח גם שבמשרד האוצר יודעים על הביטול. מה שבטוח הוא, שידיו של מופז לא רעדו כשחתם על ביטול הפרויקט. למה? כי גנרלים לא רועדים, הם רק בוכים.

שאול מופז רצה להיות ראש הממשלה, והוא יכול היה להיות, אבל הוא פספס. לתמיד כנראה. אני וכלל הציבור יודעים זאת. אפילו הפוליטיקאים הקולגות וברי הפלוגתא יודעים זאת. אבל לא הוא, מופז. כי מופז עוסק כמעט בכל נושא במשרדו, למעט בעניינים עליהם הוא מופקד: תחבורה, תאונות דרכים וכו'. מבדיקה שטחית עלה, כי כמעט כל נושא שנוי במחלוקת ובעייתי "נפתר" ע"י השר הממונה באמצעות מינוי ועדת חקירה/בדיקה וכו'. ועדה, כידוע, נועדה לקבור בעיות, לא לפתור אותן.

לעניות דעתי, רק מי שרואה במשרד כה חשוב "חלטורה", תחנת ביניים, מרשה לעצמו לקבל החלטות בדרך כל כך רגשית, אמוציונאלית. להשקיע 125 מיליון ש"ח בכביש הערבה-אילת בגלל שלושה הרוגים זו החלטה המעידה על תרבות החפיף, על קבלת החלטה בשל לחץ, על רצון לרצות, על סוג של פופוליזם. כנ"ל לבטל החלטה לסלול כביש עוקף שהוא כל כך חשוב לנגב.

שאול מופז הוא שר תחבורה במשרה מלאה. עליו להתמקד אך ורק בתפקידו זה. את השאיפות הפוליטיות שלו שישאיר בצד, לפחות עד שתתקיימנה בחירות פנימיות במפלגתו. עד אז הוא צריך לעסוק נטו בנושאים שבמשרדו. יתרה מזאת, עליו להצהיר כבר עתה כי ישמח לשמש שר תחבורה גם בממשלות הבאות. הצהרה כזו תאפשר לו להכין תוכנית גלובאלית ורצינית המקיפה את כל בעיות התחבורה והתנועה בארץ. תוכנית כזו עשויה להיות חבל ההצלה מפני המגיפה שממנה אנחנו סובלים מידי יום: תאונות דרכים קטלניות ואבדן זמן יקר בשל פקקי תנועה.