הוויכוח בנוגע לזכויות יתר או שאינן כאלו של רוצח ראש הממשלה רבין מסב תדירות את תשומת הלב מהנושא החשוב יותר והוא מורשתו או שאינה שכזו של יצחק רבין ז"ל.
הצפייה בעצרת הזיכרון התרי-עשר לרצח ליצחק רבין מעלה תהיות בנוגע למטרותיהם של אלו המטריחים עצמם להיות נוכחים בעצרת כמו גם אלו המחזקים ידיהם למול מרקעי הטלוויזיה. האם הם באים לשם בשם הדמוקרטיה אשר הוכרעה בכמה כדורי "סרק" סרק"? האם הם שם משום שמורשתו של רבין מדברת אל לבם? האם הנוכחים באים להפגין את חוסר הנחת אשר הם חווים מהמערכה המתוקשרת לשיחרור הרוצח?
נראה כי רבים ביננו איבדו פרופורציות בהקשר לרצח ראש הממשלה ויש לקום להביא מעט סדר בערמת השחת שלפנינו.
ניסיון לסיכול הדמוקרטיה
ברי הוא כי הרוצח לא הטריד עצמו בנשגבות הדמוקרטיה הישראלית כאשר תיכנן וביצע את הרצח. כהערת אגב, גם אם בוצע הרצח ע"י גורם שלישי כפי שטוענים כיום לא מעטים, הרי שבמבחן הכוונה והפעלתה אכן רצח אמיר, או היה שותף מרכזי לרצח ראש הממשלה רבין. מאידך, תוצאת מעשה הרצח מעידה על קיום האפשרות לסיכול ממוקד של הדמוקרטיה הישראלית. ומשכך עלינו להזכיר ולחזור ולהזכיר את מעשה הפשע כלפי החברה הישראלית ולמנוע הישנותו בכל האמצעים הידועים לנו.
בניגוד לדיקטטורה אשר בה השלטון הנמצא בידי מעטים מאפשר להם פיקוח הדוק יותר על הלכי רוח, זרמים חתרניים וכוונות מרידה נגדם בעם, הרי הדמוקרטיה הינה שלטון שביר ובעל יחסי כוחות עדינים אשר כל משב רוח פוליטי בלתי צפוי יוכל לזעזעה נמרצות. רצח על בסיס אידאולוגי של ראש ממשלה יכול ויביא מכת מוות לקיום הדמוקרטיה ויגררנה באחת לשלטון דיקטטורי ע"י אופורטוניסטים רדופי אידאולוגיה הזויה משמאל ומימין.
יגאל עמיר פגע בדמוקרטיה שלנו אפילו ולא התכוון לכך ומשכך השפעת מעשהו חרגה מגבולות הרצח עצמו והעתיקה המעשה עמוק לתוך הנרטיב הלאומי הישראלי ועתידו.
רבין, האדם ומורשתו
האמור כאן אפשר ויקומם מספר קוראים אך נזכירם כי עלינו להישיר מבט נכוח בעינן של העובדות ולהעריכן בצורה מפוכחת ומאוזנת.
רבין האדם היה והינו דמות מוערכת ביותר. אדם שכל חייו היו קודש לשרות עמו גם אם במחיר אישי ומשפחתי כבד לעיתים. רבין הוא האדם אשר השעה עצמו מתפקידו כראש ממשלה עקב עברה כספית פעוטה יחסית דבר המעיד על כנות כוונותיו. רבין האדם שרת עמו וארצו באמונה והיה שותף רב מעללים לביצור חוזקה וביטחונה של ישראל והעם היושב בה. באם ההינו עמלים לשימור זיכרו כאדם כמפקד וכמנהיג, דיינו.
בעייתנו היא כי חלקנו מתעקשים לנכס לעצמנו את זיכרון רבין מסיבות אשר אינן שייכות לעניין וגרוע מכך שימוש בזיכרו של רבין על-מנת להשיג השגים פוליטיים ואישיים אשר אין בינם לבין רבין ולו דבר. לא נטעה אם נאמר כי חלקים אופורטוניסטיים במחנה השמאל המתון הישראלי רוקד על דמו השפוך של רבין על-מנת להאדיר השגים פוליטיים בקלפי.
אלו אותם צווחנים נקלים אשר התלוננו על הסתת הימין (הייתה או לא הייתה טעון עדיין בירור) כלפי רבין בעוד אשר לא הנידו עפעף לנוכך איומי הרצח וההסתה לרצח של פעילי המחנה הימני ע"י אבשלום ווילן ממר"צ, איילון מהעבודה וירון לונדון מערוץ 10 ואלו אך מעטים מהמון המסיתים מהצד השמאלני אשר פועלם הנפשע נשאר ללא תגובה. כאן אין ספק בהסתה הפלילית לכאורה הקשה והרצחנית כלפי מתנגדים רעיוניים, אך הארץ אפילו לא נדה למשמע הדברים. כוונת המסיתים (שוב אותו לכאורה) היתה לעודד רצח פעילי ימין ומתנחלים, מזלנו כי לא נמצא חמום המוח לביצוע המטלה.
חמור מכך, אנו שומעים השכם והערב את הרוקדים על הדם נושאים את שם מורשת רבין לשווא. האם לא הגיע הזמן לשאול באומץ לנוכח העובדות אשר אינן ניתנות לוויכוח, על איזה מורשת אתם לעזאזל מדברים?
האם הרג של 16 יהודים ניצולי שואה חפים מפשע בנסותם להגיע לחופי ישראל מסיפון אלטלנה אשר בוצע בדם קר מהטיילת בתל אביב תחת פיקודו הדקדקני של יצחק רבין היא אותה מורשת? האם לא היה עליו לסרב למלא פקודה אשר דגל שחור גדול מתנוסס מעליה? האם סמיכות משפטי נירנברג והעובדה כי הטענה העיקרית של קציני היטלר בדבר חפותם עקב ציותם לפקודות הושלכה לפח האשפה המשפטי הבינלאומי, לא הרטיטה נימה אנושית בין רוצחי היהודים ניצולי השואה מאלטלנה?
האם המפקד העליון של הצבא הישראלי בעיצומה של מלחמת ששת הימים, השטוף בכמיהה ובסגידה לטיפה המרה ולעשן המסתלסל לא אזר עוז ולא השעה עצמו עקב כך, היא המורשת של יצחק רבין לטעמם של הרוקדים על הדם?
האם כניעתו לשימון פרס והליכתו בתלם של הסכמי אוסלו הכישלוניים בעוד תחושת הבטן שלו מדריכתו כי הינם שגויים היא היא מורשתו של יצחק רבין? הרי ברי כבר היה לפני עשור כי ההיסטוריה העולמית אפשר ותציין את הסכמי אוסלו עליהם חתום יצחק רבין, כתחילת הסוף של המדינה היהודית, אותם ההסכמים אשר היוו את הזרז אשר אפשר והביא את חורבן הבית השלישי לעתיד לבוא. האם לאחר שנוכח להוותו כי הסכמי אוסלו א' מדרדרים את ישראל לתהומות אפלים ובכל זאת חתם על הסכמי אוסלו ב' ולא התייצב בפני האומה בהכותו על חטא היא מורשת רבין?
האם השאיפה לשלום היא מורשת רבין? ומה על שאיפתם לשלום של מסעודה ובוזגלו מאופקים מדוע איננו מעלים דווקא אותם ושאיפתם לשלום אשר אינה פחותה כהוא זה מזו של רבין ז"ל ושאר העם בישראל?
ובכן נשאל שנית (רטורית), מהי מורשת רבין, היש חכם וידע? הרוקדים על הדם מתבקשים לא לענות כאן, נראה כי גם יצחק רבין לא יכול היה לשאת אותם וחתרנותם הבלתי נילאית.
ולסיכום
עלינו להעלות על נס את זיכרו של יצחק רבין ז"ל המפקד, המנהיג והאדם ישר הדרך ואת היקטפו בטרם עת ביד זדה. אנו חייבים זאת ליצחק רבין ולדמוקרטיה הישראלית. מאידך עלינו לחדול מהמנהג הנלעג לפמפם את ה"מורשת" שאיננה ומעולם לא היתה של האדם המוערך רבין. אפשר ואנו מסכנים את זיכרו של רבין בפיטפוטינו אודות "מורשת רבין" וסביר יותר הוא כי הדורות הבאים ילעגו לנו בכך. חמור יותר, הלעג העתידי יביא לחיסול הדרגתי של ימי הזיכרון לרבין ומכיוון שהרצחו מסמל את ניסיון הסיכול הממוקד לדמוקרטיה הישראלית, אנו עלולים לחוות ניסיונות קשים שליליים בהקשר זה.
