כאמור, העוסקים בחינוך אמורים לעסוק בתחום רוחני יחסית, הנחלת ערכים למחונכים. כל עוד זו היתה התודעה של מערכת החינוך, היו גם קצת תוצאות חיוביות אצל המחונכים. בשנים האחרונות, כבר לא מנסים להנחיל ערכים, רק כישורי חיים. ומאז החינוך מדרדר והולך. מאיפה זה בא? זה בא מהנחת היסוד שלא צריכים שום רוחניות בכלל, רק גשמיות. בעצם, זה בא מהנחת היסוד שאין בכלל דבר כזה שנקרא רוחניות. מה שיש, מעבר לפיזיקה (ולביולוגיה) הגלויים יחסית, זה מקסימום כימיה.

תשאלו, מה ההבדל? הרי גם בכישורי חיים מלמדים את הילדים להתנהג יפה וכו', צריכים בשביל זה דוקא את עשרת הדברות? שאלתם? אנסה לענות; העניין הוא שכישורי חיים זה גשמיות בעוד עשרת הדברות זה רוחניות. בגשמיות, די במינימום ההכרחי (כדי לעבור בהצלחה את המבחן). ברוחניות, תמיד שואפים למעלה ויותר למעלה. מגשמיות קל יחסית להדרדר לחומריות וזה אכן קורה; מרוחניות אם מדרדרים, יורדים לגשמיות, ומשם עדיין ניתן לעלות בחזרה.

נו, ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע? פשוט מאד (בראשית כ"ה): [יט] וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. (רש"י): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, יעקב ועשיו האמורים בפרשה: שם מתחיל המתח שבין הרוחניות לגשמיות ומשם זה מגיע אלינו. עוד בטרם נולדו התאומים כבר מתבשרת אמם כי (כ"ד): (...) שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

שְׁנֵי גֹיִים וּשְׁנֵי לְאֻמִּים זה בסדר, אדום וישראל וכל אחד בדרכו. אבל יש עוד משהו, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ. זה רומז למלחמה מתמדת בין האחים וגם למלחמה הפנימית בתוכנו, בתוך כל אחד ואחת מאתנו ואף בין אסכולות שונות בתוכנו; האם להיסחף אחר הגשמיות המפתה בתשואה מיידית, או אולי לאחוז ברוחניות שתשואתה עתידית ולא ברורה מספיק.

בין שני האחים התאומים נוצרה חלוקה ברורה, ובתורה היא מוצגת בצורה מופתית: [כד] וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. [כה] וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. [כו] וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב (...). [כז] וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. ועדיין לכאורה אין הכרעה איזו דרך עדיפה כי: [כח] וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.

עשו הוא הבכור והוא חברמן בולט. כישורי השרידות שלו הם גבוהים ביותר, וכנראה זה כל מה שמעניין אותו. לעומתו, יעקב הוא טיפס ביתי ואף נשי במדת מה, עדין כזה: [כט] וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. הניגוד בשלמותו. זה נשאר בבית ומכין משהו לאכול בעת שהשני בא מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. מה עכשיו? [ל] וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. יעקב אומנם איש תם, אבל לא פראייר. הוא אוחז בדעה שאין ארוחות חינם ומבהיר זאת לעשו: [לא] וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי.

יעקב מבין היטב את עניין הבכורה. הוא למד שלהיות בכור זה מחייב להמשיך את דרכם של האבות, שאחזה ברוחניות נעלית ביותר כדרך חיים. הוא מודע לכך שעשו בחר בדרך אחרת, ותפקיד הבכור לבית יצחק בן אברהם ושרה, אינו הולמו כלל וכלל. והוא לא טועה: [לב] וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. נו טוב, יכול להיות שזה סתם מצב רוח של בחור עייף, ומחר הוא יתחרט. צריכים לוודא שזה לא יקרה: [לג] וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב.

לכאורה, לא הוגן המהלך שנקט יעקב, ניצול מצבו של עשו כדי לקנות ממנו את הבכורה, אבל יעקב יודע בדיוק מהו היחס שמעניקים בעלי התפיסה החומרנית לרוחניות: [לד] וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה. עשו קיבל משהו מוחשי, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, ומה קיבל יעקב? משהו ערטילאי לחלוטין; בכורה, וקצת בוז כתוספת, וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.

הציונות, ומדינת ישראל בעקבותיה, בחרה בחומרנות שהיא, מה לעשות, דרכו של עשו, והיא בזה לרוחניות. עשו בז לא רק לבכורה, אלא למי שכל כך רוצה בה, ליעקב, וזהו גם המצב אצלנו. פעם, הבוז היה רק כלפי מסורת אבות והאוחזים בה; כיום זה גם כלפי מורים לספרות ולהיסטוריה, שלא לדבר על תנ"ך, אפילו אם אינם חשודים כהולכים בדרכי אבות.

אז ככל שזה תלוי במערכת, התלמידים יכולים להתחבר לאינטרנט וללמוד משם. לא צריכים בכלל מורים. חשמל לעומת זאת, האינטרנט אינו עשוי לספק. כמה חבל. בכל זאת מנסים להגיע לאיזה הסכם עם המורים, גם כי יש תלמידים, מסכנים כאלה, שאינם מחוברים לאינטרנט, וגם כי לא נעים להודות עד כמה הם בזים למורים ולמה שהם מייצגים. תרבות הרמיה, כבר אמרנו?

מסתבר שאין דרך אחרת. רק כאשר נשוב לדרכו של יעקב, לרוחניות, יהיה טוב לכל היהודים.