גניבת עין כדרך הגנה על מוניטין

בפרקטיקה היומיומית אנו נתקלים בטענות לחיקויים מסחריים מדי יום. המציאות בישראל עולה על כל דמיון. לקוחות מכל הסוגים ומכל המגזרים של האוכלוסיה פונים ומתלוננים. החל מבעל חומוס "אבו שוקרי" באבו גוש המתלונן כי ממש לידו נפתחה חומסיה בעלת השם "אבו שוקרי בגינה" וכלה בחברות בינלאומיות המתלוננות כי מותגיהם נרמסים על-ידי גל גואה של זייפנים וחקיינים.

מקורה של עוולת גניבת עין, ככל הנראה, בשנת 1580 אז הגיש חייט אנגלי תביעה לבית משפט באנגליה בטענה כי בגדיו זכו למוניטין רב ולפיכך הוא נוהג לסמנם באמצעות סימן מיוחד וכי חייט אחר אשר ראה זאת שם את סימנו על בגדיו שלו התפורים באופן ירוד.

העוולה המקורית אשר התפתחה בדין האנגלי אסרה על הכנסת מוצר לשוק מתוך כוונה לגרום להטעיה של ציבור הקונים בקשר למקורו של המוצר על-ידי שימוש בשמות, סימנים, אותיות או אמצעי זיהוי אחרים אשר עשויים להביא צרכנים למחשבה שהמוצרים הנמכרים על-ידי אדם אחד הם מתוצרתו של זולתו .

המחוקק הישראלי ייבא את העוולה מן הדין האנגלי. בשנת 1999 הועברה עוולת גניבת העין מפקודת הנזיקין לחוק עוולות מסחריות והורחבה הגנתה. העוולה קבועה כיום בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות והיא אוסרת על עוסק לגרום לכך: "כי נכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן ייחשבו בטעות כנכס או שירות של אחר".

על-פי הדין בישראל, תנאי להטלת אחריות על-פי עוולת גניבת העין הוא כי התובע רכש מוניטין בנכס או בשירות וכי קיים חשש להטעיה של ציבור הלקוחות בקשר למקורם של הנכס או השירות. בית המשפט מוסמך להוציא צו מניעה ליתן פיצוי כספי. בניגוד לדין הכללי, התובע אינו חייב להוכיח כי נגרם לו נזק ובית המשפט רשאי ליתן פיצויים עד לסך של 100,000 ש"ח, גם אם לא הוכיח התובע כי נגרם לו נזק עקב מעשי הנתבע.

מוניטין (goodwill) משמעו כי הציבור מזהה נכס או שירות עם מקור מסוים. מוניטין הוא הערך המוגן בעוולת גניבת העין למרות שהמילה "מוניטין" אינה מופיעה בהגדרה בחוק. ההגנה על המוניטין מחזקת שני אינטרסים שראוי להגן עליהם: הגנה על הסוחר אשר יצר במאמצים בידול בין מוצריו או שירותיו למוצרים או שירותים של אחרים; הגנה על הצרכנים אשר מזהים נכסים או שירותים מסוימים עם מקור מסוים. המוניטין הוא זכות שברירית וניתן לפגוע בה בנקל. עוולת גניבת העין מונעת פגיעה זו על-ידי כך שהיא מסמנת תחום מוגן. אל תוך תחום זה אסור לסוחרים אחרים להיכנס. העוולה מגנה מחד על הסוחר המקורי ועל מאמציו לבנות את המוניטין ומאידך על הקשר שנוצר אצל הצרכן בין מוצרים או שירותים מסוימים לבין מקור מסוים.

הלכה למעשה, עוולת גניבת העין מתרחשת מקום בו סוחר אחד בוחר להתחרות בסוחר אחר על-ידי העתקה או חיקוי של מאפיינים של הסוחר המקורי כמו שמו, סימנו, עיצוב מוצריו, אריזתם. העוולה אינה מוגבלת לדרכים מסוימות לחיקוי והעתקה שכן אלו רבות ומגוונות. העוולה מגדירה תוצאה אסורה: אם אכן הצרכנים עלולים לטעות ולסבור כי המוצר או השירות האחרים מקורם בסוחר המקורי או קשורים אליו.

עם התפתחות חיי המסחר המודרני והטכנולוגיה גדל השימוש שעושים יצרנים בעוולת גניבת העין. בעידן המודרני המאופיין במותגים בין לאומיים, הולכת וגדלה החשיבות הכלכלית של עוולת גניבת העין המשמשת כלי חשוב בידי תובע למניעת שימוש בשמות, סימנים או עיצובים מסחריים שלו מוניטין. כמות התביעות בתחום הביאה לכך שמספר משרדי עורכי דין בישראל מתמחים כיום בטיפול בעיקר בעניינים הללו.

בחיי היום יום עוולת גניבת העין קיימת ובועטת בכל תחום כמעט. כך, בשנה שעברה בסמוך לחג הפסח הגיע למשרדי סורוקר-אגמון, מנכ"ל חברת נעמן-פורצלן ובידו צלחת אשר על גבה מוטבע במקום הסימן "נעמן" הסימן "טעמן". עוולת גניבת העין הוזעקה וניתן צו מניעה על השימוש האסור במוניטין של חברת נעמן-פורצלן.