בימים אלו פורסמה ברבים התוכנית האמריקנית ל"שלום" במזרח התיכון המכונה "מפת-הדרכים". קריאה מעמיקה של המפה מעלה, כי מדובר בתוכנית הכי מסוכנת שהוצגה אי פעם לממשלת ישראל.
אין כאן המקום לפרט את כל פרטי התוכנית, אף כי מומלץ לקרוא את כולה, אך אעמוד על הסעיף הכי מסוכן בה; עד חודש דצמבר 2003, קרי, בעוד חצי שנה, תוקם בלב ארצנו מדינה פלשתינית עצמאית בגבולות זמניים. נשאל, האם הרשות הפלשתינית נדרשת לוותר על מאווייה לשיבת מיליוני פליטים, או לנסיגה מלאה לגבולות 67, כתנאי לקבלת מדינה? לא!
האם הרשות הפלשתינית נדרשת להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית? לא!
האם הרשות הפלשתינית נדרשת להלחם בטרור ולפרק את תשתיותיו?! לא בהכרח. היא נדרשת לעצור את הטרור, ואת זאת ניתן ליישם בדרך של הפסקת אש זמנית! (מוכר לכם? אור ירוק - אור אדום… )
קשה להאמין שלאחר שנתיים ושמונה חודשים של טרור רצחני ברחובותינו, שאין לו תקדים בתולדות העמים - הטרור עומד לזכות במדינה ריבונית!
כיצד ראש ממשלת ישראל אריק שרון, גיבור ישראל, נופל לתוך כזו מלכודת בלתי הפיכה של הקמת מדינה פלשתינית ריבונית בלב ארצנו, ועוד ללא ויתור כלשהו מצד הפלשתינים?! שלוש תשובות בדבר.
יש את סניגוריו של אריק שרון ההולכים אחריו בעיניים עצומות ומסבירים, שהכל חלק מתוכנית טקטית שנועדה לשמר על יחסינו התקינים עם הממשל האמריקני וכי בפועל, הטרור לא ייפסק, והתוכנית תיגנז כמו יתר תוכניות "השלום" שהתדפקו על דלתותינו.
יש את מקטרגיו של אריק שרון מימין, ומסנגיריו משמאל, הטוענים כי אריק שרון ההוא המפא"יניק האחרון וככזה, הוא מאמין בוויתורים טריטוריאליים תמורת הסכמים מדיניים (ע' ערך ימית) וכי אמירותיו בזכות מדינה פלשתינית ובדבר ויתורים כואבים - תואמות את כוונותיו.
יש תשובה שלישית, שסבורני שקולעת לאמת.
אריק שרון הסכים לעקירת ההתיישבות היהודית בימית, בהניחו כי זהו המחיר הגבוה ביותר שנדרש אי פעם לשלם כדי לבסס את קיומנו כמדינה יהודית בארץ ישראל, ולפיכך, מאותו יום ואילך הקדיש אריק שרון את רוב חייו הציבוריים לבנייה ופיתוחה של ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה, כמו ביתר חלקי הארץ.
הוא היה מהמתנגדים החריפים ביותר להסכמי "אוסלו" ועשה כל שביכולתו לסכלם. הוא האמין שמדינה פלשתינית אם תקום - תקום על אדמת ירדן שרוב אזרחיה הם פלשתינים. בתוך תוכו הוא היה רוצה לילך היום באותה דרך, אולם הוא סבור כי את הנעשה אין להשיב וכי לא ניתן להחזיר את השד של "אוסלו" לבקבוק.
לא לחינם אמר אריק שרון באחד מנאומיו כי מדינה פלשתינית היא עובדא בר קיימא; יש לה מוסדות, ממשלה, צבא וכל יתר סממני ריבונות. בכך הוא מטשטש את ההבדל בין המציאות היום לבין המציאות שתהיה לאחר שהרשות תוכר כמדינה ריבונית לכל דבר.
עמדתו זו של אריק שרון בטעות חמורה יסודה, באשר ההבדל בין הרשות הפלשתינית היום, לבין מדינה פלשתינית ריבונית הוא תהומי. בעת כתיבת שורות אלו פועל צה"ל בתוככי הערים הפלשתיניות; בשכם, ברמאללה, בטול-כרם, בבית-לחם ובג'נין, כמו ביתר הערים, ומסכל בכך את רוב פיגועי הטרור המתוכננים.
יום לאחר כינונה של מדינה פלשתינית ריבונית - ניסיון של צה"ל להיכנס לעיר פלשתינית כדי לסכל פעולת טרור תגרור אחריה נחיתה של כוחות נאט"ו כדי למנוע זאת. זאת ועוד, מדינה ריבונית מעצם היותה כזאת, זכאית על-פי המשפט הבינלאומי להתחמש לצורך הגנה עצמית ולהגן על גבולותיה ועל שטחה האווירי. אין זה כלל משנה מה ייכתב באותו הסכם שחלילה ייחתם בין ישראל לבין הרשות הפלשתינית. חוק תמיד גובר על הסכם.
חז"ל לימדונו שאין סומכין על הנס. הגישה בה נוקטות מפלגות הימין אשר מתייחסות למפת הדרכים בביטול באשר, לדבריהם, לא יצא ממנה כלום - מוטעית מיסודה.
שתיקתנו בימים אלו מתפרשת על-ידי ראש הממשלה כהסכמה שבשתיקה לתוכנית הרסנית זו.
אני קורא לכל נאמני ארץ ישראל, בכנסת ומחוצה לה, להתעורר מתרדמתם ולקום, ולזעוק זעקה גדולה ומרה עד מאוד על מפת אובדן הדרכים אשר תסכן את קיומה של מדינת ישראל.
אוי לבושתנו כאשר אנשי הסנט והקונגרס האמריקאים עושים יותר מאמצים לסיכול התוכנית מאשר אנו כאן בבית! עורו…עורו…
___________
כותב המאמר הוא יו"ר תנועת 'היום שאחרי'.
