קל להתבלבל בין לקות למידה ובין הפרעת קשב וריכוז. את המקור לבלבול ניתן לאתר כבר בתחילת המאה ה- 20, כאשר לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז נכללו בקטגוריה אחת שנקראה: MBD (נזק מוחי מזערי). כיום, קיימת הבחנה בין שתי הלקויות:
לקות למידה הנה קושי ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות, על-רקע נוירולוגי. אין הכוונה לקשיי למידה הנובעים מפיגור שכלי, פיגור סביבתי או מבעיות רגשיות מכבידות. תלמיד יוגדר כלקוי למידה אם מתקיימים בו שני תנאים:
1. קיים פער משמעותי ומתמשך בין הישגיו הלימודיים למצופה ממנו בגילו, בתנאי שהוא משקיע, החינוך שלו מקובל, הוא לומד בלי מעברי שפה או תרבות, הוא בריא בנפשו ובגופו.
2. קיים פער משמעותי בין הישגי התלמיד לבין כישוריו השכליים, כפי שנבדקו במבחנים אובייקטיביים.
הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הנה תסמונת נוירופסיכיאטרית המאופיינת על-ידי הפרעות בריכוז, פעילות יתר ואימפולסיביות.
ממצאי מחקרים מצביעים על מידת שכיחות גבוהה של קיום בו זמני של שתי הלקויות: בין 15% ועד 80%. קיום בו זמני של לקות למידה ובעיית קשב וריכוז, עלול להעצים את קשיי התפקוד הלימודי ואת קשיי התפקוד ברמה הרגשית והחברתית.
ילד עם בעיות בכישורים ניהוליים ובעיות קשב, חווה עולם חסר שקט, חסר ארגון, מבולבל, לא עקבי, מתיש ומציף. הוא מתקשה להתנהל בעולם על-מנת לזכות בהצלחה ובתשבחות, וגם כאשר הוא מבין מה עליו לעשות, יש לו קושי להתמיד. בד"כ, הפער בין הכוונות לתוצאות - מאכזב גם אותו. ההתנהלות היומיומית בבית ובבית הספר קשה ומכבידה ומלאה משברים. הבעיות בקשב ובכישורים הניהוליים מקרינות על כל תחומי החיים: הלימודי, התנהגותי והחברתי. לרוע המזל, על-רקע הכישלונות, ילד שכזה נוטה להסיק כאילו הוא לא יוצלח.
ישנם מקרים, שבהם ילדים כאלו רוצים להגן על עצמם מתחושת הכישלון, והם עושים זאת באמצעות המסקנה: כאילו הוריהם והמבוגרים סביבם הם אלה שעוינים ולא מבינים.
על-מנת להביא את ילדים כאלה לתפקוד תקין - הם זקוקים להבניה, להנחיה ולהשענות על הכישורים הניהוליים של הסובבים אותם. הורים לילדים אלה חייבים להיכנס לתפקיד ה"פרקליטים" של הילד, לייצג את אותו במסגרת החינוכית ולתבוע מענה למגוון צרכיו.
11 כלים בסיסיים לסיוע לילדים עם לקויות למידה ו/או הפרעות קשב וריכוז:
1. יש להסביר לילד מה הבעיה שממנה הוא סובל
קיים קשר ישיר ומרכזי בין תובנה של הילד למה שלא סדיר אצלו ולבין יכולתו ורצונו להתמודד עם הקושי. כאשר הילד מבין מה לא תקין אצלו? כיצד מערכות הקשב והבקרה שלו עובדות? מה עוזר לו ומה מכשיל אותו? הוא יגלה מוטיבציה גדולה יותר ויכולת מוגברת להתמודד עם הקשיים. ילד שכזה יהיה מוכן להיכנס לרוטינות ולנהלים חיצוניים שהם עבורו כמו "מיטת סדום". משום כך חשוב מאוד ! להסביר לילד, ברמה המתאימה להבנתו, איזו מערכת ספציפית לקויה אצלו.
2. פיקוח על מנוחה, שינה ותזונה
תהליכי קשב מושפעים ישירות ממצבים של חוסר שינה וחלוקת זמן לא מאוזנת בין מנוחה לעוררות. ילדים המתישים את עצמם שעות מול מחשב וטלוויזיה, ילדים שהולכים לישון בשעות מאוחרות, או כאלו שישנים שינה לא רצופה - מתקשים, לגייס אנרגיה מנטלית ללמידה. גם לאכילה לא מסודרת המפוזרת לאורך היום, ולסוג המזון, השפעה על חיוניות וערנות. הכנסת הרגלי חיים בריאים ומסודרים - מגבירה את היכולת למאמץ ממושך ולמיקוד קשב על משימות שונות.
3. הבניה רוטינית של סדר היום
לילדים עם ADHD - ATTENTION DEFICIT AND HYPERACTIVITY DISORDER) שעון ביולוגי שונה וזמנים בהם הם יותר ערניים וקשובים. רוב היום הילד חייב להתאים את עצמו לסביבתו, אבל לעיתים ניתן להתאים את הסביבה לילד. כדאי להכין את שיעורי הבית בזמן האופטימאלי לילד. מנוחה קצרה אחרי בית הספר, ואחריה הכנת השיעורים, מאפשרת לילד לעשות את הנדרש ממנו לפני שהוא מתעייף וסופג עוד גירויים ממשחקי מחשב וטלוויזיה.
4. נוכחות הורית/או מבוגר משמעותי אחר
הקושי לגייס אנרגיה ללמידה גובר כאשר הילד נמצא בגפו. ההתנסויות המצטברות של כשל בגיוס אנרגיה ובהתמדה עד להשגת המטרה הרצויה - מייאשות. לעומת זאת, הנוכחות של דמות משמעותית - הממריצה, מדרבנת ועוזרת, מבטיחה שהתוצאות לא תהיינה מאכזבות ומכאיבות באותה המידה. הילד בד"כ ירצה ללמוד כדי לשמח את המבוגר ולזכות ממנו להערכה ולהתפעלות. זה עוזר לווסת את המוטיבציה שלו ואת העוררות.
ילדים רבים מתעקשים שההורה יישב לידם בעת הכנת השיעורים, לכל הפחות. במשך הזמן, המבוגר יכול לצמצם את נוכחותו בהדרגה: אם בתחילה ישב ליד הילד ועודד, הרי בהמשך הוא יכול להתרחק מהילד, אבל עדיין להישאר במרחב אותו החדר, תוך שהוא עסוק במשהו אחר, להציץ על הילד כל כמה דקות ולעודד, וכו'.
5. סביבה לימודית בטוחה ואוהבת
רק בסביבה בטוחה ואוהבת יכול הילד הסובל מלקויות למידה ו/או הפרעות קשב וריכוז ליטול סיכונים ולהתמודד עם דרישות לימודיות וגם עם כישלונות. על-מנת שהוא יצליח לפתח קשב וכישורים ניהוליים, הוא זקוק למבוגר שאליו יוכל לפנות כאשר קשה לו, למבוגר שיסייע לו לווסת את עצמו ביעילות. מיעוט בתיקונים ובהערות וצמצום בהטפות מוסר, הם ערובה לשמירה על יחס חיובי ועל שגרה תומכת.
6. מסגרת רוטינית של חיזוקים ותגמולים חיוביים
חשוב שהחיזוקים והתגמולים החיוביים- יהפכו לרוטינה מובנית. ככל שהציפיות מהילד ברורות יותר, יש לו פחות תסכולים וכעסים, ככל שהילד חש מבחינה רגשית וחומרית בטוח ויציב - הספק והחרדה אצלו פוחתים.
כדי שהחיזוקים והתגמולים יהיו יעילים, עליהם להינתן באופן עקבי ובצמוד לביצוע משימות ברות הישג וברורות על-ידי הילד. התגמול חייב להיות קטן, אבל מושך דיו, מיידי ולא ניתן למיקוח. הצעת תמריץ גדול מדי - רק תגביר את הקונפליקט הפנימי, את הריגוש, את עומס היתר, הכעס והתסכול, כאשר התגמול לא יינתן.
7. שימוש ברפרטואר של הילד
כאשר הילד נמשך לתכנים מסוימים ומוכרים, כדאי להתמקד בנושא אהוב ולמצות אותו תחילה. בהדרגה ניתן להרחיב ולגוון את הרפרטואר ולהכניס תכנים אחרים.
8. סיוע בהתארגנות ובתכנון
ניתן לסייע לילד בהתארגנות על-ידי הקניית רוטינות התנהגותיות קבועות, המתבצעות בזמנים קבועים, לפי רשימה כתובה, או רשימה הנשלפת מהזיכרון: כדאי לתרגל את הילדים לבנות לוח זמנים מוגדר של משימות לביה"ס ולבית. לרשום מטרות, לתכנן את סדר היום ולקבוע מסגרת זמן לכל משימה.
ילדים שמצליחים להתרגל לרשום ביומן, להכין דף משימות, וגם לזכור לעקוב אחריו, משפרים את יכולת ההתארגנות שלהם באופן מהותי. כמו-כן, מומלץ ללמד את הילדים עצמם להעריך את הביצוע שלהם למשימות: "האם הם מתקדמים כראוי? כמה טוב מילאו את המשימה"?
9. סיוע בגיוס קשב ובחלוקת קשב
בשיחה, או בפעילות מתמשכת, כשהגירויים מתחלפים ולא רציפים, בעלי הפרעות קשב וריכוז נוטים להתכנס בתוך עצמם, או להיות מוסחים לכל גירוי שולי. יש צורך להזכיר להם מדי פעם לשים לב למתרחש. לוודא שהם משתלבים בפעילות השוטפת ובנושא השיחה.
כאשר נראה כי הם מתנתקים, כדאי למשוך את תשומת ליבם, לחזור בקיצור על עיקרי השיחה ולערבם בחזרה בנעשה על-ידי שאלה או מילוי המשימה.
ילדים כאלו זקוקים לחלוקת הזמן למשימות קצרות (למשל בבית: קובעים מסגרת זמן להכנת שיעורי הבית בכל מקצוע, ואחרי תום המשימה - משאירים זמן קצר למנוחה). בביה"ס, מומלץ לדאוג שילדים אלו יישבו קרוב למורה, כך ייקל מבחינה טכנית לוודא מדי פעם שהם קשובים.
10. הטמעה של חומר לימוד מורכב
חומר לימוד חדש ומורכב רצוי ללמד באופן פרטני לפני שהוא מועבר באופן כללי לכיתה כולה. החשיפה המוקדמת לרעיונות חדשים מאפשרת השתלבות טובה יותר בקבוצה ויכולת מעקב אחר הנלמד.
הכנה מוקדמת של הילד חשובה במיוחד ביחס לטקסטים תנ"כיים וספרותיים, שבהם יש ריבוי מילים חדשות, משפטים מורכבים ורעיונות מרומזים.
11. לימוד בסיטואציה של אחד לאחד
חשוב לשלב במשך היום מצבים שבהם הילד לומד לבד אחד על אחד, מצבים שבהם ההוראה מותאמת לקצב שלו ומתמקדת בו. לימוד פרטני משפר את ההבנה ועוזר להירגע מהצפה של גירויים ומתחלופה של פעילויות במסגרת הכיתה כולה. כאשר אין אפשרות ללמד באופן פרטני, אפשר להפנות את הילד למחשב, או לשולחן עבודה צדדי, שבו ינוח ויעבוד על משהו מוכר.
