בשנים האחרונות השתרש במקומותינו "המנהג" של הקמת ועדה, בכל עניין ועניין ולא משנה אפילו באיזו סוגייה. כמו איזה פיל ענק, מתכנסת אותה ועדה המורכבת ממומחים שונים, כל אחד מתחום אחר.
יושבים המומחים על המדוכה לא יום או יומיים, לא שבוע או שבועיים אלא כמעט שנה או שנתיים. למה שהוועדה תמהר? מדוע עלייה בכלל לפסוק מסקנות? הן הכסף זורם לתוך תקציבה, כל חבר וחבר מנפח את חזהו ונהנה. והסכומים? אינם מצומצמים וחסכניים. חלילה אלא הם גדולים ובזבזניים.
"המהדרין" שבוועדות אף שוכרות שירותי יחצ"נות שלא לאמור חוצפנות. הוועדות אף שוכרות "יועצי תקשורת", שכן אל יקל הדבר בעיניכם מישהו חייב ל"דברר" את הוועדה המכובדה היושבת, ולעתים אפילו חושבת. כל חבר בה הוא עולם ומלואו, כל אחד מגיע עם "השקפת עולם" רחבה.
אלא שלעתים עדיפה הרווחה על השקפת העולם הרחבה. צאו וחישבו כמה עלו הוועדות עד היום. פעם מינו אפילו ועדה ל"רצח ארלוזורוב" - נכון ואין ספק שזו ועדה חשובה, אלא שהיא התמנתה רק לאחר כחמישים שנה.
פעם הייתה זו הוועדה ל"בדיקת ילדי תימן החטופים" - אין ספק הוועדה חשובה, ועוד כהנה וכהנה ועדות. חלקן העניק הרגשה טובה למשתתפים ולאלו שחשו נפגעים מפעילות השלטון, חלקן מילאו דוחות עבי כרס,אשר עין אנושית מעולם לא שזפה אותם. ברם, תמיד כאשר נוצרת בעיה, הפתרון כמו אקמול - הינו ועדת חקירה, או ועדת בדיקה.
כלום לא עדיף היה להשקיע את הממון הכרוך בעלותה היקרה של הוועדה בטיפול באיזו שהיא מצוקה חברתית, ולא להעשיר את חברי הוועדות הנמנים בד"כ עם האליטה המשפטית חברתית?
רבותיי, זה הזמן להפסיק את הנוהל הנפסד של ועדות חקירה חסרות יכולת אופרטיבית, ולחזור לעבודה. כן זה הזמן להפסיק להתייעץ בכל שנייה עם הוד מעלתו היועץ המשפטי המקומי, או עם איזה יועץ תקשורתי. רבותיי, זו העת לחזור לעבוד ולפתח את המדינה, ולהפסיק את הנוהג הנפסד של ועדה ועוד ועדה, בשרשרת הביורוקרטית הבלתי גמורה.
אולי כבר עדיפה השיטה הנושנה מבית מדרשו של ספיר או אשכול, של הפנקס השחור הקטן שבאמצעותו נבנתה מדינה שלמה. אולי כבר עדיפה השיטה של בן-גוריון שהכתיב את המדיניות ולא השתהה. תארו לכם כלום ניתן היה להקים המדינה אם היו באותה עת ועדות חקירה?
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
