וינוגרד והערבים

הדוח הסופי של ועדת וינוגרד התקבל בעולם הערבי ברגשות מעורבים. ארגון החיזבאללה הסתער בשמחה על הדוח כדי להוכיח כי ישראל הובסה במלחמה ואילו ראש הממשלה הלבנונית פואד סניורה ניצל את ההזדמנות לשגר אזהרה לעולם כי הדוח נועד להכין את הקרקע לעימות עתידי של ישראל עם לבנון. מרבית אמצעי התקשורת הערביים הדגישו בדיווחיהם ומאמריהם את ההודאה של הדוח בכישלון במלחמת לבנון השנייה תוך שהם משבחים את ארגון החיזבאללה. ארגון החמאס שהוא בן בריתו של החיזבאללה הודיע על נחישתו להמשיך במאבק המזויין נוכח ה"שבריריות" של הדרג המדיני והצבאי בישראל.

בעולם הערבי יש תחושת סיפוק שצה"ל הנחשב לצבא החזק ביותר במזרח התיכון נחל מפלה מול ארגון קטן כמו החיזבאללה ולא הצליח למנוע את נפילת מאות הטילים על ישראל עד היום האחרון של המלחמה. הנה כך הצליח הדוח של השופט וינוגרד לשחוק את כוח ההרתעה של ישראל בעיני העולם הערבי בכך שלא חסך את שבט ביקורתו מהרמות הגבוהות ביותר של מערכת קבלת ההחלטות בישראל.

בצד השמחה לאידה של ישראל לא יכולים הערבים בכלל והפלשתינים בפרט להסתיר את הערצתם לתהליך הדמוקרטי בישראל. באש"ף וברשות הפלשתינית מקובל למשל כי הדרך "היעילה" ביותר ל"קבור" נושא רגיש שלא רוצים לטפל בו מכיוון שהוא מכיל "חומר נפץ" היא על-ידי הקמת ועדת חקירה לנושא. ועדת החקירה שתקום תדאג למלא את משימתה ותקבור את הנושא עמוק עמוק באדמה. את השיטה הזו המציא בזמנו יאסר ערפאת והיא הצליחה מאוד בתקופתו. לכן בטוחני שהפלשתינים ותושבים ערבים בכמה ממדינות ערב המקיפות אותנו מייחלים לכך שמתוכם ייצא "וינוגרד ערבי" שיתעסק בסוגיית חשבון הנפש הפנימי ויצביע על שגיאותיהן של ההנהגות בעולם הערבי.

לצד הערצת הדמוקרטיה הישראלית יש אצל הפלשתינים חשש כי מסקנות הדוח יעכבו את ההתקדמות בתהליך המדיני עם ישראל. הפלשתינים חוששים מפני האפשרות ששר הביטחון אהוד ברק יפרוש מן הממשלה והדבר יביא לבחירות מוקדמות שיטרפדו את האפשרות להגיע להסכם עם הפלטינים על הסדר הקבע בתוך שנה כפי שהנשיא בוש מבקש. כל החלשות של ראש הממשלה אולמרט או הקדמת הבחירות היא מבחינתם של הפלשתינים בשורה רעה למשא-ומתן המדיני שהחל בין שני הצדדים.

חשש נוסף הקיים אצל הפלשתינים הוא כי ראש הממשלה אהוד אולמרט עלול ליזום מבצע צבאי נרחב ברצועת עזה כדי להראות כי הפיק את הלקחים הנדרשים מדוח וינוגרד ולחזק את מעמדו הפוליט והציבורי לקראת בחירות קרובות בישראל.

אי אפשר להאשים את ועדת וינוגרד על מסקנותיה, היא איננה אחראית לכשלים החמורים במערכת המדינית והצבאית ולפיכך איננה אחראית גם לתדמית של ישראל בעולם הערבי כתוצאה מהמסקנות הסופיות שפרסמה. בסופו של דבר גם הערבים מעריכים מאוד את היושר של חברי הוועדה ואומץ ליבם להטיח את ביקורתם החמורה ללא משוא פנים בפני אלה שמינו אותם לתפקידם. אם היה קורה דבר כזה במדינה ערבית היו מוצאים חברי הוועדה את עצמם בבית הכלא או בדרך אל הגרדום. בישראל לעומת זאת הם זוכים לשבחים ולכבוד ציבורי.

שחיקתו של כוח ההרתעה של ישראל בעולם הערבי נמצאת בתהליך מתקדם, גם הפרסומים על-פי מקורות זרים כי ישראל תקפה בספטמבר 2007 מתקן גרעיני שהקימה צפון קוריאה בסוריה לא שיפרו את תדמיתה של ישראל. תדמית "קורי העכביש" מבית מדרשו של השיח' חסן נסראללה היא התדמית השלטת במוחותיהם של שכנינו הערבים, כך הם תופסים את ישראל, הם בטוחים שמדובר במדינה חזקה הנמצאת בשלב החלשות והידרדרות מתקדם וכי אם ימשיכו בדבקות להתעמת עימה היא תעלם מן המפה בתוך שנים ספורות.

כדאי מאוד שהדרג המדיני ידע את העובדות האלה שכן יש להן השלכה על התהליך המדיני בערוץ הפלשתיני הישראלי ובערוץ שעשוי להיפתח בעתיד בין ישראל לסוריה. המשוואה היא פשוטה, אין שום טעם להגמיש עמדות במשא-ומתן עם ישראל, להפך כדאי להקשיח עמדות ולא לוותר כי הרי בסופו של דבר ישראל היא מדינה חלשה והיא תיכנע ותקבל את הדרישות הערביות. לכן יש לשחוק אותה בסבלנות כי בסופו של דבר הסבלנות משתלמת.

המדיניות הישראלית הרופסת שנמשכת גם היום חייבת להיפסק אם ישראל רוצה לשמור על מעמדה במזרח התיכון. בפני הממשלה הנוכחית ישנם אתגרים ביטחוניים רבים והצעד הראשון שהיא חייבת לעשות הוא להחזיר לישראל את כושר ההרתעה שאיבדה. אם יקרה הדבר הוא יחזק את הישגי הממשלה בתחום המדיני. גם הערבים מודעים היטב לעובדה שחוזק צבאי הוא גם חוזק מדיני בכל משא-ומתן.

התמונות של המחדל הביטחוני המתמשך בשדרות ובישובי עוטף עזה חייבות להיפסק. זהו המבחן המיידי של הממשלה אם אכן ברצונה להוכיח לציבור כי היא הפיקה את הלקחים מדוח ועדת וינוגרד. השגת המשימה הזו תאותת לפלשתינים בפרט ולערבים בכלל כי יש בעל בית בישראל השומר על אזרחי מדינתו ושאינו מוכן לפגיעה בביטחונם ובכבודם.

לכן על הממשלה להתעשת ולצאת למבצע צבאי נרחב ברצועת עזה, בנוהל קבלת החלטות מסודר ומחושב כפי שממליצה ועדת וינוגרד. יש להגדיר היטב את היעדים הריאליים שניתן להשיגם במבצע שכזה, בשום אופן לא פנטזיות אלא יעדים צבאיים ומדיניים. הממשלה חייבת להפסיק ולגמגם ולנקוט מדיניות נחושה. זהו המבחן האמיתי ליישום מיידי של המלצות הדוח הסופי של ועדת וינוגרד. עכשיו צריך לצאת לדרך.