במאורעות תרפ"ט רצחו ערביי חברון את תושביה היהודים רק בשל היותם יהודים, שכן טרם היה בידיהם התירוץ של "הנכבה" או של "הכיבוש" להצדקת הטבח. אש"ף, הארגון ל"שחרור פלשתין" הוקם ב-1964 עוד טרם "הכיבוש" והוא נועד לשחרר את אשקלון, יפו, רמלה ולוד מ"הנכבה", על-ידי רצח יהודים, כפי שהנהיג אותו יאסר ערפאת מאז הקמתו משך 40 שנה.
הטבח שבוצע בתלמידי ישיבת מרכז הרב, ע"י ערבי נושא תעודת זהות כחולה, הוא המשך ישיר למעשי הרצח של ערבים ביהודים מזה קרוב למאה שנה, ובניגוד לדבריו של רבין בטקס החגיגי של החתימה על הסכמי "אוסלו", לא תמו ולא ייתמו מאה שנות דמים מן הטעם הפשוט שהפלשתינים אינם מוכנים להפסיק לרצוח.
ואם מישהו העלה בדעתו שהרוצח ממזרח ירושלים "יזכה" בסביבתו ליחס של "עשב שוטה", הרי שתמונת אוהל האבלים שהוקם בסמוך לביתו, המקושט בדגלי חמאס וחיזבאללה, החזירה אותו לקרקע המציאות.
מאז ועד היום הם ממשיכים לראות ברצח יהודים, בדגש על יהודים ולא ערבים, מטרה ראויה. כאשר נהרגו ערביי ישראל, כתוצאה מפעולה של ארגוני הטרור, היה זה מבחינתם טעות ואותן משפחות שכול קיבלו לא אחת התנצלות מארגוני הטרור בצירוף המחאה נדיבה. הגדילה לעשות משפחה ישראלית אחת שבנה נפגע מקטיושה שירה חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, אשר הצדיקה את פעולותיו של נסראללה.
דוגמא נוספת לכך, היא העובדה שערביי ישראל נכנסים ויוצאים, ללא כל חשש משטחי A ביהודה ושומרון, לעומת יהודים יכולים להיכנס לשם, אך הסיכוי שיצאו משם בעודם בחיים, קטן מאוד. יש שיאמרו שיש בדבריי אלו משום גזענות, אז יאמרו. האמת כואבת ולא ניתן לחלוק על העובדות.
לא אכחיש, כי ישנם ערבים בתוכנו וגם בשטחי הרשות הפלשתינית המעוניינים לחיות עמנו בשלום, ואולם כל עוד ההנהגה שלהם מסיתה ומדיחה את הציבור ונותנת גושפנקה לטרור רצחני, או לחילופין, משמשת בעצמה כארגון טרור, הם נחשבים למיעוט שולי. ושיהיה ברור, אין כל הבדל בין שיגור קסאמים או קטיושות מדי יום לתוככי אוכלוסיה אזרחית, שיגור מחבלים מתאבדים, חטיפת חיילים ואזרחים, ירי על צירי תנועה או השלכת בקבוקי תבערה ומוטות ברזל על מכוניות חולפות בוואדי ערא. טרור, זה טרור ומטרתו לרצוח יהודים, במקרה הטוב מבחינתם, או לכל הפחות לפצוע אותם.
על גוש קטיף ובנותיה, ירד "גשם" של למעלה מ-6,000 פצמ"רים וקסאמים במשך 5 שנים ותושביה עמדו בכך בגבורה עילאית. הפלשתינים, העולם והשמאל הישראלי טענו שזו תגובה טבעית ל"כיבוש" הישראלי. ואז כאשר שאלנו בתמימות על איזה "כיבוש" מדובר, שהרי כל תושביה של רצועת עזה נשלטים בידי הרשות הפלשתינית זה למעלה מעשור? נענינו, כי כל עוד ההתנחלויות "הבלתי חוקיות" עומדות על תילן וכל עוד צה"ל נמצא בשטח, אזי מדינת ישראל נחשבת "כובשת". לא אשכח את עמידתם של תושבים מישובי עוטף עזה בכל יום שישי בכביש המוביל למעבר "כיסופים" עם שלטים שכוונו ל"מתנחלים" וקראו להם "שובו הביתה". ועתה, "המתנחלים" שבו "הביתה", ואותם תושבים נאיביים מישובי עוטף עזה, ירדו למקלטים.
אריאל שרון החליט לעקור את כל ההתיישבות היהודית ולסגת באופן מלא מרצועת עזה, כדי לשמוט את הקרקע תחת טענת "הכיבוש" (כאמור בהחלטת הממשלה הראשונה על "ההינתקות") ולמעשה לא נשאר "מתנחל" או חייל אחד ברצועה, והתוצאה הטרגית ידועה. טוב, לפחות מדינת ישראל לא נחשבת יותר כ"כובשת"... אז זהו, שלא.
מבחינת הממשלה הפלשתינית הנבחרת וכל שותפיה מהעולם הערבי, כל עוד העם היהודי ממשיך לשבת בציון, אזי הוא בגדר "כובש". הכיבוש המדומה, לעולם יהיה התירוץ של הפלשתינים להמשיך ולרצוח יהודים, כפי ש"הנכבה" של ערביי ישראל תשמש אותם לעולם כדי להצדיק פעולות אלו.
ובנימה אופטימית זו אוסיף, כי כל מי שמדבר על השגת שלום בר קיימא בדורנו, עושה שקר בנפשו ביודעין.
היו לערבים אין ספור הצעות והזדמנויות להקים לעצמם מדינה ממערב לירדן, אך הם סירבו, מן הטעם הפשוט שאין להם כל עניין בהקמת מדינה ערבית לצד המדינה היהודית, אלא רק על חורבותיה.
השלום בוא יבוא בעתיד הרחוק, רק מתוך "קיר הברזל" עליו דיבר זאב ז'בוטינסקי ולא ע"י נסיגות משטחי מולדת וטרנספר של יהודים. רק כאשר יבינו הפלשתינים כי שבנו ארצה למולדתנו אחרי אלפיים שנות גלות ואנו מתכוונים להישאר כאן לנצח - הם יפסיקו לרצוח וישרור כאן שלום המבוסס על השלמתם עם המציאות.
