השנה הכרתי חברה חדשה ילידת אירן עקב העיסוק המשותף לשתינו- מוזיקה. אמרת רק "שתי פרסיות"- אמרת כבר הכול... כי על מה אנחנו לא מדברות? אם לא על כל הקשור לאירן...
מדי פעם אני צוחקת איתה ועם בעלי "נראה לי יום אחד השב"כ ידפוק כאן בדלת ויעצור אותנו. איממממא טלי פחיממממההה" אני צוחקת (טלי פחימה לא צוחקת) מזל שבעלי עורך דין. אם אני מסתבכת הוא צריך לשבור את הראש...
טלי פחימה. או אולי אזכיר את אמה. מה הייתם אתם עושים אם טלי פחימה הייתה הבת שלכם? כי אמא שלה, בדיוק כמו אמא של יגאל עמיר, מעניקה רק אהבה ותמיכה וחמלה כלפי פרי בטנה, וממש נשכבת על הגדר למענה. אני לא יודעת מה אתכם, אבל בעיני זהו אולי ביטוי לצמרמורת, אך גם ליופי שבסיפורים הקשים והטעונים הללו.
האם ניתן להבין את מעשיה של טלי פחימה? בדיוק בעת הפיגוע בישיבת "מרכז הרב" ערוץ 8 שוב הקרין בלופ את הסרט התיעודי עליה. טעם רע או סתם עיתוי מקרי גרוע? טלי פחימה, שאין צורך לספר על מעשיה, הלכה וישבה בסוכת האבלים של משפחת המרצח. היא ישבה שם - בחורה יהודיה, מה שנקרא - אחות מעמנו, לא קלת דעת, ואף אולי רגישה היא וטובת לב - הלכה לנחם את בני דודנו הישמעאלים.
אז נכעס על טלי? נשנא אותה? נכנה אותה בקללות ובכינויים? טלי היא אישה אמיצה או אולי סובלת היא מחסך נפשי?
אני חושבת שטלי רק התיישבה על המקום הכואב - הבלתי פתור במציאות שלנו - השנאה. גם השנאה בין שני העמים, אך בעיקר השנאה הפנימית שלנו, שהיא והיא בלבד, המלבה שנאת זרים כלפינו. טלי בסך הכול התיישבה לשאול - איך זה שהשנאה הזאת, השנאה הנוראית והקשה הזו, השנאה הזו של ערבים כלפינו ושלנו כלפיהם - איך זה שלשנאה הזאת אין סוף ואין פתרון? היא התיישבה שם על כוס קפה להפיח בנו צמרמורת וחלחלה, אך אולי גם תקווה קלושה - שיהודייה רווקה יכולה לשתות קפה עם חמולה של ערבים חובשי כאפיות בירושלים המזרחית, ולצאת מזה בחיים ואף לרכוש חברים חדשים.
נכון, לא לכל אנו מסכימים. אני מבינה את כאבה כאשר אמרה "אתה רואה ילדים שמרטיבים ומקיאים בלילות", אך אלו הם גם אותם ילדים אומללים משדרות! נכון, אנחנו צודקים. אנחנו הטובים והם הרעים. אנחנו נאורים והם חלאות אדם. אנחנו נתנו הכול, והם אינם יודעים שובע מהו. אנחנו צודקים במאה אחוז, אבל עם הצדק הזה לא יהיה ניתן טבח נוסף למנוע. אם מתעורר אדם בבוקר ואומר היום ארצח בני אדם - מה אנחנו כחברה צריכים לשאול את עצמנו? היכן אנחנו צריכים להכות על חטא?
בעקבות הפיגוע הקשה, ידידתי תמי כתבה לי במסגרת "חברותא" (חברותא הוא מפגש ודיון בין אנשים המנהלים אורח חיים דתי, ודנים בסוגיות יומיומיות וכלליות תוך התייחסות לדת, ליהדות ודיון בהם. תמי לדעתי קצת נואשת ממני. בעוד שהיא אישה חרדית אדוקה, ולכל שאלה תשובה חכמה משכנעת, כובשת ומפורטת בפיה, אני מרבה לשאול, לסתור, לערער ולהיות חסרת מנוחה...) "חשבתי על .... משפט דרייפוס", היא כתבה.
"אחד הטענות האנטישמיות במשפט היו על התלמוד שכותב/מסתכל על הגויים - כאילו הם פחות מהיהודים, ולטענתם צטטו את הפסוק (אני אינני זוכרת במדויק) שעם ישראל קרויים אדם והם (הגויים) אינם קרויים אדם.
התשובה שענה הסנגור (נשלחה אליו מאחד מגדולי ישראל) היא: אם קורה משהו לאיזה גוי בסין אפריקה או הודו, האם יצטער על כך גוי שחי במקום/מדינה אחרת? הוא ישמע ויעבור הלאה. אולם אם קורה משהו ליהודי במקום אחד, ויהודי במקום אחר לגמרי שומע על כך הוא יצטער, יתפלל ואף אם ביכולתו ינסה לשלוח עזרה. זו תופעה שקיימת רק אצל יהודים. לכן הם קרויים - אדם. אדם אחד, שכל יהודי הוא איבר אחר שבו, וכמו שאם כואבת היד או קצה הציפורן - זה משפיע על כל הגוף, כך מרגיש כל עם ישראל לגבי גורלו של כל פרט מהם. לעומת זאת הגויים אינם קרויים אדם, משום שהם אנשים (רבים) ולא אדם (אחד)".
כאשר קראתי זאת - כלל לא הזדהיתי עם דעתה של תמי. "בניגוד אלייך אני חושבת שיהודי ליהודי - זאב", השבתי לה, "גם חוויתי זאת על בשרי, וכשם שאמי סיפרה לי פעם- 'באירן לא היית מאמינה מה יהודי היה עושה ואיך היה מתנהג, לעומת מה גוי היה עושה ואיך גוי היה מתנהג', וכך כל חברותיה של אימי באירן היו גויות, ולא יהודיות..."
תמי המשיכה וציטטה בין היתר את הרמב"ם: "כבר בתחילתה הודיעתנו התורה כיצד צריך להיזהר בכבודו והרגשותיו של כל יהודי. יהודי הוא חלקו של ה' וחפץ של קדושה, וכמו שאת התורה חייבים לכבד בכבוד גדול ולהדרה, כך צריך לכבד כל אחד ואחד מישראל ולהדרו, שהוא חפץ של קדושה, ששֵם ה' אלוקי ישראל נקרא עליו...
בעניין כל איש מישראל, שלא רק שלא להכאיב ח"ו לשום יהודי, שזה עוון פלילי, אלא גם לכבד את רצונו ודעתו, שלא כל האנשים שווים ולא כל הדעות שוות, וכל יהודי באשר הוא שם- אהוב ונחמד הוא אצל הקב"ה, וקדוש בקדושה עליונה".
עוד תמי כתבה בהרחבה, תוך מתן דוגמאות מפורטות, כי יש לדון כל יהודי לכף זכות (באמת אני צריכה לשאול אותה כיצד תדון לכף זכות את טלי פחימה. כאשר אחד מן ההרוגים בפיגוע מוכר לתמי באופן אישי...). הסכמתי עם כל מילה, ורק הערתי שעניין "לדון לכף זכות" - צריך להיות גם- ה-ד-ד-י.
כי אולי טלי פחימה מוכיחה כי כאשר רבים, כועסים, נוטרים, עושים מעשה שטותי וכואב, מדעת או שלא מדעת - אין רק צד אחד, שהוא ורק הוא, הינו האשם!!!
כמו שמדונה כתבה באחד מספרי הילדים הקסומים שלה (הציטוט אינו מדויק) "אי אפשר לאהוב את החברות שלך רק כשהן מקסימות, מתוקות וטובות, אלא צריך לאהוב אותן ולקבל אותן בעיקר - כשהן מטומטמות!!!" כדאי שנזכור זאת...
