הנשיא קצב - מוביל 1:0 במחצית

הנשיא קצב זכה בניקוד ראשוני גבוה, כאשר נכנס לאולם המשפטים כנאשם ויצא בשלב זה כחשוד בלבד. אם להמשיך בהשוואה הציורית מעולם הספורט, הרי שמדובר בשלשה עם הבאזזר בכדור-סל או יותר נכון בנוקאאוט בסיבוב הראשון באיגרוף - ועכשיו מתחילים לספור עד 10.

היועץ המשפטי לממשלה זכה, ובצדק בתיק זה, בכל הסופרלטיבים השליליים מעולם המשפט ובביקורת נוקבת הן מהציבור והן מארגונים ועמותות למיניהן, שטענו ואף עתרו לבג"צ נגד התנהלותו והסדר הטיעון אליו הגיע. הטעויות של היועץ מזוז, בכל ההליך - נבעו מחוסר ניסיון תקשורתי, נאיביות משפטית מקצועית והתנהלות לא מקצועית, לא הוגנת ולא אובייקטיבית כלפי הנשיא קצב, כנשיא מכהן ובמוסד הנשיאות. ההדלפות השוטפות, המגמתיות והמכוערות לאורך כל החקירה, לא נבלמו ולא נעצרו במועדן ע"י הפרקליטות וכך יצרו רושם בציבור של נשיא חמדן, חרמן, רודף ומנצל נשים שעובדות תחת מרותו, מטרידן סדרתי ואנס.
לפרקליטות חלק לא מבוטל ביצירת אווירה עכורה זו, גם אם יש לה והיו לה ראיות ראשוניות לביסוס אשמות אלה.

אחד הלקחים החשובים ביותר לחקירה משטרתית, ובוודאי לפרקליטות לפני גיבוש סופי של כתב אישום, הוא "לא לרתום את העגלה לפני הסוסים". כלומר: לא לצאת בהצהרות מיותרות, מסיבות עיתונאים, אמירות מתלהמות לוחמניות, לפני שנאספו כל הראיות ונבדקו בקפדנות ולפני שנעשה שימוע במקרים שהחוק מחייב זאת. יש עשרות מקרים מהעבר וההווה, בהן התלהבות ראשונית ומסיבות עיתונאים מתוקשרות ומתוזמנות, התנפצו לרסיסים לאחר סיום החקירה ומציאות ראיות חדשות, עדים חדשים וזוויות חקירה חדשות.

יש עשרות מקרים בהם תהליך השימוע שינה דרמטית את המצב לטובת החשוד, ואפילו הביא לסגירת תיקים. במקרה של הנשיא קצב, היועץ מזוז עשה את כל השגיאות האפשריות כטירון משפטי, כאשר בפועל הוא היה טירון בתחום הפלילי, טירון בתחום חקירות פליליות וטירון בתחום יחסי ציבור וקשר עם התקשורת. התוצאה האומללה מבחינתו - טיוטת כתב האישום, ההצהרות הפומביות - עמדו בסתירה בולטת ועגומה להסדר הטיעון שאליו הגיע עם סנגוריו של קצב. היועץ מזוז חטף ביקורת קטלנית מידי שופטי בג"צ (בראשות הנשיאה ביניש), וגם שופטי הרוב שדחו העתירות נגד הסדר הטיעון, לא חסכו ממנו את שבט לשונם.

הסדר הטיעון, או בלשון התקשורתית 'עסקת-הטיעון', לא הייתה סגורה הרמטית שזאת "פאשלה" פרקליטותית מובהקת - כאשר נושא הקלון לא נכלל ולא נסגר בין הצדדים; כאשר חומר חקירה רלוונטי לא מועבר במלואו לסנגוריה; כאשר א' ממשרד התחבורה מגישה תצהיר, עפ"י חוק נפגעי עבירה, בטענה לגיטימית שרצונה שקולה ישמע לפני פסק הדין - קמה אוטומטית זכות לסנגוריה לחקור אותה על כל סעיפי התצהיר - וזכותם לדרוש מפרקליטות חומר רלוונטי הקשור לא', עדותה ותצהירה. ההתעקשות של הפרקליטות בנושא זה התבררה כאחד המניעים לפיצוץ העסקה, למרות הטענה שהנשיא קצב התלבט חודשים לגבי ההודאה במשפט וקבלת הדין שסוכם בעסקה.

מאחר וכל התיק נוהל בשלומיאליות, יצא שקצב ניצל את המצב כדי לצאת עם קצת כבוד מהמצב המביך. צהלת ושמחת ארגוני הנשים והעותרים נגד ביטול העסקה - נראית לי מוקדמת ומוגזמת. הרשעת הנשיא קצב עדיין רחוקה, אם בכלל, ומצב המתלוננות (א', א'1, ל' - ויתר האותיות) - לא מזהיר ביותר.

בידי הסנגוריה הצהרות וטענות הפרקליטות והצהרות מזוז עצמו - בכתב ובע"פ בתקשורת ובפני בג"צ - שהראיות בעייתיות, שא' מבית הנשיא לא אמינה ולכן הוצאה מכתב האישום ושא' ממשרד התחבורה - עדותה ואמרותיה יש בהן קשיים להוכחה.
ברור שחומר זה - יעלה ויבוא במשפט ובתקשורת ויגרום למבוכה רבתי לפרקליטות ועמדותיה בכתב האישום החדש.יכול להיות מצב משפטי דרמטי, שבו יבקשו סנגורי קצב לזמן לעדות את היועץ המשפטי לממשלה כדי שיחזור על הערכותיו לגבי המתלוננות ואמינותן. הפרקליטות יכולה להחזיר לעצמה מקצת מכבודה, אם תודיע - טעינו, כשלנו - עכשיו אנחנו מתקנים ומתחילים מבראשית.


מהן האופציות העומדות לשני הצדדים עם ביטול ההסכם?

הפרקליטות:

א. לסגור את התיק - מחוסר יכולת להוכיח את ההאשמות. לא סביר, הן מבחינה משפטית והן מבחינה ציבורית. זאת תהיה סטירת לחי ציבורית ומקצועית שתחייב את התפטרותו של מזוז.
ב. הגשת כתב אישום - כפי שהוגש במסגרת "עסקת הטיעון", לא סביר ולא מקצועי.
ג. הגשת כתב אישום - שיהיו בו אלמנטים מכתב האישום הישן המקורי ומעסקת הטיעון. כלומר: כתב אישום חדש, מאוזן יותר, עם יכולת הוכחה סבירה וסעיפי אישום המעוגנים בראיות, שיכולות לעמוד במבחן בית המשפט.
ד. הגשת כתב אישום, כאמור לעיל, והעברת "הכדור" להחלטת בית המשפט, תוך ניהול משפט רגיל כמו נגד נאשם מן העם.


הסנגוריה:
א. לבקש שימוע חוזר ונוסף לאחר קבלת כתב האישום - כדי למשוך זמן ולנסות לשכנע. לא סביר - לא יעזור.
ב. לנהל משפט ארוך ומייגע מלא תקשורת, רכילות, הדלפות ועגמת נפש, למרות מהלכו האמיץ.
ג. במהלך כל המשפט, שיימשך חודשים רבים, הנשיא קצב נהנה מכל ההטבות והיתרונות של נשיא לשעבר - שזה הרבה כסף והרבה תנאים טובים ואולי זה כדאי לו.
ד. והיה אם קצב יורשע - ניתן להגיש ערעור שיימשך חודשים נוספים וההטבות ימשיכו לזרום.
ה. גם לנשיא קצב מגיעה הזכות הקונסטיטוציונית - ש'עקרון החפות' יחול גם עליו והוא נחשב כזכאי אלא אם... למרות כל הצעקות וההפגנות של ארגוני הנשים שכבר הרשיעו אותו ציבורית.
ו. אם ייצא זכאי - יישאר עדיין עם כתם ציבורי. אם יורשע - יישאר עם קלון משפטי וציבורי לעד.


הערות לסיום:

א. במאמרי - 'קצב נלחם בקלון ובתקשורת' - ציינתי שרבים מהפרשנים והמבקרים, לא מבינים במשפט פלילי, לא ניהלו משפט פלילי ולכן גם הביקורת שלהם נשמעת בהתאם.
ב. עם ביטול הסדר הטיעון שמעתי פרשנים בעלי תארים ומרצים באוניברסיטאות ומכללות הטוענים שהסדר-טיעון הוא לטובת הנאשם. הוא שאמרתי - אין להם מושג בניהול משפט פלילי.
ג. הסדר-טיעון - הוא פשרה לשני הצדדים, כאשר כל צד יוצא עם חלק מתאוותו בידו.
ד. עשרות עסקות נעשות בפרקליטות ובמשטרה שהן לטובת הפרקליטות והמשטרה מחוסר ראיות, מעדים לא אמינים או לא זמינים, עדים שברחו, עדים שמאיימים לשנות דעתם, סתם סחטנים ולפעמים אבדן ראיות ומוצגים.
ה. הסבר מלא ומקיף בנושא - ראה מאמרי 'הסדרי-טיעון' - קצב נלחם 'בקלון ובתקשורת'.
ו. ניתן לסכם את המהלך הדרמטי של קצב כי אמיץ - אך לא בטוח כחכם.
ז. קצב נכנס לשדה מוקשים, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך. השאלה היא איך ייצא מהצד השני, אם בכלל.