בעוד מספר ימים שוב נשב סביב שולחן ליל הסדר. שוב, כמאמר ההגדה של פסח, נספר ביציאת מצרים ושוב יישמע הסיפור על יציאתו של עם ישראל לחירות.
עבור מתן, תום, חבר ושאר המדריכים ואנשי הצוות במרכז וראייטי ירושלים למושג "חירות" משמעות נוספת מעבר לפירוש הרגיל הניתן לו בתיאורי ההגדה של פסח ובסיפורי המקרא. חירות עבור מדריכים אלה מתבטאת בהתרגשות של ילד, בחיוך שהוא שולח אליהם, בשמחתו למראה קו ישר של ניסור לוח העץ, שהצליח לבצע אחר ימים של עבודה, ובמקצב התוף הריתמי שהפיק בשיעור המוזיקה.
מרבית הילדים המגיעים למרכז וראייטי בירושלים, אינם ילדים רגילים. אלו ילדים בעלי לקויות שונות וצרכים מיוחדים. הם מגיעים מכל רחבי העיר ומכל שכבות ומגזרי האוכלוסיה. מאז פתיחתו בשנת 1994 משמש מרכז וראייטי ירושלים, בית חם לילדים עם צרכים מיוחדים. זהו מוסד ייחודי המעניק שירותים מגוונים לילדים עם נכויות ולקויות פיזיות ומנטליות, חלקם הגדול ממשפחות מעוטות יכולת. מרכז וראייטי נותן שירותי תמיכה וטיפול על סמך תוכניות, שפותחו על-ידי מומחים מכל רחבי הארץ.
בחוגי המועדונית, במשחקייה ובגנים המיוחדים מנסים צוות המדריכים, המטפלים והגננות של מרכז וראייטי לסייע לילדים להתגבר על לקויותיהם, ולחוות אפילו לרגע את העולם של הילדים ה"רגילים". יש הצלחות, אבל אלו מלוות לעיתים בלא מעט רגעים של תסכול של הילדים שמזלם לא שפר עליהם. כעס על המגבלות, על הקושי על השונות. עבור ילדים אלה חוויות ההצלחה שבהתגברות על הקושי מהוות רגעים יקרים של חירות, אך דרך ארוכה עוד לפניהם.
הנשיקה של מתן
מספר מתן, מדריך האומנויות במועדונית: "חצי שנה עברה מאז החל עידו (שם בדוי), להגיע לשיעורי האמנות. ילד בן 8 עם בעיות קשב וריכוז ובעיות רגשיות. כמדריך אמנות מנוסה חשתי כי עידו הוא 'אגוז קשה לפיצוח', ילד שמפעיל הרבה מגננות, בעל פנים כעוסות והתקפי זעם. בשיעורי האמנות הוא מיעט להשקיע, עשה את המוטל עליו אך ניכר היה שהוא לא נהנה במיוחד, לפחות למראית עין. ככל שהשבועות עברו הרגשתי שיש פתיחות מסוימת מצדו ושהוא מתחיל, הודות לכוחות שמצא בעצמו, ליהנות מן היצירה ולמצוא ביטוי אישי המייחד את עבודותיו. אך עדיין- המבט הכעוס והעיניים המושפלות היוו בשבילי סמל לכך שהדרך שעליו לעבור על-מנת להיפתח לחוויות עוד ארוכה. ואז הגיעה מסיבת התחפושות בפורים ואיתה הרגע שהבהיר לי עד כמה התהליך אותו עבר עידו בחוגי מרכז וראייטי ירושלים משמעותי: רגע לפני ההופעה שלו ושל חבריו הוא קרא לי. רכנתי לעברו כדי לשמוע את מה שיש לו להגיד לי. להפתעתי ולשמחתי הוא פשוט נישק אותי בלחי ואמר "תודה". לאור היכרותי איתו הבנתי כמה כוחות נדרשו ממנו כדי להתקרב ולהודות וכמה הפעילות הקשה של הדרכת ילדים עם צרכים מיוחדים מביאה איתה, בצד הקשיים והאתגרים, גם סיפוק גדול."
הסבלנות של תום
תום הוא מדריך נגרות במועדונית של המרכז. הוא גם סטודנט לגיאוגרפיה ומוסיקאי. מטרת החוג "בגדול", הוא אומר, היא לאפשר לילד לאסוף חוויות של הצלחה, כאלה שאינן מנת חלקו בחיי היום יום או בבית הספר. זאת על-ידי יצירת חוויות מוחשיות מיידיות ונראות לעין של הצלחות קטנות וגדולות כאחד. העבודה בחוג הנגרות מאפשרת לילדים לספוג חוויות כאלה, אם על-ידי עבודות ניסור וצביעה פשוטות ואם על-ידי ביצוע עבודות מורכבות יותר, המתפרשות על פני זמן כמו יצירת לוח שש בש או שרפרף מהודר. ממד נוסף הנרכש בעבודה בחוג הנגרות הוא פיתוח הסבלנות למשל באמצעות ניסור חתיכת עץ עבה. התפרשות משימה זו על פני זמן וסיומה בונים אצל הילדים חוויה של הצלחה, סבלנות וחיזוק הביטחון העצמי ביכולתם על אף המגבלות.
הקצב של חבר
מדריך המוזיקה חבר הוא מוזיקאי ומלחין, בוגר האקדמיה למחול ולמוזיקה. הוא מספר כי בחוג משתתפים ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביים וילדים ברמות שונות של אוטיזם, תסמונת דאון, לקויות שפה ותקשורת, שיתוק מוחין ופיגור שכלי.
השיעורים מתנהלים בקבוצות של ילדים עם לקויות דומות. בחוג מפיקים הילדים צלילים בידיים מכלי נגינה, לומדים שילובים שונים של קצב, גובה צליל וגם גוון צליל. בפעילות משובצים משחקים שונים שיוצרים אווירה מהנה וקלילה וכמובן שכל הזמן ניתנים חיזוקים לילדים. בחוג המוזיקה לצד שיפור הקשב העצמי והסביבתי, שיפור זיכרון, יכולות מוטוריות וקואורדינציה מתחזקים המודעות העצמית והביטחון ביכולת להצליח אצל הילדים.
הנה כי כן, חוגים טיפוליים של אמנות ומוזיקה, נגרות ועוד - מסייעים לילדי וראייטי להתגבר על מוגבלויות שונות ולהשתלב ולו גם חלקית, בפעילות רגילה של ילדים בני גילם. וכך זוכים הילדים לצעד נוסף בדרך ליציאה אל החירות.
