"הפערים החברתיים מדאיגים אותי"

בוא נדבר רגע באופן ספציפי על הדולר. מה קורה פה? איך זה משפיע עלינו ולאן זה הולך?

"ישנה צניחת הדולר כלפי המטבעות האירופיים ויש צניחת הדולר כלפי השקל. אלה שני דברים נפרדים. צניחת הדולר כלפי המטבעות האירופיים נובעת מכך שיש גרעון תקציבי בארה"ב. הגרעון באחוזים גבוהים מאוד מהתוצר הלאומי הגולמי. כלכלנים יכולים להוכיח שאם יש גרעון תקציבי זה יכול להביא לגרעון במאזן התשלומים. ארה"ב מייבאת יותר משהיא מייצאת. הפתרון היה צריך להיות קיצוץ בתקציב ממשלת ארה"ב, אלא שהמלחמה בעירק הפריעה לכך. לכן יש פה מה שכלכלנים קוראים היום חוסר שיווי משקל בינלאומי לגבי הביקוש וההיצע לדולר, יש היצע של דולרים יותר מביקוש. ומכאן הירידה בערכו.

"לגבי הצניחה מול השקל, זה סיפור אחר. בחמש השנים האלה קרו דברים שאני לא זוכר בהסטוריה הכלכלית של ישראל. קיווינו במשך כל השנים שנהיה עצמאיים מבחינה כלכלית, זאת אומרת שלא יהיה לנו גרעון במאזן התשלומים. הסיבה לגירעון היא שמקבלים פה מתנות ומענקים מכל העולם, זה מביא לכך שהמדינה מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת. הגרעון הזה היה עשרה אחוז מהתוצר הלאומי. אבל קרה פה משהו בחמש שנים האחרונות. היום יש לנו בכלל עודף בחשבון השוטף, זאת אומרת אין לנו גרעון במאזן התשלומים. אבל אנחנו ממשיכים לקבל מענקים כאילו יש גרעון. בשנה שעברה היו לנו בערך כשבעה מיליארד עודף של דולרים. הפתרון לזה היה שצריך להשקיע את הכסף הזה בחוץ לארץ, אבל הדבר לא נעשה כי המערכת לא הספיקה להתארגן ולכן הדולרים הומרו לשקלים. זה הביא לתיסוף של השקל".

אם כך תיסוף השקל הוא מצג שווא במידה מסוימת?

"זה מצג שפתאום המראנו. לא שמנו לב שאנחנו מדינה מפותחת והמשכנו להתנהג כארץ מתפתחת במידה מסוימת. פתאום הבעיה נפתרה והיה צריך לעודד השקעות, אבל בנק ישראל אמר שבתקופת הביניים הוא יקנה את הדולרים עד שהמשק יתארגן להתחיל להשקיע בחוץ ולהתנהג כמדינה מפותחת. הוא גם צריך להגדיל את הרזרבות שלו. אז זה כמובן דבר שישתנה. השקל לא יתחזק בשנה הקרובה, הוא עוד יחלש. בכמה יחלש אינני יודע, אבל לדעתי הוא יחלש. יש עוד כמה תהליכים בתוך המערכת שיביאו להיחלשות השקל, למשל המצב של מאזן התשלומים שלנו. בגלל המשבר הכלכלי הוא לא ישתפר ב-2008".

בלבלת אותי. הרגע אמרת שהמצב הוא טוב...

"המצב היה טוב חמש שנים. עכשיו תהיה נסיגה מסוימת. הייצוא יקטן יחסית, ולמעשה יגדל בקצב יותר איטי. חומרי הגלם יקרים מאד בעולם, ישראל מיבאת את חומרי הגלם שלה בעולם, מחירם עלה, אני משער שאנחנו נהיה באיזון או בעודף קטן מאד במאזן התשלומים בהשוואה למה שהיה בשנה שעברה. לכן התהליך הזה היה נעצר ממילא".

הזכרת את בעית חומרי הגלם. אם נוסיף לזה את בעית הדולר, הגענו בדיוק למה שטוענים בהתאחדות התעשיינים, דהיינו מפעלים רבים עלולים להתרסק, בעיקר כאלה שנשענים על תעשיה מסורתית?

"בטקסטיל זו באמת בעיה. אנחנו פתחנו בצורה מודעת את השוק עוד לפני 8-7 שנים לתחרות עם המזרח הרחוק, והתעשיה אינה יכולה להתחרות אלא אם היא באמת יוצרת תוצרת בעלת איכות, נניח אופנת עילית. בשכר העבודה שנהוג בעולם לא נוכל להתחרות וגם לא כדאי שנעשה את זה".

בקיצור, סיפור אבוד מראש?

"כן זה סיפור אבוד מראש. אבל צריך לעזור למפעלים ולאזורים שבהם המפעלים הללו ממוקמים. בייחוד צריך להביא תעשיות חדשות ולעזור בהבאת אנשים בעלי ידע מתקדם. אגב, יש הייטק גם בתעשיית הטקסטיל".

לו אתה יועץ להתאחדות התעשיינים, מה תאמר כדי להרגיע אותם?

"הם צריכים לדעת שהשווקים המסורתיים שלהם קצת יפגעו, בעיקר ארה"ב ואירופה. לכן הם צריכים להתרכז במאמצי היצוא שלהם בארצות שימשיכו להתפתח מהר, כמו סין והודו. הם התחילו בכך ועיקר המאמץ צריך להיות לפריצה לשווקים האלה. זו תהיה ההתמחות שלהם. למדינת ישראל יש יתרון. אנחנו קטנים ולכן אנחנו יכולים לעבור משוק לשוק בקלות יחסית.

"יחד עם זה אני מברך את הנגיד; הוא עשה מהלכים שלדעתי בין כך היו קורים בעוד כמה חודשים, מפני שיש התערערות קצת של מאזן התשלומים של ישראל וזה היה מביא ממילא לפיחות השקל, אבל הנגיד פשוט הקדים את הענין בצעדים שמטרתם שהשקל יפסיק להתחזק. התחזקות השקל היא לא לטובת המשק. זה מביא לאבטלה. מבחינה זו התעשיינים צודקים. לכן אני חושב שמבחינה זאת, טוב שהתהליך הזה נפסק.

"שער החליפין של השקל מול הדולר היה מלאכותי, זה היה זמני הייתי אומר, והוא לא משקף את המגמות לטווח ארוך. אחד התפקידים של הבנק המרכזי ושל הממשלה הוא למנוע תנודתיות יתר בכלכלה. הייתה קודם ירידה גדולה ואחר כך עליה מופרזת, מוטב לעשות את זה בצורה חלקה. שעכשיו לא ירדו הרבה ואז לא יצטרכו לעלות הרבה בעתיד. שתהיה עליה הדרגתית של שער החליפין".

חילקת קודם שבחים למערכת הבנקאית הישראלית שהיא יציבה יותר ממה שקורה בעולם. ממה זה נובע?

"הם לא נכנסו לסיכונים כפי שקרה במערכת הבנקאות בעולם. הסיבה היא שיש פה פיקוח בנקים די שמרני. בארה"ב נושא הסאב פריים (רכישת נדל"ן באמצעות משכנתאות בגובה 90% ויותר מגובה הנכס, הביא למשבר מתגלגל בשל חוסר יכולת של הרוכשים להחזיר את ההלוואות) זה דבר שהבנק המרכזי האמריקני טיפח במיוחד, ולמעשה, במידה רבה הוא יצר את המשבר בארה"ב. לכן אנחנו נמצאים במצב שהסקטור הפיננסי הוא לא פגיע כפי שהוא פגיע בארצות אחרות, ומשבר פיננסי זה דבר מסוכן מאד. דבר כזה, דהיינו משבר פיננסי, זה אצלנו נראה לי שלא יהיה. נקודה אחרת לגמרי זה קרנות הפנסיה וקופות הגמל".


מה שכולנו משקיעים בו בלי לדעת?

"כן. פה זה בעיה. התחילה תחרות בין הקרנות השונות להראות רווחיות, ליצור תחרות גדולה. הענין הוא שהפיקוח עליהם הוא פחות תקיף מאשר הפיקוח על הבנקים".

אם היתה שחיקה כזו של הכספים בקרנות ובקופות במהלך של כל כך מעט חודשים, אז אולי צריך להגביר את הפיקוח?

"כזכור נעשתה רפורמה בשוק הפנסיות. הרפורמה נועדה להביא לכך שהממשלה תיתן פחות ערבות ליציבות קרנות הפנסיה. הקרנות בסה"כ היו משקיעות באגרות חוב ממשלתיות בריבית גבוהה מאד, ולמרות הכל הן הגיעו למצב שהן לא יכלו לעמוד בהתחייבויות האקטואריות שלהן. אז הממשלה עשתה מה שעשתה מתוך כוונה שאם יהיו הפסדים הציבור יספוג את זה ולא קרנות הפנסיה.

"זה דבר טוב אבל צריך להגביר בכמה דברים את הפיקוח. בעיקר במתן אשראי על-ידי קופות הגמל לסקטור העסקי. אני כבנקאי יודע שמתן אשראי זה דבר מסוכן מאד. לבנקים ניסיון של שנים עם נושא האשראי אבל קופות הגמל רוצות לעשות תחרות עם הבנקים. בעניין הזה היתה המלצה של בנק ישראל שיהיה פיקוח מרכזי על כל שוק ההון ביחד. גם של הבנקים, גם של קופות הפנסיה וגם של קופות הגמל, ושתהיה רשות עצמאית ועל-ידי כך אנחנו ניצור מערכת הרבה יותר משוכללת. ההמלצה הזו לא בוצעה. במשרד האוצר אנשים מאד מוכשרים שם, אבל אין להם מספיק מערכת רחבה ומסועפת כפי שיש בבנקים שבאמת יוכלו לעקוב מקרוב אחרי מה שנעשה בשוק ההון".

כולם מדברים על ההיי-טק כקטר העיקרי במשק. האם ההתמקדות בהייטק איננה מוגזמת במקצת? אולי כמו המודל להשקעות, המדינה צריכה עוד כמה ביצים בסל?

"לא. זה לא מוגזם לגמרי. אנחנו עם מוכשר ועם מוכשר לא יכול לעשות עבודות פשוטות. עם מוכשר צריך להביא להשקעה בחינוך. הנה, מספר הסטודנטים כמעט הוכפל בעשור האחרון. המערכות האלה יקלטו אותם. תבין, בעולם יש ביקוש עצום למוצרים הטכנולוגיים. מה שהיה צריך לעשות זה להכשיר את הדור הזה. זו הסיבה שהגעתי למכללת אשקלון.

"חינוך לא צריך להיות נחלת יחידים. זה צריך להיות נחלה של העם. אחת הסיבות להצלחה של הצמיחה הגדולה של ישראל נבעע מכך שכוח האדם הצעיר של ישראל עולה בכמה דרגות בממוצע על הדור שלנו. פתאם התעשיה מרגישה שיש לה עם מי לעבוד. יש ביקוש עצום לכלכלנים, לרואי חשבון, לאנשי מחשבים וזה ימשיך כך. העולם מבקש מוצרים טכנולוגיים ולזה יש יתרון לישראל. אנחנו לא מצאנו נפט אבל מצאנו ראש טוב".

אתה אומר כל מיני דברים שמחממים את הלב, אני לא כל כך רגיל לשמוע את זה, ודאי שלא מכלכלנים...

"האמת שגם אני לא רגיל לומר את זה. אבל כשבדקתי את הנתונים אני חושב שאנחנו הולכים בדרך הנכונה. מה שצריך לדאוג באמת, זה בעיקר לצד החברתי. מצד אחד יש במדינה אנשי עסקים שהם מאד מוצלחים ואחרים שהם חסרי לחם".

זה ברור שזה עומד בסתירה כזו או אחרת לנושא של שוק חופשי, איפה צריכה להיות נקודת האיזון?

"אני נמנה על הכלכלנים השמרניים שחושבים שלא כל דבר הממשלה צריכה לעשות. ממשלה אינה מסוגלת לעשות דברים ביעילות ואני אומר את זה אחרי ניסיון של שנים רבות. יש לה רצון טוב אבל יכולת קטנה מאוד, כי ממשלה מטבעה פועלת לפי כלים לא כלכליים, כמו לחצים מכל הכיוונים. הממשלה לא היתה צריכה לפגוע בשכבות הנמוכות. יש שכבות שבלי עזרה ממשלתית לא יוכלו להיות שכבות יוצרות וזה בעיקר המשפחות העניות ברוכות הילדים, שלולא העזרה יקלעו לעוני רב דורי. וזה הממשלה בהחלט יכולה לעשות. זה תפקידה. השוק בסה"כ פועל טוב ואני בהחלט בעד שוק חופשי, אבל יש כשלי שוק, יש קטעים בשוק שהשוק לא פועל טוב ושם זה תפקיד הממשלה להיכנס. לא תמיד הממשלה צריכה לעשות את זה בעצמה. לפעמים לתת תמיכה כאשר הפעילות עצמה נעשית על-ידי גופים יעילים שהם על בסיס עיסקי".

אם כך, המבט שיש לך על הנקודה החברתית איננו מבט מוסרי אלא מבט כלכלי מובהק?

"במפורש. אני חושב שזו היתה שגיאה כלכלית רצינית למשל לפגוע בילדים על-ידי הפגיעה בקצבאות הילדים. ילד שנמצא במשפחה ענייה לא יתרום אחר כך למדינה. הממשלה צריכה לדעת שכל מה שהיא תומכת בילד בחינוך ובקצבאות כדי שתהיה לו סביבה כלכלית הולמת - זו השקעה. על כל שקל שמשקיעים בחינוך הילד הממשלה תקבל לאורך כל חייו שמונה שקלים, זו עבודה שאני ראיתי. אני לא מדבר על הצדק. מבחינה השקעתית האוצר נותן לעצמו מכה באף כאשר הוא מקצץ לעניים ולא נותן מספיק חינוך ובסוף הוא יפסיד מזה, כי מי שלומד ומי שמקבל את ההכשרה המתאימה הוא כמעט לא מובטל במדינת ישראל, והמשכורת שלו גבוהה יותר. זה יוצר כלכלה אחרת. אז צריך לתת את המשאבים האלה. ההשקעה בחינוך וגם בילדים זו לא הוצאה זו השקעה, ומי שלא עושה השקעה נכונה אז הוא טועה בעצמו והוא גם מזיק לעצמו".

אז נתניהו טעה? בכל זאת הרי עמדנו לפתחו של משבר תקציבי?!

"לא הייתי אומר שהוא טעה, הוא היה צריך לקצץ בתקציב, זה נכון. אבל בקטע הזה של להתחיל לחנך אנשים לצאת מקצבאות לעבודה הוא נתן תשומת לב רבה מדי ממה שהיה מוצדק. זה אומנם נכון, אבל לא היתה לזה משמעות תקציבית גדולה. בסה"כ כמה מיליארדים ספורים קוצצו וכל זה כדי להביא לעוד 300 אלף משפחות שפתאום נהיו עניות, זו היתה דיספרופורציה. זה נכון בכל המדינות שאם נותנים יותר קצבאות אז התמריץ לעבוד נהיה קטן יותר. תראה למשל את תוכנית ויסקונסין בארה"ב, שם אמרו שאם אדם מתחיל לעבוד, הוא לא יפסיד את הקצבאות עד שיגיע לרמת הכנסה גבוהה שיכולה לפרנס אותו. בארה"ב הקטינו ב-50% את הקצבאות הסוציאליות כתוצאה מכך. אבל בארץ, קוראים לזה בטעות תוכנית ויסקונסין. הם לקחו את הרעיון אלא שהם החליטו אנחנו נקצץ בקיצבאות, אבל נשאיר אותם בלי כלום".

זאת אומרת עיקרו את הרעיון מתוכנו?

"לא רק זה. הם כמעט לא יצרו תמריץ לצאת לעבודה. אני ראיתי את הדוח של בנק ישראל בשנה שעברה, שאומר שאנשים כמעט לא הגדילו את רצונם לעבוד כתוצאה מהקיצוצים האלה וגם אם הגדילו את רצונם, הם לא מצאו מקומות עבודה. לכן הצעד הזה היה מופרז. היו עיוותים שהיה צריך לתקן אבל הצעד בהחלט היה מופרז. אנחנו כמדינה נותנים היום לרווחה פחות כמעט מכל הארצות המפותחות. זה לא פוגע בחברה אלא פוגע בכלכלה. אני מבין שנתניהו אמר שלא היתה לו ברירה וכשיחזור לשלטון הוא מתכוון לשנות את זה".

כבנקאי, מה דעתך לגבי שיטת המשכנתאות, יותר ויותר אנשים מתקשים בהחזרים, אולי צריך לקבוע תקרה או בירור קפדני יותר לגבי יכולת ההחזר?

"בהחלט. אני חושב שההיסטוריה העולמית מוכיחה שאשראי זה עושר ששמור לבעליו - לרעתו. במפורש כך. בעיקר מבחינת הלקוחות אבל גם מבחינת הבנקים. לדוגמא משבר הסאב פריים בארה"ב. אני חושב שבארץ צריך לעשות חוקי כלכלה בסיסיים לא לתת לפקידי אוצר או לאחרים, לבוא מדי שנה ולשנות דברים שהם מגיעים לשבירת המסגרת התקציבית של המשפחות. יש מינימום מה שהממשלה חייבת לתת לתושבים ויש דברים שאסור לה בכלל להתערב".

אתה מתכוון שהדברים יהיו מעוגנים בבסיס התקציב מבחינה חוקית?

"אני מדבר על כך שצריך חוקת יסוד כלכלית. הכוונה לשניים - שלושה חוקי יסוד. אחד - זכאות לחינוך. שניים - זכאות לשיכון ובתנאים מסוימים גם זכאות לטיפול רפואי. מדובר בדברים הבסיסיים האלה. אדם צריך שיהיה לו ביטחון לו ולבניו, שגם אם לא תהיה האפשרות להשיג בעצמו, אז הוא יקבל על זה סיוע מהממשלה. כאן בארץ יוצא שהדברים הבסיסיים ביותר הם תמיד פועל יוצא של משא-ומתן ברגע האחרון של הדיונים על תקציב המדינה. זו צריכה להיות חוקה שלא משנים אותה, בעיקר באותם הדברים שהם לטווח ארוך. בכל שנה משנים את התקציב של כל המערכת וככה אי אפשר ללכת ולעשות מערכת יעילה, לכן צריך לעגן את זה בחוקה. נכון, יש כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק (חוקי יסוד שהם למעשה מיני-חוקה במדינה) כל הדברים האלה כבודם במקום מונח, אבל יציבות וביטחון כלכלי הם למעשה הבסיס לכך שתהיה איכות חיים במדינת ישראל.

"לא יכול להיות שכל הסעיפים הללו יהיו חלק ממו"מ בתקציב. כשיש חוקה כלכלית, אנשי האוצר לא יוכלו לגעת בסעיפים האלה וילכו לאזן את התקציב בקיצוץ של דברים אחרים. אני אומר במפורש, זה לא יגדיל את התקציב".

איך לא יגדיל את התקציב?

"זה ישנה את העדיפות התקציבית".

נו. ועל חשבון מה?

"יש המון דברים שהממשלה צריכה לתת לשוק הפרטי לעשות אותם".

המערכת הממשלתית שמנה מדי, זה העניין?

"היא פשוט עושה דברים שהיא לא צריכה לעשות. למשל פיקוח. אני אומר מניסיון כמפקח כל החיים, הפיקוח הוא לא יעיל במקום החוק. זה לא עוזר. מה שצריך זו מסגרת שתאפשר לאנשים לומר "זה לא נתון לוויכוח" כמו חוקה כלכלית".

חוקה כלכלית עולה כסף, לא?

"זה לא חלק חשוב בתקציב. אני עשיתי חשבון וזה יצא בערך 10-7 אחוז מתקציב המדינה".

מדוע אם כן השיטה הזו של מאבק קשה על תקציבים מדי שנה, ממשיכה להתרחש?

"כי אלה הסעיפים שלגביהם אין מי שיתנגד. זה לא המשק. אלה הזקנים שאין להם פה. בנוסף, הרבה פעמים הסעיפים האלה זה "עיזים" שהאוצר מכניס כדי להוציא אותם. כשמבקשים מאנשי האוצר תקצצו בתקציב, אז הם הולכים לדברים הקלים דהיינו העניים והזקנים. אם היתה מגבלה חוקית לעשות את זה, הם לא היו עושים. אני אביא לך דוגמא. היה חוק שיזמתי שהביא להפסקת האינפלציה בישראל. החוק שקובע שלבנק ישראל אסור לתת הלוואות לממשלה. כתוצאה מכך הממשלה נאלצה להקטין את הגרעונות שלה ולהגיע פחות או יותר לאיזון תקציבי עם גרעונות קטנים מאוד. אז מה, לפני כן אנשי החשב הכללי לא ידעו שאסור לעשות גרעונות? בוודאי שידעו, אבל לקבל כסף מבנק ישראל זה הדבר הכי קל. הממשלה נותנת צ'קים ובנק ישראל משלם".

בקיצור חולשות אנוש?

"בדיוק. לכן צריך לעשות את זה בחוק. עם על הכבוד שיש כלפי חולשה אנושית, צריך לדעת למה החברה זקוקה כדי להתפתח בכיוון הנכון, ואת זה הייתי מעגן בחוקה".

אילו עוד בעיות כלכליות בישראל יש שחייבים לגמור אחת ולתמיד?

"יש לנו בעיות בסיסיות של תשתית, חסרה תשתית. צריך להכין תוכניות מגרה שבמידה וניכנס לשפל, ולא שאני לא בטוח שהוא יקרה, שאפשר יהיה להפעיל את ההשקעות האלה בתשתיות. זה חשוב מאד לצמיחת המשק, חסרים בארץ השקעות תשתית בעשרות מיליארדי דולארים, כמו רכבת למשל. אגב, גם פה מקצצים בתשתיות מפני שזה קל לקצץ".

והנה שוב הגענו לאנשים שאין להם פה, כי תשתיות זה קטר לתעסוקה בשכבות החלשות?

"כן בהחלט".

אז למה לחכות לזמן שפל, לא עדיף לעשות את העבודות הללו בהדרגה ובאופן רציף ובכך להעניק יציבות תעסוקתית לציר זמן ארוך?

"כן אבל הרי צריך לעשות תוכניות ולאשר אותן מהר. עד שאתה מאשר היום תוכניות בנייה יוצאת לך הנשמה. צריך להקטין את הרגולציה בנושא. אנחנו נמצאים במצב שהרבה אנשי עסקים ויזמים לא באים לארץ בגלל הרגולציות".

זה באמת עד כדי כך חמור או שיש טיפה הגזמה?

"זה לא חמור, זה בלתי אפשרי. אני עובד בעולם ורואה מה קורה בארצות אחרות. דבר שבניו-יורק אתה מספיק לעשות בשבוע, פה לוקח שנה. זה בלתי נסבל".

מה לגבי התלות הכלכלית שלנו בארה"ב?

"אנחנו לא מקבלים סיוע כלכלי מארה"ב. רק סיוע צבאי. יש לנו למשל עודף יצוא על יבוא לארה"ב כמעט של שני מיליארד דולר, אנחנו מוכרים לארה"ב יותר ממה שקונים ממנה. לא, אני לא חושב שאנחנו כאלה גיבורים, אין מדינה שהיא לגמרי עצמאית מבחינה כלכלית, כל אחד תלוי היום בכולם, אבל זו תלות עסקית".


יש תחושה שארה"ב שוקעת וסין והמזרח עולים. איך זה ישפיע על הכלכלה הגלובאלית?

"ישפיע. אני לא חושב שארה"ב תשקע, עם כל הכבוד. כמובן שהחלק שלה בכלכלה העולמית ירד, אחרי מלחמת העולם השניה כלכלת ארה"ב היתה מחצית מהכלכלה העולמית, היום היא מהווה 16%, אבל יחד עם זה ארה"ב היא מנהיגה גם בעולם הפיננסי, אנחנו רואים את זה גם בבורסה, מה שקורה בוול סטריט קורה לכל העולם. האמת שהעולם עוד לא יודע איך לעבור ממצב של קודקוד אחד למצב שהוא דו קוטבי ואפילו רב קוטבי. אחת הבעיות בעולם היא שכל הארגונים לשיתוף פעולה עולמי אינם מתאימים למצב החדש. למשל, הנגיד האירופי חושב בדיוק הפוך מהנגיד האמריקני. הנגיד האירופי חושב שהבעיה העיקרית שמציקה לעולם זו אינפלציה, ולכן הריבית צריכה להיות גבוהה מאד, מדברים שם אפילו שיעלו את הריבית, אני מקווה שלא יעשו את השטות הזו. הנגיד האמריקני בדיוק הפוך, מוריד את הריבית לשפל, זה לא יכול להיות שיהיה הפרש כזה בין הריבית האירופית לבין הריבית האמריקנית, זה לא מתקבל על הדעת בשום החלטה כלכלית, זה נובע מהשקפות שונות שלהם, האירופים פוגעים בכלכלה שלהם עצמם ולדעתי האבטלה תגדל שם יותר מאשר בארה"ב".

פרופ' מנדלבאום - חוקה כלכלית, קרקע לכל אזרח; מה זה, נהיית עמיר פרץ? מפלגת העבודה?

כצפוי, פרופ' מנדלבאום קופץ מהספה. "לא! זה לא מפלגת העבודה! מה פתאום? הסוציאליסטים אמרו: הכל יהיה אצלך. אני רוצה שהכל יהיה בידי הציבור, אני רוצה להשתחרר מהפיקוח, אם אתה שולט על המנהל אתה שולט על הדיור לכולם. אז יש גם עניים כי הפקיד לא מעביר את זה בזמן.

"בארץ עד שאתה מקבל רשיון בניה לוקח חמש שנים. בארה"ב אפשר עקרונית לקבל אישור בניה אחרי שבועיים. פה אתה מגיש תוכנית והנכד שלך יתחיל לבנות. זה בלתי אפשרי.

"קח למשל את נושא הרישוי, מבחינה זו אנחנו בדירוג בינלאומי במקום נמוך מאד, בדברים אחרים אין כבר פיקוח על מטבע זר, היום כל אחד יכול לרכוש מטבע זר, חשבו מי יודע מה יקרה הדולרים יברחו מהארץ והנה להפך, הם באים לפה כי אנשים מחפשים מדינה עם חופש.

"על הסקטור העסקי להוריד את המיסים, זה עוזר למשקיעים להגיע. אם יהיה פה משבר כלכלי הצעד של העלאת המיסים יהיה שגיאה הסטורית, המיסים עדיין גבוהים יותר ב3-2% מבארצות מפותחות, יכול להיות שזה יביא לגרעון מסוים בתקציב ולא יהיה מנוס מזה לתקופת ביניים".


ספר קצת על הרקע שלך, הקריירה?

"אני יליד ירושלים, נצר למשפחת מנלדבאום ממעבר מנדלבאום המפורסם. מצד אמי אני נינו של ר' יואל משה סלומון, ואני קרוי על שמו. הסבא שלו היה מתלמידי הגאון מווילנא שהגיעו לארץ ב-1780. יש לי עוד שם - יעקב. היה לי דוד שהיה נשוי לנכדה של מרן החיד"א ומתוך כבוד קראו לי בשמו. מצד אבי הראשון הגיע ארצה "רק" לפני 150 שנה מבילרוס. שמו ברוך מנדלבאום מטורוב שעזר לברון רוטשילד.

בצעירותי למדתי בישיבות פוניבז' וחברון. אמא לחצה אותי ללמוד מקצוע, אז הלכתי לאוניברסיטה העברית, שם סיימתי תואר ראשון ושני בכלכלה. התחלתי לעבוד במשרד התעשיה. משם יצאתי לעשות דוקטורט בצמיחה כלכלית בארצות מתפתחות באוניברסיטת לנדרביט בנשוויל - טנסי. חזרתי למשרד המסחר והתעשיה, התקדמתי עד שנהייתי מנכ"ל, אחר כך יו"ר בנק לפיתוח התעשיה ומשם לבנק ישראל כמשנה ואז כנגיד 1982-86. אחר כך חזרתי לאקדמיה והייתי יועץ כלכלי בעיקר של מדינות בקוריאה, יפן ובילרוס. לאורך כל תפקידי הייתי באקדמיה, כיום אני מרצה במכללת אשקלון".