אז איך אנחנו קרובים:
אני נשוי לח' - לבית אייזיק - הקשורים בקשר משפחתי די צמוד עם עליזה אשתך, אזכיר רק כמה שמות פרטיים על-מנת שלא לפגוע בפרטיות של אנשי המשפחה, ב' ז"ל, ומ' תבדל"א - מהקיבוץ וכאמור לא אמשיך.
בעבר, לפני שגונדות של מאבטחים ולקקנים הקיפו אותך, ראיתי אותך באירועים משפחתיים.
ואיך אנחנו ידידים. מלחמת לבנון הראשונה, היה אחיך ירמי מפקד חטיבה או אוגדה בדרום לבנון, היה שם איזה ויכוח בין קבוצת דרוזים לקבוצת נוצרים, ובלבנון ויכוח היה ויכוח, ירמי ניסה לפשר או לתווך בין הנצים וחטף כדור בירך, פציעה מאוד מאוד מורכבת. הוא אושפז במחלקה האורטופדית בבית החולים רמב"ם בחיפה, מגובס מכף רגל ועד אגן, הוא ודאי יכול היה לקבל חדר פרטי אך הוא דרש להיות באולם הגדול עם עוד איזה 40 מפצועי מלחמת לבנון ואזרחים מן השורה (כולל נפגעי הריסות הבניינים), פריבילגיה אחת הייתה לו, טלפון ליד המיטה.
אבי צבי ז"ל היה אז קצת בן יותר מ-60, חולה סרטן סופני, אשר קרסו לו חוליות הגב (גרורות המחלה), ורופא אלוהי בשם ד"ר שיפרין, אורטופד גב הטוב ביותר בעולם, ניסה לעזור לו על-ידי השתלת תומכי פלדה מסוגים שונים, אך, אבי לא הצליח להשתקם מהניתוחים, והיה בפועל מאושפז באותה מחלקה מספר חודשים. בעיית השיקום נבעה מירידה ביכולת החיסונית העצמית של הגוף עקב במחלה, דבר שגם הגביל את יכולת הרופאים האונקולוגים לטפל במוקד מחלתו, ודבר שמנע את השתקמותו מהניתוחים עקב זיהומים.
היינו עם אבא במחלקה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, והיינו שם בפועל עם כל המאושפזים, ועם משפחותיהם, ראינו שם את הוריכם ז"ל כאשר באו לבקר ואף אתכם, את אחיך (ברבים) יותר ואותך פחות. כל לילה הייתי ניגש מספר פעמים למיטתו של ירמי, על-פי בקשתו, מסובב קצת ימינה, מסובב קצת שמאלה, בקבוק, העיקר שירגיש יותר בנוח, והעיקר שלא יתפחו פצעי לחץ, כך עשינו כאמור לכל החולים במחלקה, הפכנו להיות חלק ממנה והיא הפכה להיות חלק מאתנו. לא שלא היו אחיות במחלקה אך בלילות היו לכל היותר שתי אחיות על עשרות מאושפזים, כולם מרותקים 100% למיטה, כך שהאחיות ואני או אחי עבדנו במחלקה משמרת וחצי בכל לילה. אהבתי ואני אוהב את ירמי. אתם כאילו נולדתם על שני כוכבים אחרים, יש אפס דימיון בין האופי שלו לבין האופי שלך, ואת האופי שלו, אהבתי ואני עדיין אוהב.
אני לא חבר שלך אהוד, אני באמור ידיד שלך.
תראה לאיפה הביאו אותך החברים שלך, השתמשו בך, השתמשו בכישוריך המיוחדים, תיעלו אותם למטרותיהם ועכשיו הם זורקים, ואל נא תאשים אף אחד - אתה הוא האשם.
אני לא הייתי חבר שלך אף פעם, אבל בכנות אני מרחם עליך, מרחם על המדינה, וזאת על אף שאינך ראוי לרחמים.
אני מקווה שפעם אחת בחייך תעשה מעשה אחד ויחיד אשר ייטיב גם עמך וגם עם המדינה, ותצא לפנסיה.
אתה עשית כמה שטויות בחייך, הגדולה ביותר הייתה שנתת לחברים שלך למנות אותך לתפקיד ראש הממשלה, השנייה בגודלה הייתה ההחלטה על פתיחת המלחמה המטופשת בלבנון, ושתיים אחרות עשית כאשר לא הלכת מייד אחרי המלחמה ו/או אחרי דוח וינוגרד - אילו היית עוזב אז - היית עוזב בכבוד של מלכים.
המינוי לראשות הממשלה הרג אותך. אתה הרי לא מסוגל להתנתק מהשטח, מהשדה, מהאקשן, מהסטיפות, פתאום התפקיד הזה מנתק אותך מכל מקורות המחיה שלך, אתה כמו פרח ב-70 צבעים שלא השקוהו שנתיים, והוא קמל וקמל וקמל וקמל.
כל עוד חשבו חבריך שיש לך סיכוי כלשהו הם תמכו בך, לא למענך, אלא למענם, כל עוד אתה למעלה, אז הם למעלה, אבל כעת, כאשר סוס המירוצים הצעיר נראה כחוש, וצולע, הם יפנו לך לאט את גבם, וייעלמו אט אט במרחבי הישימון על-מנת למצוא להם קרבן אחר, ואתה נשאר יותר ויותר בבדידותך.
גם לשכתך מסננת אותך, תקרא את עדות יורם טורבוביץ' בוועדת וינוגרד. מה שהם רוצים שתדע, מעבירים לך, ומה שלא, לא.
את המשבר הנוראי הראשון בחייך עברת במלחמה, בפעם הראשונה נדרשת לנהל כוחות אשר אינך שולט בהם, והבנת שזה לגמרי לא מתאים לך, אינך מסוגל לנהל מערכה שבה כל החיילים בה לא סרים למרותך, ואשר עיקר השיקולים בה הם לא שיקולים כספיים.
לא שלטת בצה"ל, ודאי שלא שלטת בחיזבאללה, והן צה"ל והן החיזבאללה לא פעלו משיקולים כספיים, ולכן לא התחברת לכל המהלכים, היית תלוש מהם לחלוטין, ניסית לתקן קצת באמצעות יחסי ציבור בהם אתה בקיא - אך נכשלת במכירת לוקשים לציבור, בה בעת שמיטב הבנים נהרגים בצפון, וגם בחלקים בהם אתה טוב, נכשלת. אתה לא הבנת שיש הבדל משמעותי בין מלחמה ובין מו"מ קואליציוני - זה פשוט לא אותו דבר.
ודווקא התקופה שאחרי המלחמה עשתה עמך טוב, היא העסיקה אותך בהישרדות, שם אתה באמת בחור מוצלח, אתה הוא הקורבן, המדיה היא הכלי ושם, וחזרת להיות מלך לכמה חודשים...
מה מציעים לך חבריך?
תילחם על זכאותך הם אומרים לך?
יש אולי אחרים המציעים לך ללכת לנבצרות?
ואולי יש כאלה שיגידו לך להתפטר?
ואני אשאל אותך אהוד, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה אהוד לעשות, ביודעך שהמשך השרות כראש ממשלה, יהיה עבורך גרוע משבעה מדורי גיהינום. עזוב את הציבור, עזוב את חבריך, עזוב את המפלגה, חשוב בפעם הראשונה בחייך רק על עצמך, היה בפעם הראשונה בחייך אגואיסט במלוא מובן המילה, אגואיסט עבורך, עבור עליזה ועבור המשפחה.
אינני יודע אם לא מאוחר מדי, אבל בכנות אהוד, כאשר הרכב מידרדר במדרון, ולמטה רוחשים כרישים, אז כל רגע למעט רגע המגע עם התחתית אינו מאוחר מדי, רק שרמת הנזק מתעצמת והולכת ככל שיושבים עם האצבע בתחת ולא מקבלים החלטות.
מהו האינטרס העיקרי שלך כעת? ואני בטוח שאף אחד מחבריך אפילו לא רמז לך על כך, האינטרס העיקרי שלך הוא שרשויות החוק יפסיקו לנבור. מה שהתגלה התגלה, הקפיצה מהרכב עכשיו תשבור לך יד או רגל אבל לא תשבור את הראש.
מה עוד, אם תעשה זאת היום, אתה תעשה זאת גם בזמן שחבריך כבר לא מספרים בשבחך אך הם עדיין לא הפנו את מלוא גבם, והם, מאינטרסים אישיים שלהם, יגנו ברובם עליך, מה שבטוח לא יקרה עוד כמה שבועות או חודשים, כי עד אז, הם יהיו כבר כמו "חברך" מרגלית.
יש לך חלון הזדמנויות צר של כמה ימים לדעתי להיות ה-UNDER DOG התורן, אח"כ תוקע גם על-ידי סביבתך הקרובה כאויב הציבור.
ומה יהיה עם קדימה? פק אוף, מה איכפת לך, הבית שלך בוער תן להם להסתדר לבד, הם ילדים גדולים, תרמת שם מספיק - עכשיו שבראון ישבור ת'ראש. או בלילה (זו מריקודי שנות ה-60).
הבט בעורכי הדין שלך, חברים שלך אחד אחד.
הם טוענים בשמך, והם גם שמו לך בפה את המילים, שהכול הולך למערכות הבחירות. אהוד, אתם חיים בסרט. ובוא אני אסביר לך למה.
תראה לי שופט אחד, אשר יקבל טיעון, שכסף מזומן שאין לו שום רישום ולא נרשמה בגינו אף קבלה, ילך למפלגה. תבין אהוד, שמי שיודע באמת על כל המעללים שלך ושל חבריך זה אתה, שולה והמשטרה - מסתבר שהיא תיעדה הכל. היא ודאי ידעה שיבוא יום בו תצטרך לכסות את ישבנה ולכן הכול מתועד, היא מעולם לא שמרה על זכות השתיקה, היומנים מדברים בזמן אמת, ומי צריך בכלל את עדותה. אני בטוח שגם היא נהנתה מהעושר הפרטי הענק הזה, אך רק בעקיפין, היא לא נטלה גרוש לכיס, כי מי שגונב לא מתעד ביוזמתו.
אתה זוכר את רוב הפרטים, בייחוד את הימים המיוחדים והסכומים הגדולים, היא תיעדה את כל הפרטים, כל התיעודים בידי המשטרה, ולכן גם המשטרה יודעת ומזוז יודע ומשה לדור יודע.
לדעתי, אם לא היו יודעים, לא היו עושים כזה טראסק, מדג הרקק מוריס טלנסקי.
משה לדור הוא פרקליט מזן מיוחד, אומרים שהוא מדבר בלי סוף אבל אני אומר לך הבחור הזה ממולח עד אין קץ. נראה לי שאם לא תבין את רמזיו, הוא יקרע אותך לגזרים, נראה לפלף הממזר הזה.
אלא אם אני טועה, כל החקירה הזו וכל המהלך עם טלנסקי וכל העדות הזו יש לה מטרה עיקרית מוצהרת, ומטרה משנית, להימנע ככל הניתן מהמשך החשיפות, אחריות לאומית הם בטח קוראים לזה, ורחמים, כן רחמים על אדם שהקדיש את מיטב שנותיו לטובת המדינה..
אני הרי לא יודע שיש עוד חשיפות אבל אני בטוח שיש, והרבה יותר חמורות מקרהו של טלנסקי, אבל אתה ולדור יודעים ככל הנראה יודע אם באמת יש, אני מאמין מעומק לבבי שאתה עומד כעת למבחן מוסרי הקשה בחייך, מי שמעמידך במבחן הוא האחראי על שלטון החוק במדינה, הוא נותן לך עוד זמן ועוד זמן בתקווה שבפעם הראשונה בחייך תקבל החלטה אישית פוליטית ומוסרית נכונה, הם לא יכולים לגלות לך, כי אז ישבשו את החקירה, גם עורכי הדין שלך לא יעבירו לך כאלה הערכות, אתה מפרנס אותם כדי להדוף את ההאשמות נגדך ולא על-מנת להתמודד עמן באופן מושכל.
הם אומרים, עורכי הדין הנאמנים שלך כי הכול הלך למפלגה.
אז בוא נעזוב לרגע את בעיית הזמנים והשנים. על-פי טענתך אשר אותה שמים עורכי דינך על לשונך, די להוכיח ששקל אחד מכל הכסף הזה נשר לכיסך, על-מנת להרשיע אותך בגניבה, והמעטפות וחוסר הרישום די בהם על-מנת לעבור את סף הכוונה הפלילית.
לא שוחד, לא הפרת אמונים, לא מרמה אלא אשכרה גניבה, ותגיד לי אתה אולמרט, כמה שקלים לקחת מתוך המעטפות? קנית סיגרים? ואירחת? ואולי פחית קולה?
תגיד שעייפת
כל קו ההגנה שאתה ופרקליטיך נוקטים הוא לדעתי קו של התאבדות, אתם מהמרים על חייך העצמאיים, לא תהיה כל בעיה לדעתי להוכיח לאן הלך חלק מהכסף, לדור אומר שלא בטוח שיהיה כתב אישום, בעוד שהוא יודע למעשה, לדעתי, שסעיפי האישום בהם אתה נחשש הרבה יותר חמורים מאלה שפורסם כאילו פורטו בפניך בפתיחת החקירה.
אהוד, כללי המשחק השתנו, זו לא ביניש וגם לא ארבל בפרקליטות, יש שם ממזר שמעולם לא שמעתי עליו טרם מונה, הממזר הזה מוכוון מטרה, והוא ישיג אותה, אלא אם היא תסור מדרכו, ולדעתי הוא רומז לך לך בדרכו המיוחדת, אנא אולמרט, זוז הצידה, כי החיצים כבר בדרך אליך ואם לא תזוז הם יפגעו 100% יפגעו.
אתה לא חייב נבצרות, אתה לא חייב להתפטר בגלל טלנסקי, תהיה חולה, תמצא איזה סרטן קטן גם בפרוסטאטה השנייה, תפתח אולקוס, סכרת, גרדת איידס, Whatever. תגיד שעייפת, שאתה חייב להיערך להגנה על עצמך, ולא תוכל להניף את 2 הדגלים יחדיו. תרום את הבית בכרמיה למוזיאון ישראל, צא עם עליזה לשדה בוקר, קח לך חדרון לחצי שנה ותתנתק מהציוויליזציה, אני מאמין שיתנו לך שקט, יחכו ויראו באמת לאן מועדות פניך, ואז ייתכן שיכבשו מלשון כבישה, את התיק, יקטינו ככל הניתן את ממדיו, ואז יהיה לך תיק גבולי בין 6 חודשים עבודות שירות לבין שישה חודשים בפנוכו, אבל גם בפנוכו לא תשב, אתה תבקש חנינה, מסיבות בריאות ואחרות, ופרס יאשר.
אני ראיתי לאן אתה הולך עוד טרם הבחירות, לא הסתרתי דעותי ממך לכל אורך הדרך, כולל בימיה הראשונים של המלחמה כאשר כל העדר נהה אחריך, ואני חשבתי שכל המדינה התחרפנה, לאט לאט ראה גם הציבור את הברוך הצפוי כל כך מראש, ולכן אני לא בא עם דיבורים באוויר אני בא עם קבלות - ומתחנן בפניך אנא תקשיב פעם אחת בחייך לידיד אמת, ועשה את מה שבאמת טוב לך, ולמשפחתך.
אני גם קרוב, גם ידיד, אני בן העם והארץ הזו, רוצה בטובתה, רוצה בטובתך ומייחל שתקשיב לי.
רק, לכאורה, לפי שעה
