בתיה ארד, אמו של רון ארד, אמרה לפני מותה ב-2002: "אם רון מת, אסור להחזיר תמורת גופתו אפילו מחבל אחד".
קאסם סואעד, אביו של עומר סואעד, אחד משלושת החיילים שנחטפו בהר-דב בשנת 2000, אמר עוד בטרם הבשילה עסקת השבויים עם החיזבאללה - שאם בנו אינו בחיים, אין הוא רוצה שתמורת גופתו ישוחרר אף מחבל חי. לא כך נהגו הורי שני החטופים האחרים.
ממניעים זרים, בעקבות לחץ כבד מצד העומד בראשה, החליטה ממשלת ישראל ב-11 בספטמבר 2003, ברוב של 12 נגד 11, על "עסקת טננבאום". במסגרתה, תמורת גופות שלשה חיילים וסוחר סמים חי אחד, נמסרו לחיזבאללה גופות 59 לבנונים ושחררו כ-450 אסירים, ברובם מחבלים פעילים "ללא דם על הידיים".
תוצאות העסקה: עשרות רבות של הרוגים בפיגועים שבוצעו במישרין ע"י משוחררי העסקה - כגון לואיי סעדי, ראש הג'יהאד האיסלאמי בשומרון שהביא למותם של 12 ישראלים (בפיגועים במועדון הסטייג' בתל אביב ובקניון השרון בנתניה). כנקמה על הריגתו בידי צה"ל בוצע הפיגוע בשוק בחדרה ב-26.10.05, בו נרצחו חמישה אנשים ונפצעו שלושים.
העסקה היוותה סם-חיים לטרור ועודדה חטיפות נוספות - של גלעד שליט בידי החמאס (במהלכה נהרגו שני חיילים), ובעקבותיה של אהוד גולדווסר ואלדד רגב בידי החיזבאללה (במהלך החטיפה נהרגו שלושה חיילים, מייד אחריה ארבעה נוספים בטנק שנשלח כדי לאתרם), זאת בנוסף לנסיונות חטיפה שסוכלו. ישראל הגיבה במלחמה, בה נהרגו 119 חיילים ו-44 אזרחים. בנוסף לחללים, סובלת המדינה הנזקים כלכליים, מורליים ומדיניים כבדים, עד כדי להעמיד בספק יכולת הישרדותה - במיוחד כאשר נמשכת מסכת האיוולת.
שנים-עשר השרים שהצביעו בעד עסקת טננבאום הם: אברהם פורז, יהודית נאות, יוסף פריצקי מ"שינוי"; אריאל שרון, אהוד אולמרט, גדעון עזרא, צחי הנגבי, שאול מופז, מאיר שטרית, דני נווה, סילבן שלום ובנימין נתניהו מ"הליכוד" דאז. חרפתם לא תמחק.
לפי הפרסומים, מבשילה כעת עסקת שבויים חדשה עם החיזבאללה: תמורת גופות אהוד גולדווסר ואלדד רגב תמסור ישראל גופות לוחמי הארגון, ותשחרר אסירים לבנוניים - בראשם סמיר קונטאר, רוצחם של דני הרן (בו ירה לעיניי בתו עינת בת הארבע), ושל הבת (שאת ראשה רוצץ בקת הרובה מייד אחר-כך) ב-29.4.79. עשרות מחבלים פלשתינים ישוחררו מאוחר יותר, כמובן ללא כל קשר לעסקה.
אסור לשחק פעם נוספת פוקר עם נסראללה לפי כללי המשחק שלו, אסור להיכנע פעם נוספת לתכתיביו. אם הוא רוצה לקבל יותר מגופות - עליו לשכנע כי גולדווסר ורגב חיים. חובת ההוכחה עליו.
אילו המדינה לא נוהלה בידי חבורת אופורטוניסטים שכל מעייניהם נתונים לתועלתם האישית, אילו הייתה לנו ממשלה - היא הייתה מגיבה לסחיטה בלאו מוחלט. בהעדר ממשלה, רק לחץ ציבורי יכול למנוע חוליה נוספת בשרשרת האסונות.
לכן אני פונה למשפחות רגב וגולדווסר: נהגו כמו בתיה ארד, כמו קאסם סואעד - הודיעו שאם יקיריכם אינם בחיים, אתם מתנגדים לשחרור מחבלים תמורת גופותיהם. כך אולי תמנע העסקה; כך החטיפות והרציחות שיבואו בעקבותיה, לא יעיקו על מצפונכם. אומה תאוות-חיים חייבת להפיק לקחים משגיאות העבר. אסור לחזור עליהן פעם אחר פעם, ולשלם על כך מחיר כבד מנשוא.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
