|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ידע הבשרים של "שורו" <br>
|
המסעדה, הממוקמת בלב אזור התעשיה של הרצלייה, מקפידה על איכות, שירות ומחיר זול לשפע הקולינרי המוגש בה
|
מלבד שפע המוסכים המצויים בו, מרוכז באזור התעשיה של הרצלייה גם מספר שיא של מסעדות, שאין לו אח ורע בשום אזור אחר בארץ. אחת מהן היא מסעדת הבשרים "שורו" (רחוב המנופים 8), אחות למסעדת הדגים הוותיקה, "שורי בורי", הממוקמת אף היא באותו איזור.
כחובב-בשרים מושבע אני אוהב לחזור, מפעם לפעם, ל"שורו", וטעמי עמי: שף המסעדה ומבעליה, אוהד רובינשטיין, מקפיד מאוד על איכות הבשרים שהוא בוחר בהם. אוהד גם מיטיב לתבל אותם בטעמים הרצויים ולהעניק להם בכך את הטעם הרצוי. ובמדינה, שבה איכות הבשר איננה דווקא מן המשובחות - גם זה משהו.
נדיבות הלב של בעלי המסעדה כלפי אורחיה מאפשרת להם ליהנות, במחיר המנה העיקרית, גם משפע בלתי מוגבל של סלטי-טאפאס טריים ומרעננים, המלווים בפוקצ'ה חמה ועסיסית.
מנות נדיבות
מבין הסלטים הרבים כבש את בטננו, במיוחד, סלט החצילים המעורב בטחינה - מנה חדשה שעשויה כהלכה. לצידה מוגשות קעריות של סלק, גזר, לבנה, שעועית, נבטים, פלפלונים, זיתים, עגבניות ומלפפונים וזיתים כבושים. ואם לא די בכל אלה - מוגשת גם קערה גדולה של סלט חסה, עם אבוקדו, צנוניות ואגוזים, ברוטב מתקתק בטעם של דבש.
למנה העיקרית אנו מגיעים כשבטננו כבר מלאה למדי. בחרנו בכבד-עוף מהמחבת, על מצע של מחית תפוחי-אדמה טעימה, כשבאלה ספוגים פיסטוקים לרוב, ששיבחו מאוד את טעמו של הכבד. בת הזוג בחרה בקציצות קבב-טלה, שטבלו בטחינה עסיסית ומשובחת, כשלצידן תפוח-אדמה לוהט מן התנור. לפי עדותה - מנה טעימה ונדיבה מאוד. בשולחן הסמוך הבחנו בחבורת ילדים עליזה, שחגגה יום-הולדת, והתענגה על המבורגר מבקר טרי ועל שניצל-עוף - שתי מנות החביבות כל כך על הטף.
לעילא ולעילא
לקראת המנות האחרונות כבר כמעט נפלנו שדודים, אבל איך אפשר לוותר על פיתויין. כמנהגנו, הלכנו על המלבי, עשיר הטעם, הספוג כולו ברטבים ואגוזים, ועל מרק המלון, עם סורבה תות - מנה מרעננת מאין כמוה ביום-קייץ חם כל כך. על הארוחה לשניים, שכללה גם בקבוק סודה גדול ואספרסו כפול, שילמנו, בסך-הכל, 145 שקל - מחיר הגון מאוד לשפע הקולינרי שהוגש לנו. השרות היה לעילא ולעילא והשירותים, הבוהקים בנקיונם, הזמינו אותנו, מלבד ישיבה של מטה, גם לקריאת מבחר של מגזינים עדכניים. בסולם הדירוג שבין 1 ל-10, זיכינו את "שורו" בציון 9.
|
| תאריך:
|
16/06/2008
|
|
|
עודכן:
|
16/06/2008
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
תשדיר פרסומת
|
16/06/08 10:55
|
|
כל יום ביומו, תוך סיכון פגיעה בנפש - מועברים עשרות סמיטריילרים עמוסי כל טוב הארץ, דרך מעברי הגבול בעזה אל ארץ החמאס, הפשע והרשע, וזאת במקביל לסיכוי-לזיכוי הטרוריסטים שם לרגיעה, ותוך כדי ניהול של משא-ומתן תחת אש.
|
|
|
|
|
כידוע, שאלת תושבותו הפיסיקאלית של הנישום אינה שאלה שהתשובה עליה היא פשוטה (ועל כן ייעצנו לכם להיוועץ עם יועץ מס/עו"ד הבקיא בתחום המיסוי). על שאלה זו ניסה המחוקק לענות בהגדרת "תושב ישראל" בפקודת מס הכנסה. ההגדרה כוללת חזקות טכניות הניתנות לסתירה, לפיהן ייחשב הנישום תושב ישראל אם שהה בישראל זמן מסוים, ומבחן מהותי, במסגרתו נבחן "מרכז חייו של הנישום" – בדיקה פרטנית של מספר פרמטרים אודות הנישום, כגון קיומם של נכסים בישראל, מקום מגוריו של הנישום, מקום מגורי משפחתו, אופי המגורים (קבע או ארעיים), מקום עיסוקו הרגיל של הנישום ושל בני משפחתו, מקום האינטרסיים הכלכליים הפעילים והמהותיים של הנישום, וכיוצ"ב.
|
|
|
|
|
היה זה בקיץ 1977 מעט לאחר המהפך, הגעתי לירושלים, מצאתי עבודה והיה עלי לפתוח חשבון צנוע בבנק. בחרתי בבנק הפועלים כמובן. בחירה טבעית למי שראה את עצמו בעל זיקה לתנועת העבודה. בהמשך מצאתי עצמי עובד כסטודנט במלון מוריה [כשמו אז] שהיה בבעלות הבנק. מנכ"ל בנק הפועלים [למיטב זכרוני קראו לו ריינר] נהג לעתים לסעוד במלון עם אורחים חשובים מהתחום הפוליטי ופעם אף הערמתי עליו קשיים בבואו לשלם בהמחאה של הבנק.
|
|
|
|
|
אין כל חדש בוויכוח בין היהדות החילונית לזו הדתית. אין גם כל חידוש בדחייה, בתעוב ואף שינאה אשר פיתחו מספר מגזרים מבין היהדות חילונית כלפי הדתית. לעתים נדמה כי הביטוי 'ריב אחים' אינו מחזיק מים יותר ואת מקומו תפס הביטוי 'שינאת אחים'. היהדות הדתית מצדה איתרה את האותות העולים נגדה מהצד החילוני ותגובתה הייתה היסתגרות בד' אמות וניתוק ממגזרים אחרים. אלה גם אלו שוגים.
|
|
|
|
|
כל הסימנים מעידים על כך שתקופת שהותו הארוכה מדי של אהוד אולמרט בלשכת ראש הממשלה מתקרבת לסיומה. הטוב שבסימנים הוא שעוד ועוד מבין אלה הנמנים עם עדר ה"מאתרגים", שהעדיפו תהליך "שלום" מושחת על-פני טוהר מידות, נוטשים את ספינת אולמרט הטובעת ודורשים ממנו ללכת הביתה ולפנות את כיסאו למען יקירתם התורנית. השאלה איננה עוד אם ילך, אלא מתי ילך, ועם מי, ולאיזה כלא, ולכמה זמן. כאשר עסקת הטיעון מרחפת באוויר, וכאשר ניסיון העבר הקרוב מצביע על נטייתו של היועץ המשפטי לממשלה ללכת לקראת מנהיגים שסרחו ובלבד שיתפטרו, ברור שהטבעת הולכת ומתהדקת.
|
|
|
|
|
