הרב יהודה ליווא בן-בצלאל, בן המאה ה-16, מוכר על-פי ראשי התיבות של שמו - המהר"ל מפראג, רבה של היפה בערי תבל. ואולם דומה, כי עיקר שמו בא לו בזכות האגדות שנרקמו סביבו ובמיוחד אגדת הגולם מפראג.
"גולם הוא אדם שנוצר שלא בדרך הטבע - כך נאמר באנציקלופדיה העברית - אלא בכוח פעולה מאגית על-ידי שמות קדושים... באגדה העממית, שקישטה את דמויות גיבורי התנועה של 'חסידי אשכנז' בעטרת פלאים, הפך הגולם לבריה ריאלית, המשרתת את בעליה וממלאה תפקידים שמטילים עליה... הצורה האחרונה והמפורסמת ביותר של האגדה העממית קשורה במהר"ל מפראג. אין לאגדה זו כל אחיזה היסטורית בחיי המהר"ל... לפי אגדות אלו, יצר המהר"ל את הגולם כדי להשתמש בכוח עבודתו, אולם נאלץ להחזירו לעפרו, כשהתחיל הגולם להשתולל ולסכן את שלום הבריות"...
ב-1949 עלה שם הרב של פראג על מפת ארץ-ישראל, כאשר מושב חדש בכרמל נקרא על שמו. מתיישביו היו עולים חדשים מצ'כוסלובקיה, ומה טבעי יותר מזה שיבחרו בשם האישיות המפורסמת ביותר בתולדות יהדות צ'כוסלובקיה ליישוב שהקימו במולדתם המתחדשת? כרם המהר"ל (מורנו הרב יהודה ליווא) הוא מן היישובים היפים בארץ, נוף נפלא, איכות חיים "טוסקנית" ושרידי עבר מרשימים.
אבל צריך לזכור ולומר: כרם מהר"ל קם במקומו של כפר ערבי גדול, שהיו בו לא פחות מ-3000 תושבים - איג'זים שמו. הכפר ניטש על-ידי תושביו ביולי 1948 ונכבש בידי צה"ל. תוך פחות משנה תפס את מקומו מושב משגשג, שמונה כיום כ-350 נפש.
אחד מתושביו המפורסמים של כרם מהר"ל הוא האלוף (מיל.) עמי איילון, שהתנחל באחד הבתים הערביים הנטושים ונהנה שם מכל רגע. מי שהיה מפקד חיל הים וראש המוסד, אחד הלוחמים הנועזים ביותר שלנו, בוודאי בקיא בהיסטוריה של המקום לגילגוליו השונים ובוודאי ידע לספר לאחד מאורחיו זה לא כבר, מה משמעות שמו הנוכחי של המקום. האורח הגיע מירושלים, ליתר דיוק ממזרח ירושלים, ושמו סרי נוסייבה.
קשה לדעת מה היתה תגובתו של הפרופסור הפלשתיני. בוודאי הוא תהה בלבו מה לרב, בן המאה ה-16 מפראג המעטירה, וליישוב החדש-ישן על הכרמל, מוקף שיחי צבר ועצי רימון, ששרידי בתי אבן ערביים, מבצרים משוקמים ובתי מידות חדישים שוכנים בו בערבוביה.
בין אם ידע הפרופסור נעים-ההליכות על העבר הלא-רחוק של המקום, שממנו בני עמו התנכלו בארבעים-ושמונה לתחבורה היהודית בכביש החוף לחיפה, ובין אם לאו, הוא שמר כנראה את מחשבותיו לעצמו. הוא בא לבית איילון לא בענייני העבר כי אם בענייני העתיד. שותף הוא לאלוף היהודי ברקימת "תוכנית שלום", שאמורה לקבל את תמיכת בני שני העמים, הישראלי והפלשתיני, והמשווקת בימים אלה באגרסיוויות רבה על-ידי משרדי פרסום, יחצ"נים ואילי הון התומכים בה.
המטרה - להחתים בשני הצדדים כמה שיותר אנשים, ולנפנף במסמך כפתרון שאמור לשים קץ אחת ולתמיד לסכסוך בארץ-ישראל. ואכן, מודעות ענק ובהן פרטי התוכנית מתפרסמות העיתונים, לפחות אלה העבריים, ושני האישים זוכים לפרסום נרחב, להתייחסות אוהדת בתקשורת הישראלית והעולמית - ופחות בזו הפלשתינית.
מה אומרת התוכנית, שאיננה אלא התקפלות ישראלית מוחלטת, קבלת כל התנאים של הצד השני, גילוי מובהק של חולשת הרוח היהודית, וזאת מצידו של לוחם ושחיין רב יומרות? בפשטות - המסמך מדבר על נסיגה מוחלטת של ישראל לקווי 1967, פירוק כל ההתנחלויות, חלוקת ירושלים, הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן, וגם "סוכריה" לישראל: ויתור ערבי מוחלט על "זכות השיבה". אם כל אלה יבוצעו, מאמינים שני היזמים, כי אז תושג סופיות הסכסוך עד תום כל הדורות.
וכך, בכרם מהר"ל, ביישוב שנושא את שמו של אבי הגולם מפראג, נרקמה לה אגדה חדשה, בת המאה ה-21, קם לו ונולד הגולם של האלף השלישי. הפעם יוצר האגדה הוא הרב עמי לבית איילון, שאינו מפורסם דווקא כקובע הלכות. יש להניח כי עוד בחייו יזכה לראות בהתפוגגותה של האשלייה שהפריח לחלל האוויר, תוכניתו האנטי ציונית, האנטי הגיונית וגם האנטי מוסרית - כניעה לכל תכתיב ערבי ולאלימות הרצחנית.
עד כמה מופרכת היא אגדת איילון-נוסייבה יעידו סעיפיה הפשטנים. כל כך פשטניים ושטחיים (תרתי משמע), שאלה החותמים עליה בוודאי אומרים בלבם: איך לא חשבנו על זה קודם לכן? במלים פשוטות, מה שאומרים איילון ותומכיו מן השמאל: אנחנו נפנה את כל השטחים שכבשנו במלחמת ששת הימים, נחזיר את רבע מיליון התושבים היהודים "הביתה", הפלשתינים יבואו על סיפוקם במדינה שיקימו, וכמובן יחיו עימנו מכאן ואילך ביחסי שלום ובלי גדרות הפרדה.
אבל שימו לב לעיקר העיקרים, לסעיף שהשתיל האלוף (מיל.) בתוכנית: הערבים לא יוכלו לשוב ולתבוע בעלות על כפריהם ובתיהם לשעבר בתוך שטח מדינת ישראל, אותו רכוש שאבד להם עקב תוקפנותם ועויינותם. הם לא יוכלו לשוב "הביתה".
זהו סעיף פשוט מצוין, נפלא, אמיץ וצודק, אבל יש לי חשד כבד בלב, כי נולד במוחו הקודח של מר איילון לאור החשש, שמא ייתבע בבוא העת להחזיר את ביתו בכרם מהר"ל לידי בעליו הקודמים, שגרו בו לפני 1948. יש לי חשד, שהוא חושש לעתידו של המושב הנפלא על הכרמל, שעתה הוא ביתו שלו, ולכן הציב תנאי בל-יעבור זה במיסמך המשותף לו ולנוסייבה.
אלפי ערבים, אלה שנטשו בזמנו, בין מרצונם ובין בגלל המלחמה שהכריזו על המדינה היהודית בת היומה, הם וצאצאיהם, רוצים לקבל בחזרה את רכושם. כמוהם כמו רבבות ומאות אלפים, נוטשי מאות כפרים ברחבי ישראל, לוטשים עיניים כלות לשרידי רכושם לשעבר, מכינים רשומות וכתבי תביעה, מחזיקים מפתחות חלודים בידיהם, וכבר בטוחים כי או-טו-טו הם מחזירים עטרה ליושנה, שמים קץ ליישוב העברי ולמדינת ישראל.
לא, לא צריך להגזים. האלוף (מיל.) איילון לא ירשה בשום פנים ואופן, שכרם מהר"ל יחזור להיות איג'זים... סוף סוף הוא הרי מבין "קצת" בביטחון...
ואולם, אם אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית במקום כמו כרם מהר"ל, או במקומות מוכרים יותר כמו רמת אביב (זוכרים: שייח מוניס), רמלה או יפו - כלום באמת ובתמים חושב האלוף וראש המוסד לשעבר, שאפשר להשיב את הגלגל אחורנית באריאל, בשילה, בחברון, בנוה דקלים, בקדומים? האם מאן דהוא, גם מקרב תומכי "תוכנית איילון-נוסייבה", חשב פעם בשיקול דעת רציני, אם בכלל ייתכן באופן מעשי וגם רוחני פינוי של מאות אלפי יהודים מבתיהם בשומרון, ביהודה ובחבל קטיף?
כלום אין הוא יודע, שיישוב כמו עלי, או תקוע, איננו איזה מאחז זניח ואפילו תמהוני בן כמה קרוונים מתנייעים? להיכן נתדרדר הגיונו של איש הביטחון המובהק שלנו, מי שפקד על מבצעים נועזים בשירותו הצבאי והמוסדי?
בעוד מאה-מאתיים שנה יישבו להם יהודים בבתיהם ברחבי ארץ ישראל, בין במישור החוף ובין בשומרון וביהודה, בגולן ובגליל, וכמובן בכרמל, ויספרו לצאציהם על אגדת הגולם המודרני, שרקמו השניים, תושב כרם מהר"ל ואיש מזרח ירושלים. הם יהרהרו בשני התמהונים מן העבר הרחוק וינידו ראש, איזה מזל שהגולם ההוא אגדה היה ואגדה נשאר, אגדה של נייר.
