התגובה להתקפה הכנענית הייתה מאד אופיינית ליהודים מאז, ולצערנו – לא עד בכלל: [ב] וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי--וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת-עָרֵיהֶם. לא היה שום ניסיון לפדיון שבויים תמורת תשלום כלשהו. חטפו לנו אנשים – צריכים להחזיר אותם הביתה במחיר גבוה ביותר, שאותו ישלמו החוטפים, עד כדי השמדה כללית, שהרי זו המשמעות של החרמת הערים. אומנם נעלמו ענני הכבוד והמצב מסוכן – אבל זה זמני, כי אפשר לפנות אל מי שיוצר אותם ולבקש שיחזרו, והם חוזרים: [ג] וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה. והנה לנו עוד דרך להרתיע תוקפנות עתידית – תגובה קשה וחד-משמעית לתוקפנות עכשווית.

שמה של פרשת השבוע הוא חֻקַּת, כי לאחר פסוק הפתיחה מופיע הביטוי חֻקַּת הַתּוֹרָה. בפרשה הזאת יש כמה וכמה נושאים, רובם סיפורים מאלפים, והמסר המרכזי הוא כמובן חֻקַּת הַתּוֹרָה. כאשר הולכים בחוקה זו, זוכים לענני כבוד המקיפים אותנו ומגוננים עלינו. זה היה מצבנו במדבר, אבל מאז השתנו כמה דברים. לאורך ההיסטוריה, שוב ושוב עזבנו את חֻקַּת הַתּוֹרָה ושוב ושוב הוכינו. גם כעת אנחנו לא ממש צמודים לחֻקַּת הַתּוֹרָה וכולנו חווים את התוצאות הקשות. אלא שבשונה מן העבר, אין אצלנו אפילו התחלה של הירהור בדבר תיקון הפרצות שיצרנו בענני הכבוד. ומה הפלא? הרי לא מודים בקיומם של ענני כבוד והמנהיגות שלנו היא שיוצרת את הפרצות באותם עננים שלא מודים בקיומם.

כידוע, גם במדבר יצרנו פרצות בענני הכבוד לא פעם ולא פעמיים. אודות אחת הפעמים מסופר בפרשת השבוע שלנו, וזה קורה מיד לאחר המלחמה בכנעני: [ד] וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ. וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם – זה אומר שאיבדו את הסבלנות, נמאס להם. איבוד סבלנות זה דבר שעלול לגרור התנהגיות שלילית ביותר, וזה מה שקורה; [ה] וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. בכך הם יצרו פירצה בענני הכבוד, והתגובה החריפה ממהרת לבוא: [ו] וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. מסתבר שהם היו מספיק רגישים ונבונים כדי להבחין בקשר שבין סיבה למסובב, בין התנהגותם לבין מכת הנחשים, ומיד הם פועלים לתיקון הפירצה שנוצרה בענני הכבוד עקב התנהגותם.

[ז] וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-ה', וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; הם מודים שחטאו, מפרטים במה חטאו, ואף מעזים לפנות אל האיש שנגדו דיברו, בבקשה שיעזור להם. הלואי עלינו רמת מודעות ואומץ לב כזה. משה אינו מוסיף מלה על דבריהם אלא מתפלל מיד. וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. הם מתחרטים וזה מספיק כדי לפעול להסרת המכה. אבל זה לא כל כך פשוט, כי הם עצמם צריכים לפעול תיקון בעניין שבו נכשלו: [ח] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. הפירצה בענני הכבוד נוצרה כתוצאה מכך שהביטו כלפי מטה, התרכזו בעצמם ובתחושותיהם, במקום להביט כלפי מעלה, כלפי הרצון העליון של האין סוף ברוך הוא.

התיקון הנדרש הוא שיתרגלו הסתכלות כלפי מעלה וישעבדו את לבם לאביהם שבשמים, כלשון חז"ל המובא ברש"י. אם כך יעשו – יחיו למרות הכשת הנחש. [ט] וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; בפשט, נס זה מוט ארוך. הנשוך נדרש לשאת עיניו ולרכז מבט בנחש הנחושת כדי להירפא. וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי. יחסית, קל לאדם לרכז מבט במשהו הנמצא בקו הראיה שלו, בגובה העינים, או נמוך מקו הראיה. לרכז מבט במה שמעל לקו הראיה, ומה גם במה שמעל הראש – זה יותר קשה, וזה מה שנדרשו הנשוכים לעשות. לא להסתפק בזיכרון כללי שיש בורא לעולם, אלא להתבונן בכך עד להפנמת האמונה שהכל מאתו יתברך, לכדי ידיעה חווייתית.

בעבר, פעמים רבות העם מתלונן, נפגע, ומשה פועל לתיקון מיידי בלא שכל פרט יידרש לעשות משהו באופן אישי. במקרה הזה משה פועל אחרת ואולי זהו המסר לדורות; שכל אחד יכול וצריך לפעול להבטחת שלמות ענני הכבוד של עצמו ושל סביבתו הקרובה, כי לא תמיד ניתן לסמוך על המנהיגות. ואצלנו, הדור שהמהיגות שלו היא שיצרה וממשיכה ליצור פרצות בענני הכבוד, הרעיון הזה הוא יותר ממובן, הוא מסקנה הכרחית. כל אחד ואחת חייבים לדאוג להגנה הרוחנית של עצמו ע"י הינתקות תודעתית מן השחיתות המערכתית, והתחברות לחוקת התורה, על-ידי תירגול יומיומי. וזו הדרך היחידה שבה יהיה רק טוב ליהודים.