קשה להבין אותנו החילונים: מדוע אנחנו מקפידים להסב לשולחן הסדר בחג הפסח כדי לחוג את נס היציאה מעבדות לחירות, אירוע מכונן בתולדות עמנו שהתרחש לפני כ-3,500 שנה, בעוד אנחנו מתעלמים משום מה, מהשואה הנוראה של תשעה באב, כשחרבנו והוגלנו מארצנו "רק" לפני 1,938 שנים.
היות שאסוננו לא תועד אז במצלמות הטלוויזיה, עלינו להסתפק בעדותו של יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" וכך כתב: "כאשר כבשו הרומאים את החומה... פרצו כנחל ברחובות, והכו בחרב את כל הנופל בדרכם, והמיתו אנשים לאין מספר, ושרפו את הבתים באש על הנמלטים בתוכם. ואחרי שהרבו להרוס ולנתוץ את הבתים, באו בתוכם לשלוח ידם אל הבזה, ומצאו את החדרים מלאים חללי רעב ויצאו בידיים ריקות, אך אם גם נרתעו אנשי הצבא מפני המתים האלה, הנה לא חסה עינם על החיים, וכל הנמצא נדקר בידיהם. הם הקימו תלי חללים ברחובות והציפו את כל העיר במצולות דם, עד אשר כיבה הדם את הלהבה במקומות רבים".
למזלנו שפר עלינו גורלנו, וזכינו לחגוג 60 שנות עצמאות. אולם אנחנו לוקים באמנזיה כרונית ומתעלמים מכך ששורשיה של עצמאותנו בוקעים מאותה טראומה לאומית נוראה שהתחוללה בתשעה באב והמשכה גלות מייסרת ארוכה וקשה כשאול. זאת הייתה הקרקע הרוויה בדם אבותינו ממנה צמחה התנועה הציונית, כאשר מייסדה בנימין זאב הרצל, בקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897, השמיע את חזונו: "בבזל הקמתי את מדינת היהודים". שם, לפני 111 שנה, הונחה אבן הפינה לשיבת ציון המודרנית, ולהקמתה של מדינת ישראל.
אנחנו החילונים, שהתנדבנו לוותר על אבל החורבן לטובת הדתיים, ראוי שנלמד מתורתו של ברל כצנלסון, מבכירי מנהיגיה של תנועת העבודה, שכתב בשנת 1934: "את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עמה הגה מכוון של אידיאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחיי הגשמה... כיצד נגיע לכך? האומנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט! גם אידיאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים. נהרוס עדי יסוד את העולם הישן, נשרוף את כל רכושו שנצבר במשך הדורות ונתחיל הכל מחדש- כתינוקות שנולדו? דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות...מחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש". מילים כדרבנות של מנהיג ציוני דגול שאינו חשוד בחרדיות.
ובימים אלה, כאשר מאיימים שוב על קיומנו, עלינו לזכור את אסון החורבן ואת חרפת הגלות, לשנן את לקחי תשעה באב, ולעשות הכל כדי למנוע את חורבן הבית השלישי ולהישבע: "לעולם לא עוד..."
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
