לאהוב את רוסיה

אומר מיד, שכל הסימפטיה שלי נתונה לגאורגים. מדינתם ידידה טובה של מדינתנו. הם מן העמים הבודדים שהיהודים חיו בקירבם בשלווה ובשכנות טובה, ללא אווירה אנטישמית. וגאורגיה היא דמוקרטית וכמונו שוחרת חרות וזכויות אדם. על כן, שמחתי לראות את השרשרת האנושית של יהודים יוצאי גאורגיה על שפת ימה של ת"א מפגינים הזדהות ושולחים את אהדתם אל העם שארח אותם מאות שנים. אני מקווה ששידרו את התמונות האלה בגאורגיה, להראות שהיהודים יודעים להכיר תודה. ישראל גם חייבת להושיט לגאורגיה סיוע הומניטרי נדיב, מעל ומעבר למשלוחים השגרתיים לאזורי אסון. יש שם עשרות אלפי פליטים, חורף אכזרי מתקרב והצרכים בוודאי אדירים.

עד כאן כבני אנוש. מכאן ואילך המדינות, שכדברי הלורד פלמרסטון אין להן חברים, רק אינטרסים: מה בין אמריקה לרוסיה, ואיך נקלעה גאורגיה לכך, שהיא נטחנת בין שתי אבני הריחיים האלה? ומה בינינו לבין רוסיה, ואיך דואגים שגם אנחנו לא נכניס את ראשנו למיטה החולה של המלחמה הקרה, העלולה חלילה להתחדש בין שתי המעצמות העולמיות?

נתחיל מן הסוף. אם יש משהו, שהעלה את חמתה של מוסקבה עד להשחית, הרי זאת בקשתה של גאורגיה להצטרף לנאט"ו, הברית הצבאית הצפון-אטלנטית שהוקמה לצורך העימות עם ברית המועצות. אמריקה כבר הביעה נכונות לקבל את הבקשה, ואולי בכלל עומדת מאחוריה. ועתה, ממה נפשך: אם נפל מסך הברזל, לשם מה לגייס את גאורגיה לנאט"ו? ואם יש עדיין עימות בין המערב לרוסים - בקשה גאורגית להצטרף לברית נאט'ו היא חד-משמעית צעד אנטי-רוסי!

לו יצויר, שאמריקה הייתה מצרפת את מצרים לנאט"ו, וכתוצאה מכך יוצרת מחוייבות של כל צבאות המערב לבוא לעזרת מצרים נגדנו, במקרה של מלחמה. האם לא היינו רואים בכך אקט עוין ומאיים? וגאורגיה אינה יחידה. אוקראינה, מעצמה תעשייתית וצבאית גדולה על גבול רוסיה, אף היא מתדפקת על דלתה של נאט"ו, ונאט"ו עומדת להיענות. וכל זאת, אחרי שפולין, ושלוש המדינות הבלטיות כבר הצטרפו, עוד בתקופה שבה רוסיה הייתה חסרת אונים, ועיניה רואות וכלות.

למעשה, הולכת ארה"ב ומקיפה את רוסיה סביב סביב בטבעת של בריתות צבאיות עוינות, ועדיין אנשים במערב, ואצלנו, רואים בהתקוממות של רוסיה נגד הכיתור הזה - גישה תוקפנית...

לעומת זאת, כאשר ברית המועצות תקעה רגל בקובה, אי הרחוק 145 ק"מ מפלורידה, ראה בכך המערב חוצפה והתגרות ונראה לו, שלאמריקה תביעה לגיטימית שהיריב לא יתמקם פתח ביתה. זה גם התקבל כמובן מאליו, שארה"ב תנסה להפיל את המשטר של פידל קסטרו בקובה ואפילו לרוצחו. העולם החופשי לא תבע את עלבונו של המשפט הבינלאומי ואת זכותה של קובה כמדינה ריבונית להחליט, לאיזה גוש להשתייך. במה זה שונה ממעשי החתרנות של הרוסים במחוזות הגאורגים הבדלנים, דרום אוסטיה ואבחזיה, במגמה לשמור על השפעתה נוכח הצטרפותה הבוטה של גאורגיה למערב?

הדמיון בין גאורגיה לקובה עוד גובר נוכח מעשי ההתגרות האמריקנים בפולין ובצ'כיה, אשר לא די שצורפו לאיחוד האירופי ולנאט"ו - גם טילים מוצבים שם, שרוסיה רואה בהם איום עליה. האמריקנים טוענים להד"ם, הטילים מכוונים בכלל כלפי אירן, אולם אם כך הדבר, ובכ"ז הרוסים כ"כ נרעשים ומתייחסים אל הצעד הזה כאל אקט עוין ומסוכן להם - למה האמריקנים מתעקשים?

ועכשיו באה אוקראינה ומחדדת עוד, מתנדבת שיציבו טילים גם בשטחה! אבל היה הייתה גם הצבת טילים הפוכה: כשכרושצ'וב ניסה להציב טילים סובייטים בקובה, הנשיא קנדי מנע בכוח את הגעת הטילים, קרב את העולם לסף מלחמת עולם גרעינית, וכל המערב מחא לו כף! האין זה שיעור בתורת היחסיות?

סכסוך אתני-דתי

ויש עוד פן לסכסוך הזה. גם המערב מודה שחבל קוסובו הינו חלק בלתי נפרד מן השטח הריבוני של סרביה. ובכ"ז, על-רקע סכסוך אתני ודתי - הקוסובארים הם אלבנים ומוסלמים - המערב ניתק את החבל הזה מסרביה וכונן בו מדינה עצמאית. המוני סרבים, תושבי החבל, הפכו לפליטים, ועל אף זאת כל המהלך הזה עבר בשקט. רק רוסיה,נותנת החסות ההיסטורית של סרביה עוד מימי הצארים, התנגדה ומחתה, אך מי שמע לה?

אבל דרום-אוסטיה היא לגאורגיה בדיוק כמו קוסובו לסרביה: שטח גאורגי ריבוני מתבדל בגלל מוצא אתני שונה ובגלל נאמנות לרוסיה. כאן מצאו הרוסים, שהזהירו שקוסובו תשמש כתקדים, הזדמנות לממש את האזהרה הזאת. אדרבה, תבוא קונדוליזה ותסביר לעולם: מה ההבדל?

ועדיין אין זה הכל. הרוסים טוענים, שהגאורגים הם שפתחו במעשי האיבה - התקפה אווירית והרעשת תותחים על בירת דרום-אוסטיה - וטענו ל-1,400 הרוגים, רובם אזרחים רוסים. הגאורגים טוענים שכל ההרוגים, כולל חיילי צבאם, מספרם פחות מ-200. בטלוויזיה רואים בתים הרוסים. עשרות בוודאי. אולי מאות. ויש עשרות אלפי פליטים. כל אדם מצטער על האבידות, משני הצדדים, אבל מה בדבר הפרופורציות?

קחו את שתי מלחמות הלבנון שלנו. במלחמה הראשונה הייתה זאת מדיניות מכוונת של לא אחר מאשר שמעון פרס, להפציץ ולהפגיז את דרום לבנון כדי לייצר גל של מאות אלפי פליטים שיאלץ את ביירות לעשות שלום (פרס תמיד עושה רק "שלום"...). המבצע הזה הסתיים רק לאחר שפגז תועה פגע בריכוז של פליטים במיתחם של הא'ום בכפר קנא וקטל כ-100 נפשות. במלחמת לבנון השנייה החרבנו בוודאי לא פחות ממה שנהרס במלחמה בגאורגיה ומספר ההרוגים בין האזרחים היה כנראה גבוה יותר. אין בדברים האלה כדי להצדיק, חלילה, מעשי זוועה וביזה, אך אסור להיתפס לראייה חד-צדדית ולמשפטים קדומים.

גורבצ'וב, האיש שחיסל את משטר הרשע הסובייטי, ובגללו השתחררו כל החבלים והמדינות מסביב לרוסיה הנהנים עכשיו מעצמאות, פרסם מאמר בו הסביר במלים מנומסות שמותר לרוסיה שיהיו גם לה אינטרסים במדינות הסמוכות לה. מה שמזכיר לנו את אמריקה, השומרת בקנאות על האינטרסים שלה בכל חצי כדור הארץ המערבי.


מרבצי נפט


ומכאן, לאינטרס הכלכלי. אחרי שנפלה ברית המועצות גילו בים הכספי מרבצי נפט וגז ענקיים בשכנות לאזרביידז'ן, שגם היא השתייכה בעבר לברית המועצות. וגם כאן נאלצה רוסיה בשנות חולשתה לראות בעיניים כלות, כיצד חברות נפט מערביות חטפו לעצמן את הכל. הדרך הקצרה והזולה הייתה להזרים את הדלק לנמל רוסי בים השחור ומשם למערב, אבל אמריקה העדיפה נתיב ארוך ויקר - דרך גאורגיה לטורקיה, ומשם למערב ולמזרח הרחוק. גם בקטע הזה שיחקה גאורגיה את המשחק המערבי עד הסוף, מבלי לחשוב על המחר, על היום שבו הענק הרוסי יתעורר מעלפונו ויבוא עמה חשבון. והנה, בא היום ורוסיה עשירה ובראשה פוטין, אדם חזק, מוכשר ונמרץ שנשבע להחזיר לארצו את גדולתה, חזרה לדאוג לאינטרסים שלה.

גם הפולנים עיוורים בשתי עיניים כשהם דוחקים את עצמם אל מוקד המתיחות החדשה בין המזרח למערב. לאורך כל ההיסטוריה הם גילו חוסר משווע בחוכמה מדינית, ולא לחינם חולקה ארצם 3 פעמים בין שכנותיה. מה עוקץ אותם להידחק לראש התור של מרגיזי הדוב הרוסי?

נשיא גאורגיה, סקאשווילי, הזמין על עצמו מכות רוסיות על שתי לחייו. אחת, בגלל קירבתו היתירה למערב, והמכה הזאת הייתה אולי בלתי נמנעת. אבל את המכה השנייה הוא מקבל בעבור הנשיא בוש. על חשבון סקאשווילי המסכן משדר פוטין לבוש, שרוסיה היא מעצמת-על שוות ערך ומעמד, ומה שבוש עושה לידידים שלה, הוא פוטין עושה ויעשה לידידים שלו. בימי הביניים הייתה גרמניה מפוצלת נסיכויות-נסיכויות, לכל אחת היהודים שלה וכולן התעללו ביהודים. קרה שם, שנסיך א' היה אומר לנסיך ב': "אם תכה את היהודים שלי, אכה את היהודים שלך!" מדינה קטנה בצילו של ענק חייבת להפעיל מדינאות זהירה שלא להגיע למצב כזה.

הנרי קיסינג'ר הפיקח הזהיר מפני ניצול חולשתה של רוסיה ופגיעה באינטרסים החיוניים שלה. לא שמעו לו. מסתמא, מפני שהמדינאים נגררו אחרי האינטרסים של חברות כלכליות אדירות, חברות הנפט למשל.

גם אנחנו חייבים להיזהר שלא לשעבד את המדיניות שלנו בגאורגיה לאינטרסים של סוחרי הנשק שלנו, ומי יודע אם לא עברנו כבר את הגבול, וכמה נזק כבר נגרם. יחסים טובים עם רוסיה חשובים לנו מאוד. פוטין אינו שונא יהודים. להפך, היהודים נהנים ברוסיה מעלייה חופשית ומחופש דת ותרבות. יש קהילות מבוססות, מתקיימים קונגרסים, חב"ד, התנועות הציוניות וישראל פועלים ללא הפרעה. כל אלה הם נכסים שלא העזנו לחלום עליהם עוד לפני שנים מעטות, ואותם יש לטפח. רבים מיוצאי רוסיה בתוכנו מקיימים קשרים ענפים - כלכליים, תרבותיים, אישיים, עם מדינת המוצא שלהם. הם עכשיו ישראלים והקשרים האלה הם נכס שחבל לאבדו. ואף מעבר לכל זה, אוי לנו אם נגיע עם רוסיה למצב, שבו תרצה לומר משהו לאמריקנים... על גבנו.