אנרכיה

כשהמשטרה איננה ברחובות, מישהו ממלא את מקומה; ואם לאו - הכל עושים כאוות-רצונם. כל דאלים גבר.

כשזה קורה בכבישים - ניחא. רק יותר מ-23 אלף איש הרגה משטרת ישראל מאז הקמת המדינה במחדלי השיטור בדרכים, והמספר גדל מדי יום. הסיכוי לפגוש בכביש שוטר (אם אין כוונתו לרשום דוחות חניה) קטן מהסיכוי לזכות בפיס. רואים זאת היטב בנהיגה הפרועה בכבישים.

ואיני מדבר על עשרות המכוניות, הנגנבות מדי יום, כדי לעבור ליהודה ולשומרון - לשימוש מקומי, או ל"שחיטה" - ועל שוד היבול והציוד החקלאי, המתבצעים דרך קבע.

הודעה חשובה על הביטחון האישי הלקוי של אזרחים ניתנה באחרונה - לא בראשונה - בחוצות נתניה, כשעבריינים ריססו הולכים-ושבים במהלך ניסיון לחסל עבריין בכיר. לא סתם אמרו ליצנים, מזמן, כי נתניה פירושה - "נשמה, תביא ניידת, יש הרוגים". עוד לא חלפו, כמדומני, ימי השלושים על האם, שנרצחה בחוף בת-ים רק כיוון שרצתה לנפוש לרגע עם משפחתה.

התקשורת עסקה בסוף השבוע במסע הנקמה של תושבי יצהר במתפרעים ביישובים, שבאו מהכפר השכן, עצירה אלקביליה. מישהו שרף בית ביצהר, וניסה להרוג ילד יהודי בן תשע בדקירה ובהשלכתו מקומה שנייה ארצה. הילד, דרך אגב, מאושפז ללא כל תשומת-לב ציבורית בבית-חולים - רק כיוון שהוא יהודי. אני משער איזו אורגיה של שנאה עצמית הייתה מתפרצת בתקשורת לו היה זה ילד ערבי. כוחות צה"ל היו כמה מטרים מזירת הפעולה, והמחבל ביצע את זממו, וחזר לביתו בשלום. אנשי יצהר עשו את הנדרש, ולימדו את שכניהם, שאם לא תהיה להם מנוחה, גם שכניהם לא יירגעו.

אנשי יצהר טעו. ממשלת הזדון, כתמיד, עם הפורעים הערביים. הממשלה גינתה את תגובת אנשי יצהר, ולא הפריחה אפילו הברה בודדת לגנות את ניסיון הרצח של הילד ואת שריפת הבית. הם יהודים, אמרנו כבר, וזה טבעי, שמכים בהם. הצבא - עם ממשלת הזדון ועם הערבים. גם המשטרה - עמם. ועוד מעט ישסו במתיישבי יצהר גם את אנשי המחלקה היהודית בשב"כ. כי דם יהודים הפקר - כמו אז בימי המאורעות, כשהפורעים הערביים צעדו בצעקות, "אלדאולה מענא (הממשלה עמנו)!"

הכו ביהודים, והצילו את קדימה

ראש ממשלת הזדון, שערכה פוגרום ביהודי קטיף, הרסה את בתיהם, וגירשה אותם למחנות עקורים, הודיע, שלא ייתן לערוך פוגרומים במי שאינם יהודים. הוא לא אמר מה דינו של מי שפורע ביהודים. לפי דין קדימה - הפורע ביהודים דינו חמור: הוא יישכח, ועוונו יימחל.

ראשית, התקשורת, המוסתת נגד כל מתיישב (סליחה, "מתנחל" ויש עוד כינויי גנאי למכביר) - כבר שיפדה, כצפוי, את תושבי יצהר.
שנית, אלוף גדי שמני, מפקד פיקוד המרכז, האחראי פיקודית למחדל של הכוח, שהיה ליד יצהר כשאירע המקרה, כבר הצטרף למקהלת העורבים, המסיתה נגד המתנחלים. היה לו זמן לראיון (המגישה בקול ישראל ציינה, כי זה ראיונו הראשון לתקשורת), במקום לתחקיר. ובריאיון הבטיח, שצה"ל לא יטייח את מסקנות התחקיר.

מה קרה, גדי שמני?! צה"ל השתנה פתאום? שיאים מדהימים בטיוח כבר שברתם מזמן, אתה, חבריך וקודמיך - כמעט כמו שיא העולם בבריחה מבישה, השייך לכם בצדק רב. אם תרצה, שמני, אתן לך כמה וכמה שמות של תחקירים, שנמרחו - גם תחת פיקודך. אומרים, שמתיישבי יצהר קיצוניים. אז מה?! האם זה שולל את זכותם להגנה? לא. לפי קדימה, זכותם להגנה נשללה בהיותם יהודים.

רון בן-ישי הביא במאמרו על ההתפרעות ביצהר את הדוגמה של רודי ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק, שהוציא את המשטרה לרחובות, ולימד את אזרחי עירו, תוך זמן קצר, שיש דין ויש דיין. מי שביקרו בעירו בשני העשורים האחרונים למאה העשרים חשו היטב בשינוי. אלא שאצלנו אין דין ואין דיין; ולכן, כל דאלים גבר.

איני מדבר רק על התפרעויות פוליטיות (כמו באוקטובר 2000), שזוכות לתמיכת הממשלה. התקשורת המוסתת בידי הממשלה ייללה על שלושה-עשר הרוגים בכפרים הערביים, אך שכחה את ההרוג היהודי. כן, כמו פעם, שדם יהודי לא נחשב כלל בארץ-ישראל, כי בני-מוות היהודים - גם בעיני ממשלתם.

אין שום דרך בעולם למנוע מאדם, שהותקף - יהיה זה בנתניה, בירושלים, או ביצהר - מלהגן על בני-ביתו, על ביתו, על רכושו ועל יבולו. כשכל בר-דעת יודע, שהכל הפקר (ביוונית - אנרכיה), כי אין לנו משטרה ואין לנו צבא (לפחות, לא להגנה על יהודים) - אל תתפלאו, שאנשים יאחזו בנשק להגן על עצמם.

יטענו, שאין זו אנרכיה - משמע, אי-שלטון - אלא כאוס (תוהו-ובוהו). יש הטוענים, כי הוא מכוון. כלומר, מישהו פועל בכוונה תחילה להחליש את המשטרה; וכל אימת שהיא מצליחה לזקוף קצת את ראשה - מנחיתים עליה שוב את הגרזן.

יכולים לשסות באזרחים המותקפים את התקשורת, את המחלקה היהודית בשב"כ, את המשטרה, את הצבא ואת מערכת המשפט. זה לא יגן על המותקפים - לא בנתניה, לא בירושלים ולא ביצהר. תושבים אמידים רוכשים להם שירותי שמירה (משטרה פרטית). יש בארצנו שכונות מגורים מגודרות, ושומרים מופקדים עשרים וארבע שעות ביממה על שעריהן הנעולים - כמו שבסיסי צבא היו אמורים להישמר. אחרים, שאין ידם משגת, צריכים, להוותם, לסמוך על ממשלת הזדון, ואין להם ביטחון אישי כלל.

אין בטבע ריק. כשאין חינוך ממלכתי - יש חינוך פרטי ויש חינוך "אפור"; כשאין רפואה ציבורית - יש רפואה "אפורה" ויש רפואה פרטית; כשאין ציוד בימ"חים - למילואימניקים יש מחסני ציוד בבתיהם; וכשהמדינה אינה מגִנה על האזרח - הוא ייאלץ לבסוף להגן על עצמו, או להיות קרבן של בחירתו המוטעית לכנסת.