החדשה האחרונה בדבר הצעתו של ברק לנתניהו, במידה והיא אכן אמינה, היא אחת הלבנות האחרונות בהתמוטטות המוחלטת של מפלגת העבודה - האבודה.
התנהלותו של מר ברק תרחיק כמעט כל בוחר שפוי מלהצביע בעד מפלגת העבודה בבחירות הבאות.
התרגילים הפוליטיים שלו, יוהרתו, ענייניו האישיים - כל אלה מצביעים על אדם שאיני רוצה בשום פנים ואופן לראותו כעומד בראש הפירמידה הפוליטית בישראל.
ברק, אשר לא שכח דבר ולא למד דבר, לא השתנה, והתחושה היא של אדם המסרב לקבל את רחשי הלב של העם בישראל: חוסר אמון וחוסר הערכה. הנטייה הפתאומית לפנות ימינה, אל עבר הליכוד הניצי, נראית מוזרה מאחר והוא כשר ביטחון, לא יזם שום צעד הרתעתי של ממש מאז מונה לתפקידו, והוא מסתפק בדיבורים והצהרות אשר אינם מגובים במעשה כלשהו. עבור מר נתניהו זוהי הזדמנות פז, עבור מפלגת העבודה - זהו סוף הדרך.
הלהטוטים הפוליטיים של מר ברק נראים כאילו הם קרש ההצלה האחרון היכול להצילו מתבוסה פוליטית מוחצת. לכן, אם נותר בו שמץ של פטריוטיות מן הימים המפוארים בסיירת מטכ"ל, עדיף שיעזוב את הפוליטיקה לחלוטין ויחזור לעשות לביתו.
איני בעד, אבל יודע שזה יגיע, ורק באשמת בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר
