מחול השדים המתנהל סביב ראש הממשלה בשל ניגוד הענינים כביכול בין היותו בן למשפחת חקלאים לבין פעילותו כראש ממשלה כבר עבר את כל גבולות הטעם הטוב. כשאני קורא את הכתבות המנסות למצוא דופי בכל החלטה על קרקעות, עובדים זרים או מים ולקשור אותן בדרך פתלתלה לחוות השקמים או לכפר מל"ל, אני נזכר בגעגועים בתקופות אחרות: כשפעולה למען ההתישבות נחשבה לתרומה למדינה והמונח "ניגוד עניינים" כלל לא היה קיים.
בסולם הערכים המעוות שהתפתח אצלנו בשנים האחרונות, אילו דוד בן-גוריון כחבר קיבוץ שדה בוקר היה קורא לישוב הנגב מיד היו קמים יועצים משפטיים מתוחכמים שהיו אוסרים עליו לעסוק בנושא הנגב, אחריהם היו באים ארגוני הירוקים שהיו מוקיעים את הרס גבעות החול הצחיחות ועיתונאים קלי עט היו מחשבים בכמה יעלה ערכו של הצריף של בן-גוריון כתוצאה מפיתוח הנגב. מזלנו שכל הרעות החולות האלו התפתחו בשנים האחרונות כי איתם לא היינו מצליחים להקים את המדינה.
הניסיון של אלעזר לוין לתאר את ראש הממשלה כמי שיושב עם ניר ועפרון ומתכנן הקמת מחסן בכפר מל"ל כדי להנות מדמי שכירות ולצורך כך מפעיל את גופי השלטון הוא מכוער. ראש הממשלה ראוי לקרדיט ציבורי ואישי על כך שפעולותיו נעשות מתוך ראיה של טובת ההתישבות והמדינה. לדעתי, ואני בטוח שגם לדעתו, האינטרסים של ההתישבות והמדינה משולבים ומחזקים אלו את אלו ולא מתנגשים אלו באלו.
לגופו של ענין, החלטה 755, שבענינה קיים ראש הממשלה את השיחה המפורסמת עם ראש מינהל מקרקעי ישראל, היא החלטה חשובה לעתיד ההתישבות הכפרית. היא מסדירה את נושא העסקים החלופיים במושבים ונותנת לחברים אפשרות לפתח באופן חוקי מקורות פרנסה חלופיים, לאחר שהרווחיות בחקלאות נשחקה ואינה יכולה להיות מקור הכנסה כלכלי לחברי המושבים כבעבר. רק מתן חלופות חוקיות לפרנסה תאפשר למושבים לבצע את המעבר מחקלאות לתחומים אחרים בלי שהמרקם העדין של ההתישבות יתפרק.
