הרוח מפריעה לגלובליזציה

לאחרונה קיבלו כמה ראשי חוגים באוניברסיטה העברית בירושלים הודעה חסרת תקדים על קיצוץ בשיעור של 50%-75% מתקציבי חוגיהם. בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, למשל, קוצץ התקציב השנתי מכ-260 אלף שקלים (סכום זעום כשלעצמו) ל-70 אלף בערך.

ה"גזירות", כך מתברר, מגיעות בגלים. בכל שנה גזירה חדשה, וגזירות אחרונות משכיחות גזירות ראשונות. עיון קל בהיסטוריית הגזירות מעלה תמונה עגומה של מגמה כללית שתכליתה צמצום לימודי התרבות, ההיסטוריה והמחשבה הדתית. לפני כשנתיים סגרו באוניברסיטה העברית חוג שלם - החוג ליידיש, וצירפו אותו במהדורה מקוצצת ומצומצמת לחוג לספרות עברית. בחוג לתלמוד הקיצוצים הם שגרת חיים, וכך גם בחוגים נוספים.

ההסבר הרשמי לצעדים אלה, המופץ בהודעות הרשמיות של ראשי האוניברסיטה, הוא היעדר תקציב. הטיעון הזה, על פניו, נראה מוזר מאוד, שכן האוניברסיטה תפסיד הרבה יותר כסף מקיצוץ מאשר משימור הקיים. אם הקיצוץ הכולל בחוג למחשבת ישראל למשל, עומד על כ-200 אלף שקל, הרי שהותרת תקציב של כ-70 אלף שקל תוביל בהכרח לפיטורי מורים ולביטול קורסים רבים. כיוון שכך, חלק גדול מן הסטודנטים הפוטנציאליים של החוג הזה, שכל אחד מהם עתיד היה לשלשל לקופת האוניברסיטה מדי שנה למעלה מ-10 אלפים שקלים, יבטל את לימודיו כליל. די ב-30 או 50 סטודנטים פוטנציאליים שיחליטו לא להירשם השנה, כדי לגרום להפסד כלכלי גדול יותר מן החיסכון המדומה, שלא לדבר על שביתה כללית העלולה לפרוץ בגין הצעד הדרמטי הזה של קיצוץ מאסיבי, אשר תגרום להפסד כלכלי גדול יותר מן הרווח המדומה.

אם בקיצוצים אלה שכרה של האוניברסיטה יוצא בהפסדה, ובהנחה שראשי האוניברסיטה יודעים את החשבון הפשוט - נראה שיש סיבה אחרת לקיצוצים.


"מגמה עולמית" ו"מציאות משתנה"

מה אפוא מסתתר מאחורי הקיצוצים, דווקא בתחומי מדעי הרוח, ובעיקר בתחומים הנוגעים, כך או אחרת, ביהדות? בפגישה שנערכה לפני קצת יותר משנה עם נשיא האוניברסיטה, פרופ' מנחם מגידור, שאלה אחת הסטודנטיות לפשר המגמה המדאיגה הזאת. הנשיא לא הכחיש שזוהי אכן המגמה, וטען להגנתו כי מדובר ב"מגמה עולמית" לקיצוץ ולצמצום במדעי הרוח וכי האוניברסיטאות בעולם עוברות שינויים ומתאימות את עצמן לדרישותיה של "המציאות המשתנה". מעניין לאילו שינויים הוא מתכוון ולמה במציאות החדשה יש פחות חשיבות לעיסוק בתרבות וערך עודף לעיסוק במדעים מדויקים. האם מאחורי הקיצוץ עומדת מגמה ערכית-אידיאולוגית?

על הקיצוץ מכריזים ראשי האוניברסיטאות, אולם את "המציאות החדשה" מעצבים פוליטיקאים. ומאחר שנשיא האוניברסיטה אמר שמדובר כאן ב"מגמה עולמית", מן הסתם הוא מתכוון לשינויים הפוליטיים הגלובליים המחייבים הכנה "הולמת" של דור המחר לאתגרי העתיד. הכרזותיהם של פוליטיקאים "עתידניים", דוגמת נשיא המדינה שמעון פרס, עשויות לתת לנו הסבר חלקי למהותם של "העידן החדש" ואתגריו. פרס מכריז – גם כעת, בכהונתו כנשיא – כי עלינו לנטוש כליל את לימודי ההיסטוריה. במקום להתרכז ב"מה שקרה", עלינו להשפיע על "מה שיקרה". ומסקנתו הפוליטית באשר למאגר הידע המונחל באקדמיה היא, שאת הידע יש לחלק לשתי קטגוריות: מחד-גיסא – ערכים, מורשת והיסטוריה, ומאידך-גיסא – מדע, כלכלה, ננו-טכנולוגיה, אוטומציה ומיחשוב.

לחלוקה זו, שתוארה בספרו של פרס "המזרח התיכון החדש' (סטימצקי, 1993, עמ' 140), שני מאפיינים סותרים: ייחודיות (פרטיקולריזם) לעומת אוניברסליות. גופי הידע הקשורים במדעי הרוח הם, על-פי רוב, ייחודיים, ומפתחיהם נוטים להדגיש את השוני בין אומות ולהעמיק את השוני התרבותי בין בני האדם. משמעות הדבר היא שגופי ידע אלה "מפריעים" לגלובליזציה להפוך את החברה האנושית לבליל בני אדם נטולי ייחוד. המדעים המדויקים לעומת זאת, הם אוניברסליים, ולכן יש בהם כדי להרחיב את המכנה המשותף הכלל-אנושי ולסייע למגמות האינטגרציה הגלובליות ב"מציאות החדשה".

האם האוניברסיטאות בארץ מאמצות אפוא את המודל המונחל להן על-ידי פוליטיקאים? אינני יודע, אבל אם אכן כך הדבר, לא תהיה זו הפעם הראשונה שבה השפיעו פוליטיקאים על כיווני המחקר וההתפתחות המחקרית במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובעולם. וזו ודאי לא תהיה הפעם הראשונה שבה פעלו ראשי המוסדות להשכלה גבוהה מתוך שיקולים זרים.

הנפגעים העיקריים מן הקיצוץ הצפוי יהיו המורים מן החוץ והסטודנטים. המורים מן החוץ - חסרי המעמד, נטולי הזכויות, המלמדים למעלה מ-50 אחוז מן הקורסים בחלק מן החוגים, לא יוכלו להמשיך בעבודתם. שמעתי על כמה מרצים שכבר מצאו מקומות עבודה בחו"ל ושוקלים לעזוב. המגמה במוסדות האקדמיים בארה"ב, במיוחד בתחום מדעי היהדות, היא דווקא לקלוט את פליטי האקדמיה הישראלית, בהציעם הצעות מפתות מאוד. מגמה זו תגביר את קצב "בריחת המוחות" ותגרום לנזק חמור ביותר בהתפתחות המחקר בארץ.

המגזר השני שייפגע מן הקיצוצים במדעי הרוח הוא ציבור הסטודנטים. אנשים צעירים בעלי רצון ללמוד עזבו את מקומות מגוריהם, שכרו דירות, מצאו מקומות עבודה בירושלים ועשו שינוי משמעותי ביותר בחייהם כשהחליטו ללמוד באוניברסיטה העברית. הם שילמו במיטב כספם בעבור הקורסים שהוצעו להם בשנתון הפקולטה לשנת הלימודים הנוכחית, והנה – כחודש לפני פתיחת השנה, כשכל ההכנות כבר נעשו, מודיעים להם על ביטולם של למעלה ממחצית הקורסים. מעשה חסר אחריות זה עלול להוביל לצעדי תגובה הן במישור הציבורי והן במישור המשפטי.

איני יודע מה יילד יום, והדברים מצויים עדיין במשא-ומתן, אבל ברור לי שהאוניברסיטה העברית בירושלים, כמו גם שאר האוניברסיטאות בארץ, חייבת לסגת מן הנתיב המסוכן בו בחרו ראשיה.

יותר ויותר סטודנטים מחפשים חלופות. יותר ויותר קולות קוראים למעורבות חיצונית בהחלטות פנימיות קיצוניות כל כך מסוג זה. בשנה שעברה נפגעה האקדמיה מן השביתה הארוכה ביותר בתולדותיה. האוניברסיטה התרוקנה כמעט כליל. שנה נוספת שתיפתח תוך שיבושים ומאבקים תגרום לפגיעה בלתי נסלחת, במיוחד משום שניתן למנוע אותה. אני מקווה להתעשתות מהירה ולביטול הגזירות, לפני תחילת שנת הלימודים.