|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מקורו של המנהג בבבל ומשם התפשט לשאר התפוצות
|
דומה שאין מנהג דומיננטי יותר אצל בני הדת היהודית ממנהג הכפרות של ערב יום הכיפורים. אפילו בעיני אלה הרחוקים מן החיים הדתיים תכלית ריחוק - המנהג הזה קדוש בעיניהם יותר מכל מנהג אחר.
מקורו של מנהג הכפרות בבבל ומשם התפשט לספרד, צרפת, גרמניה ושאר התפוצות. אף כי בספרד קמו למנהג מתנגדים כרמב"ן והרשב"א - לא עלה בידי איש מהם לבטלו.
מנהג הכפרות נזכר לראשונה בתשובותיו של הגאון סורא, במחצית השנייה של המאה השביעית לספירה. ההסבר לבחירת תרנגול-כפרות דווקא, על פני שאר החיות, הוא בכך שהינו מצוי בביתו של אדם יותר מכל בהמה וחיה אחרת. מסתבר יתר על כן: מסתבר שהתרנגול הוא בעל-חיים מובחר ולא בכדי הוא מכונה "גבר".
על-פי מנהג הכפרות מניח שליח הציבור את ידו על ראשו של התרנגול ומכריז שלוש פעמים: "זה תחת זה וזה חלוף זה, זה מחול על זה", או: "זו כפרתי זו חליפתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים וארוכים".
בגרמניה נהגו לשחוט אווזים ותרנגולים. לעומתה, בספרד, היו שוחטים תרנגול זקן לכפרה על נער, מולקים את ראשו ותולים אותו בנוצתו בפתח הבית, וגם מצמידים לו שום, כדי שיביא מזל; ואילו בצרפת הביאו, ערב יום הכיפורים, תרנגולים זכרים לזכרים ותרנגולות לנקבות.
החכמים הראשונים כבר נתנו טעם לבחירת התרנגולים לכפרות והמנהג התפרסם לראשונה בסמיכות לתקופת התלמוד. טעם המנהג נרמז בעצם שמו ומחלקים את התרנגולים לעניים, לאלמנות וליתומים, ואומרים: "כדי שיהיה כופר שלנו ויהיו עלינו כפרה".
בתקופת הגאונים היה ברעיון הכפרות משום פדיון הבן. ישראל הוא בנו בכורו של הקדוש-ברוך-הוא וצריך פדיון כבכור. ובפדיון הבכור נותנים את הכסף לכהן, ובכור-ישראל נותן פדיונו לעניים. וכיון שהתמורה היא דוגמת פדיון הבן, לכן סדר הכפרות יהיה כסדר פדיון הבן. הרעיון הזה שולט בתוך מנהג אחר של כפרות, שהיה נוהג בזמן תקופת הגאונים, אלא שלא נתפשט בארצות-אירופה, וההבדל בין שני המנהגים הוא זה: המנהג השגור הוא דמות פדיון הבכור והמנהג השני, כוונתו הפנימית היא שכרם צריך פדיון בשנה הרביעית. ומכיוון שישראל הוא כרמו של אלוהים, לכן ישראל צריך פדיון.
|
| תאריך:
|
07/10/2008
|
|
|
עודכן:
|
07/10/2008
|
|
ראובן לייב
|
|
יותר משצום יום הכיפורים הוא הטהרות הגוף - יש בו משום הטהרות הנפש. העובדה שמרבית תושביה היהודיים של ישראל רואים לעצמם חובה לצום ביום הקדוש הזה, איננה אלא הוכחה מוצקה שאימת יום הדין נופלת עליהם. לא פחות מכך יש בה הוכחה, שגם מי שאיננו שומר מסורת במרוצת השנה, עושה בערב יום הכיפורים את חשבון הנפש ומגיע אז להכרה, שאכן יש בשמיים כוח עליון ונשגב ממנו.
|
|
|
|
|
זה היה בתום הבחירות בשנת 1999, לאחר שבנימין נתניהו פינה את הזירה הפוליטית בעקבות הפסדו מול אהוד ברק ולליכוד היה צורך בבחירת מנהיגות חדשה, כאשר העיניים נישאו לזקן השבט, ח"כ אריאל שרון והוא נבחר במרכז הליכוד ליו"ר זמני בלבד, כי כולנו במחנה של נתניהו רצינו בתוך תוכנו שביבי יחזור להנהיג עוד לפני הבחירות הבאות. לצערי, כל דבר זמני הופך עם הזמן לקבוע. אריאל שרון, בתחכום רב, לא פינה את תפקידו כיו"ר זמני של הליכוד, אלא החליט בגיל יחסית מתקדם (74) להתמודד על הנהגת הליכוד באופן קבוע ומול יריבו המושבע דאז אהוד אולמרט. לצידו של שרון היו בכירי הליכוד ריבלין, שטייניץ, קרא, קצב, הנגבי, סילבן, ליבנת ועוד ולידו של אולמרט היו כץ, לבני, בוים, הירשזון ועוד. בתום מאבק מתיש ומכוער, עם האשמות הדדיות קשות של שני המחנות, הביס שרון את אולמרט בצורה מאוד ברורה ומזהירה והחגיגות החלו במצודת זאב, כאשר על הבמה עמדנו ליד שרון כל הנבחרת הבכירה שלו, ובירושלים היה אולמרט עם כל הנבחרת שתמכה בו, וכל זה בשידור ישיר בכל המדיה כאשר לפתע, ציפורה לבני תפסה דרור מאולמרט ובמקום להיות לידו גם בהפסד, לא הייתה לה בעיה לשנות כיוון והיא הגיעה לאירוע שלנו, עמדה לא רחוק ממני על במה שצריכים לחגוג עליה המנצחים. לא הייתה לה שום בעיה לשנות את עורה תוך דקות ספורות עם הדיווח על התוצאות הצפויות.
|
|
|
|
|
הפארסה החדשותית של השבוע שעבר, כשהתחוור בחקירת המשטרה כי רועה הצאן הערבי שפורסם כי נרצח בידי מתנחלים למעשה נהרג כששיחק בנפל של פגז, לא הפתיעה איש. גם אי-ההתנצלות מצד כתבי ועורכי כלי התקשורת בישראל לא הפתיעה אף אחד, כמו גם אי חזרת הפוליטיקאים מההאשמות הקשות אותן הטיחו בציבור תושבי יהודה שומרון בישיבת הממשלה בוקר קודם לכן.
|
|
|
|
|
אחרי 60 לעצמאות ישראל, ו-35 שנה למלחמת יום כיפור - נצדיע ללוחם שעצמאות ישראל, כוחה וצבאה בער בעצמותיו.
|
|
|
|
|
בשנת 1966, פורסם ספרו של הגיניקלוג הבריטי-אמריקני, רוברט וילסון שהבטיח "נשיות לנצח" לנשים שנוטלות הורמון אסטרוגני תחליפי אחרי גיל המעבר קרי הפסקת הווסת. דעה זאת אף שהייתה מבוססת על תצפית במספר מוגבל של נשים שטופלו על ידו ללא כל קבוצת ביקורת, התקבלה על-ידי הרופאים בשל ההגיון שמאחוריה, ובהתלהבות יתרה על-ידי הציבור והמדיה שחיפשו את "מעיין הנעורים" המיתולוגי, ביטוי שהוטבע כשמונה מאות שנים קודם לכן, כדי לתאר את מימיו המיוחדים של גן העדן עלי אדמות, ששומרים על האדם צעיר כבן שלושים לשארית חייו ומונעים את העלייה הידועה בתחלואה הכרוכה בהתארכות החיים.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
