כשמקשיבים למבקרים הללו מצטיירת התמונה כאילו לספקולנטים יש את היכולת ליצור מחירים גבוהים מלאכותיים, בעוד שהמוכרים בחסר יכולים בהפקרותם להרוס חברות יציבות. (ומתעלמים בנתיים מהשאלה הברורה: "היכן מוכרי החסר בשוק שהוא "גבוה מדי" והספקולנטים בשוק שהוא "נמוך מדי"?")
המבקרים טוענים כי היות וגם הספקולנטים וגם מוכרי-החסר אינם מבצעים פעילות כלכלית חיובית, הוצאתם מהשוק הינה התרופה הראויה, כזאת שצריכה הייתה להתבצע מזמן. (וכך בדיוק פעלה ארה"ב לאחרונה כאשר הפכה חלק מפעולות המכירה בחסר לבלתי חוקיות).
ובכן, בכדי להתחיל הבה נבחן מה רואים המבקרים כמחיר "נכון"? ברור שזה לא המחיר שמתקבל כאשר כל המשתתפים בשוק חופשים להתקשר במסחר על בסיס שיפוטם המיטבי, משום שזה הוא בדיוק מחיר-השוק-החופשי - מחיר שהם מגנים בצעקנות. אולם אם "נמוך מדי" ו-"גבוה מדי" אינם אלא התייחסויות לשוק החופשי, מה הוא המדד? המדד המתגלה כשמורידים את המסכות הוא: רצונותיהם.
למשל, הם רוצים - בניגוד לכל העובדות הרלוונטיות - שמחיר הנפט יהיה 20 דולר לחבית ושמניית להמן תיסחר ב-80 דולר למניה. בהתעלם מכן שמדיניות הגנת הסביבה מנעה מביצוע קידוחים לנפט ופיתוח של כורים גרעיניים כבר במשך עשורים, או שצריכת הנפט הסינית וההודית גדלה בעוצמה מתגברת; הניחו גם לעובדה שלהמן בחרו למנף את עצמם ב-35:1 ונקטו במסחר מסוכן במשך שנה אחר שנה - אם מבקרים אלו רוצים מחיר מסוים, הרי שזה צריך להיות המחיר, לעזאזל העובדות!
אולם כמובן, הניסיון לקבוע מחירים על-ידי רצונות בלבד - אינו עובד ואינו יכול לעבוד, לא בעבור לנין, סטאלין, או ברזנייב, וגם לא עבור פולסון, ברננקי ובוש. אם המחירים צריכים לשקף את המציאות, הם צריכים להיות התוצאה של תהליך אובייקטיבי של גילוי ושיפוט המבוצעים על-ידי שחקנים בעלי אינטרסים.
כמו רופא המתמחה בזיהוי והערכה של העובדות המשפיעות על הבריאות והמחלות, ספקולנטים ומוכרים-בחסר מתמחים בזיהוי והערכת העובדות המתייחסות למחירי השוק. הם הופכים זאת לעיסוקם להבין עובדות כלכליות כמו היצע וביקוש, ואז מסכנים את הונם על-פי שיפוטם, מרוויחים כראוי אם צדקו ומפסידים אם טעו. כך בשווקים חופשיים, במקום שמחירים יקבעו על-ידי רצונות או צווים, הם נקבעים על-ידי תהליכים רציונליים, כאלו שנובעים מהידע של כל המשתתפים.
למשל, אם ספקולנטים מאמינים שאספקת הנפט העתידית לא תעמוד בהיקף הדרישה, הם רוכשים נפט, ומעלים את המחיר. אם הם צדקו, ומחירי הנפט ימשיכו לעלות, הם ימכרו את הפוזיציות שלהם וירוויחו מתובנתם, אך גם ימנעו עליית מחיר כאשר האספקה שרכשו תוזרם לשוק; מעבר לכך, ההשפעה הראשונית שלהם על המחירים מסמנת לשוק כי אספקת נפט גדולה יותר נדרשת והפחתה של צריכת נפט הינה מהלך ראוי - - באפשרם למשתתפים בשוק להתאים ביעילות את פעולותיהם לעובדות.
מוכרי חסר
כך הדבר הוא גם לגבי מוכרי-חסר. אם הם מעריכים כי אנרון מזייפת את ספרי החשבונות, או שלהמן הינו חדל-פירעון, הם יכולים לבקש להרוויח מאבחנותיהם על-ידי מכירות-חסר. דבר זה מוריד את מחירי המניות האלו בהווה ומשדר לשוק כי יש בעיות פוטנציאליות עם חברות אלו, ומסייעים לאחרים להימנע מהפסדים במניות אלו. אם מוכרי-החסר הוכחו כצודקים, הרי שבמקום לגרום למפולת מחירים, הם למעשה ממתנים את ירידות המחירים כאשר הם רוכשים את הפוזיציות שלהם חזרה. (כמובן שמוכרי-חסר, כמו ספקולנטים, מרוויחים רק אם שיפוטיהם נכונים. אם הם מוכרים בחסר חברה יצרנית, שמתומחרת בחסר, כגון וול-מרט או אפל, הם יפסידו כאשר העובדות יהיו שונות מתחזיותיהם).
בחנו את הנפילה האחרונה של להמן, לגביה טענו המבקרים כי מוכרי-חסר גרמו לירידות בשל טשטוש וסילוף של ערכה האמיתי של החברה. העובדות מספרות סיפור שונה. כאשר ביקשה הממשלה לאתר רוכשים פוטנציאלים ללהמן, ופתחה את הספרים בפניהם, אף לא קונה אחד הציע לרכוש, בשום מחיר שהוא! כל מי שבחן את החברה הגיע למסקנה כי היא חסרת ערך. זאת הייתה העובדה שאותה הבינו מוכרי-חסר קודם לאחרים - - זאת לא הייתה עובדה אותה הם יצרו.
ספקולנטים ומוכרי-חסר אינם יוצרים את העובדות, הם מבקשים לזהות ולהגיב להן; ובתהליך הם עוזרים להתאים את המחירים לתנאים הכלכליים ולבסס שווקים יציבים ונזילים. כתוצאה - במקום להפוך לשעיר לעזאזל ומגורשים - יש לכבדם ולקדמם בברכה בעבור התפקיד היצרני אותו הם ממלאים בשווקים.
