דרושה נשימה ארוכה

צניחות השערים בבורסה בתל אביב ואף האג"חים שנחשבו לאפיקי השקעה שמרניים, יצרו קריסה ובלבול בקרב המשקיעים, אך מי שעומד כיום מולם הם מטבע הדברים מנהלי ההשקעות, הברוקרים, מנהלי התיקים ובראש הסולם מנכ"לי החברות שאף הם אינם יודעים "האם הגענו אל הקצה?"

אנליסטים ומומחים לשוק ההון מפרשים בשבועיים האחרונים פירושים שונים ומשונים באשר לעומק תחתית חבית המשבר הפיננסי, מי מהם פסימי יותר ומי מהם אופטימי, אך ברור כי אצל נחלת כולם עומדת לפתחם האחריות להשית ביטחון מצד אחד, וקבלת החלטות ניהוליות מצד שני כדי למזער את הנזקים האפשריים.

ניכר בעליל שבעלי ההון המרכזיים בישראל ובעולם כולו מבינים טוב מאד עם עצמם את מהות המשבר ואת התוצאות הקריטיות האפשריות, ולמרות זאת הם מגלים סוג של אופטימיות זעירה ועוסקים באיסוף מניות של החברות המצויות בבעלותם במחירים נמוכים ביותר, ומנגד דואגים להעביר לידיעת הציבור שמדובר באיסוף מניות עם הזדמנות פיננסית בצידה.

בפסיכולוגיה של עולם התקשורת הפתוח לכל, יש הטוענים כי צריך לנהוג כפי שנהוג בזמן משבר - להשאיר את הראש מעל המים, לנהוג באמצעי זהירות מוקפדים אך להשרות אווירה של "עסקים כרגיל".מנגד קיימים מנכ"לים ונשיאי חברות, לרבות מנהלי כספים וסמנכ"לי שיווק שמרגישים שתפקידם הוא "להתריע בשער" מפני התוצאות והנזקים הצפויים ובכך הם למעשה מוצאים עצמם כאלה שהזהירו וקראו לפעול להתאמת התנאים החדשים למציאות החדשה.

כך גם בעניין התקשורתי. יהיו כאלה שייצאו כדי להגן על שמם ועל החברות שבשליטתם, ויצביעו על היציבות היחסית שקיימת כיום בעסקיהם ואף יסבירו כי גופים מסוימים שנהנים מאמון המשקיעים והבנקים, אף מגייסים הון לקרנות ופרויקטים הנאמד בין עשרות מיליונים למאות מיליונים של שקלים, למרות המצב הלכאורה קטסטרופלי.

"במלחמה כמו במלחמה"

יש לנהוג בפתיחות לתקשורת הפיננסית והכלכלית, לשתף אותה בתהליכים ובמחשבות קיימים, לעמוד על העוצמה הפיננסית והכלכלית כדי לשקף זאת בעיני ציבור המשקיעים דרך אמצעי התקשורת, אבל, וכאן ה"אבל" הוא חשוב ביותר, לא לעשות זאת בתדירות גבוהה מדי שכן הדבר עלול להתקבל כאובדן הביטחון ועודף ביטחון עצמי מופרז.

התנהגותם של בעלי ההון נובעת בעיקר מהחשש שמא המשבר הכלכלי יארך על פני חודשים רבים ואף שנים, דבר שיותיר אותם בלא יכולת להחזיר את החברה עם מנועי הצמיחה שלה להבראה ולתוכנית שמטרתה להשיב את אמון המשקיעים בחברה, בין אם המשקיעים הם מוסדיים, בנקים, חברות ביטוח, קופות גמל, קרנות פנסיה, חברות לניהול תיקי השקעות, משקיעים פרטיים וקרנות השקעה - בכל אלה יש לטעת את התחושה האמיתית כי בטווח הארוך השווקים יחזרו לצמיחה וכי יש לעבור את המשבר הנוכחי עם כמה שפחות פגיעות וכמה שיותר יתרונות והישגים. כמו כן, יש להימנע מלהיות "מנבאי שחורות" מקצועיים כי הדבר משפיע על כלל המערכת.

אותן "בועות כלכליות ופיננסיות" שהיו כאלה שגרמו להתנפחותן, יקרסו, קרוב לוודאי, בשבועות הקרובים, ומה שיוותר יהיו פרויקטים ותעשיות בעלי סיכוי לשרוד את המשבר הזה, ולגופי ההשקעה הנבוכים מאד כאשר הם מתבוננים ב"מסכים האדומים" מדי בוקר, הייתי מייעץ לקחת נשימה עמוקה, להודות בפני המשקיעים כי זאת תקופה מבולבלת שאין טעם לצאת ממנה כרגע, אלא להיות סבלניים ולהאמין שזו איננה "מלחמת יום הכיפורים הכלכלית" שנופלת עלינו ערב יום הכיפורים - אלא מפלה כלכלית שאינה קשורה דווקא לישראל וכי אנו נצא כנראה פגועים הרבה פחות מן הציבור האמריקני והמשקיעים בחלק ממדינות אירופה.

אשר לביקורת המושמעת נגד שרי הממשלה, לרבות שר האוצר רוני בראון, הרי ששתיקתו איננה משתלמת לטווח הארוך, ומנגד מעשה הרגעה אמיתי מצידו יכול להועיל אל מול התזזית שאחזה את הכלכלה הישראלית, תזזית שמקורה, כאמור, איננו בישראל.