בעוד אנו משוחחים בניחותא, מתרחשים בעולם מאורעות מופלאים. מומבאיי עולה בלהבות; פיראטים בחוף סומאלי מנגבים חומוס על מיכלית נפט הגדולה בעולם - עמוסה מאה מיליון דולרים שחורים – ממתינים למזוודות הכופר; רודן מטורף באפריקה מזריק כולירע לוורידים של אומה שלמה מורעבת בעוד הוא מסניף מיליוני דולרים בסניפי הבנקים של ציריך; בניו-יורק חוששים לפיצוץ מוסלמי גדול ברכבת התחתית.
ציפי לבני מכריזה שהטרור הוא הסכנה הכי גדולה של העולם. אביגדור פלדמן כתב השבוע אודות הפטפטן הנצחי שלנו, כי נהדר וקל להיות יוסי שריד בעולם, תמיד נאור, תמיד בעד הצדק, תמיד מוסרי וטהור להפליא...
אז מה יש לנו בעצם?
לדעתי, האסימונים מתחילים ליפול בראשים רבים. אילו הייתי יכול לאסוף אותם – הייתי מיליארדר בתוך כמה שעות. תמונת הפאזל הענקית של העולם מתחילה לקבל צורה כי החתיכות הקטנות מתחילות להשתבץ. כבר לא צריך מומחים גדולים בעלי שם כדי להסביר לנו מה רואים בתמונה. פשוט, מתבוננים ורואים.
שלוש מגיפות נוראות היכו את העולם במאתיים השנים האחרונות (היו גם כמה מחלות אחרות שהתשישו אותנו): המהפכה הצרפתית, הקומוניזם והנאציזם. אני כורך אותן יחד כי הן מגיפות של אידיאה נפלאה, שבאו לעולם כדי לחסל אותנו, למרות שבאו מכיוונים שונים.
המהפכה הצרפתית האמינה באדם והתכוונה אל האדם ואל זכויותיו, ואולי משום כך טבחה את עצמה לדעת וחיסלה את הבסיס שעליו גאתה, בבחינת המטרה מקדשת את האמצעים.
איזו אידיאה נפלאה היא הקומוניזם. האדם הוא מרכז הבריאה – כמו הרעיון של הצרפתים – אבל בלי אלוהים. אין קדושה ולכן המטרה מקדשת את האמצעים. עכשיו האדם כבר לא כל כך מאמין בעצמו. הוא איבד את הביטחון העצמי. הוא רואה מה אדם מסוגל לעולל לאדם בשמו.
הנאציזם הוא קודם כל שלטון החוק.והחוק בא לשרת את האדם ואת המדינה. האדם משרת את הקהילה ואת המדינה. המדינה היא מעל הכל כדי שיהיה לה הכוח להעניק לאדם את הכוח. אם החוק לא ראוי – משנים אותו. המצורעים והצוענים מהווים בעיה – מוציאים אותם מחוץ לחוק. גם את היהודים. האם ייתכן שבמדינת חוק – החוק יהיה כל כך מזוהם?
אבל גם ברומא – שעליה המשפט של היום מבוסס - שינו את החוק והתירו להוציא אל זירת החיות המורעבות באיצטדיונים ילדים שכל פשעם היה גניבת פרוסת לחם בשוק. כי באותם ימים לא הגיע משלוח העבדים הטריים מעבר לים ולא היה את מי לזרוק אל הזירה... החוק יכול להיות לא חוקי?
כל האידיאות הגדולות של האדם הנאור לא הביאו אלא לשפיכות דמים נוראה כי בסופו של עניין השתלטה על כל הרעיונות הגדולים האלה חיה נוראה – אדם. אדם אחד (או קבוצה) שלא היה לו אמון רב ברעיונות משוטטים בראשיהם של אנשים נרפים, והוא השתדל מאוד לקדם את העניין בקצת כוח. ואם קצת כוח לא עזר – הוסיפו עוד כוח. ברגע שיש לך רעיון גדול – המטרה מקדשת את כל האמצעים, כי אנו חיים בעולם שאין בו קדושה אחרת.
הטרור המוסלמי חוגג בכל מקום את הרעיון שהאדם כבר לא מאמין בעצמו, שהוא בז לעצמו ושונא את חבריו, שהוא חולה מעצמו – וכל מה שנשאר לו, זה להסניף או להתאבד מול הטלוויזיה והמצלמות.
זה רעיון הנאורות שירד עלינו. חופש הפרט, חופש האזרח, חופש האדם. חופש הביטוי וכל שאר ביטויי החופש היפים להפליא שכבר נלעסו בכל האידיאלים שקרסו במאתיים השנים האחרונות והשאירו אותנו תוהים ופעורי פה – חסרי שמץ הבנה במתרחש לעינינו. תנו לנו רק חופש. בלי שום אידיאל. בלי שום רעיון. בלי שום ערכים. בלי שום מוסר. חופש בשביל החופש כי אם למישהו יהיה קצת כוח של איזה רעיון – הוא עלול לחסל את כולם. התפיסה הזאת נקראית משנת ה"בייבי סיטר". הרגע המצאתי אותה. מה זה אומר?
העולם הוא עולם של בייבי סיטרים בפעולה. מה הם עושים? הם מטפלים. בכל דבר. מטפלים בתינוק, מזינים אותו ומחליפים את חיתוליו. מנקים. הם לא מחנכים, אסור להם כי הם לא ההורים. הם לא מראים דרך, אסור להם. הם לא מטיפים מוסר וערכים, כי הם רק בייבי סיטרים, ולזאטוט יש חופש פרט וכל ושאר הזכויות. כשהוא יגדל הוא יילך לבית ספר של בייבי סיטרים. שם לא ימצא מחנכים שנותנים דוגמה אישית. שם ימצא מטפלים. ואם יש לו כינים בראש לא יאמרו לו דבר - כי זה מעליב, פוגע וחודרני. לא ישלחו אותו הביתה עד שיתנקה, כי זה נגד זכויות האדם שלו – וזה לא נאור.
כל שנה נהרגים כשש מאות בני אדם על הכבישים. תאונות דרכים. איש אינו חושב שיש פה כשל מוסרי. יש אולי כשל טכני, מנהלתי. לא מוסרי. אומה שלמה מאבדת את חייה בהקזת דם איטית, אבל היא לא נותנת דעתה לכך. כי זה לא כשל מוסרי. לעמוד בצלם ליד מחסומים של פלשתינים ולתעד בשקר כיצד יהודים מכים ערבים – זה הערך החשוב של החיים שלנו, כי פה יש כשל מוסרי. כשל מוסרי מאפיל על אפשרות שערבי אחד במחסום (כל יום) יבריח חגורת נפץ ויפוצץ אוטובוס מלא נוסעים.
אני אומר לעצמי בשקט, שש מאות הרוגים בתאונות דרכים זה הכשל המוסרי הכי גדול של האומה הישראלית. כי המתים הם חפים מפשע. גם אם הייתי צועק, איש לא מקשיב. מקסימום ישאלו אותך באדישות, מה אתה מציע לעשות?
צה"ל יפנה את המחנות בקרבת הקאסמים של עזה, זה בסדר. שדרות תופצץ יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, זה בסדר. כי זה נאור. מראים לעולם את הנזקים ומתפרנסים מזה. להפציץ את עזה ולהפגיז זה לא מוסרי כי חפים מפשע יכולים להיהרג. זה לא נאור.
שלום עכשיו עם רוצחים שידיהם נוטפות דם והם ממשיכים לתכנן את חיסולה של המדינה היהודית – זה נאור. ומי שבצד השני הוא עוכר השלום. מהו הצד השני פה? הצד השני הוא של מתרס אנשים שעדיין מנסים לשמור על שפיות דעתם ואומרים לנו – קודם כל החיים חשובים לנו (למה בעצם?) ויש להבטיח אותם. אחר כך יבוא השלום. השלום אינו מטרה אם הוא בא להחריב את המדינה היהודית או את החיים בתוכה. זה לא שלום. אבל מי שמדבר על המילה "שלום" ומנסה להגדיר אותה – הוא לא מוסרי ובוודאי לא נאור.
הפיראטים בסומאלי, הרודן המזריק באפריקה והטרור המוסלמי צוחקים לנו בפרצוף. אנחנו לא מסוגלים לזוז מרוב נאורות. חיידק הנאורות כירסם בנו עד העצם. אנחנו מעדיפים את חופש הפרט, זכויות האזרח וחופש הביטוי על החיים. שיילכו החיים לכל הרוחות – העיקר "המוסר". העיקר החוק. איזה חוק?
יוסי שריד עוסק במשחקי מילים וחושב שזו החכמה הנעלה. עכשיו הוא ירד למשחקי אותיות. איפה נמצא אותו ואותנו בשלב הבא? עד כמה עוד אפשר לרדת? תאמינו לי, אפשר. כל זמן שהחיים זורמים בנו ותאונות הדרכים לא פגעו בנו – אפשר לרדת.
מה הפתרון?
האו"ם צריך להיכנס לזימבאבווה ללא כל התרעה,לתפוס את הרודן ולהזריק לו מנת רעל. אבל זה לא יקרה. כי זה לא נאור. זה לא מוסרי. שימותו מאות אלפי בני אדם, זה בסך-הכל כושים בתאונת דרכים גדולה. ובנוסף, מדינות העולם חוששות כי מחר זה יתרחש אצלן. כי אמרנו, לאדם אין ביטחון בעצמו. אנשי הנאורות בעצם חושבים שהאדם הוא חתיכת חרא. ההיסטוריה הוכיחה שהם צודקים. הם לא יסמכו עליו. לכן הם משחררים אותו מעצמו. חופש הפרט.
יחידת מטוסים של נ"אטו צריכה להופיע מעל הנפט שבתוך המיכלית ולהפציץ. ואחר כך להמשיך ולהפציץ את חוף המבטחים של הפיראטים. כי אלה, אומרים יודעי דבר, הם שודדי ים מהספרים. אל חשש, זה לא יקרה, והשודדים ימשיכו לנגב חומוס על האוניה בעודם ממתינים לכסף שיגיע. הוא יגיע. שום דבר יוצא דופן לא יקרה. אתם יודעים כמה עולה מיכלית עמוסה בנפט? מוטב לשלם כופר קטן יחסית ולצאת בשלום עכשיו.
את שליט לא ינסו לחלץ מתוך שביו. וגם לא יתבעו מהחמאס תשלום בדמים עבור ראשו עד שישוחרר. זה לא מוסרי, כבר אמרנו. זה לא נאור.
אם להק אוויר שלנו היה מופיע מעל כלאו של שליט ומפציץ וממשיך להפציץ עד שכל עזה וראשיה המופצצים היו נופלים לים ושערי העיר היו מתמוטטים כמו בימי שמשון – כל הבעיה של חטופים הייתה נעלמת לתמיד. אבל זה לא יקרה כי אנחנו נאורים. אנשים נאורים לא נלחמים והורגים. הם מדברים ומנהלים משא-ומתן.
שש מאות בני אדם נהרגים על הכבישים כל שנה – אלה הן תאונות פה ושם. אין פה כשל מוסרי. בכל הפעולות שתיארתי למעלה יש כשל מוסרי והן אינן נאורות. חיידק הנאורות מכרסם בנו. לחיידק הנאורות אין שום דבר נגד תאונות הדרכים כי הוא בעד מוות של חפים מפשע בשם המוסר וחופש הפרט.
הטרור המוסלמי ממשיך לרוץ קדימה, הוא רק בתחילת הדרך. המאה הזאת מוקדשת לו כמו שהמאה הקודמת הייתה מוקדשת לטרור הקומוניסטי. הטרור המוסלמי הוא לא הסכנה הכי גדולה כפי שהגברת לבני אומרת. הוא הסכנה הכי קטנה. בעצם, הוא לא סכנה כי ניתן להתגבר עליו. הטרור הוא האנטיביוטיקה שתשמיד את וירוס הנאורות האלים. כי אם הוא לא יעשה זאת – אין לנו חיים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
