אני כבר לא מדבר על ההחלטה להוריד מהר סיני רשימה מופתית, שתרוץ לכנסת על דעת המקום, על דעת המועצה והזמן. נאמר ששכחנו את כל תלאות הדרך, ואת האיומים בפילוג והרכבה מחדש של חלקי הפאזל הדתי-לאומי. נתעלם מהזיכרון העמום על הבטחה לבחירות מקדימות לראשות הרשימה. נשלים עם ההחלטה לדחות על הסף כל שם של פוליטיקאי, שכבר כיהן, ואולי גם הוכיח עצמו, בתפקיד ציבורי ופרלמנטרי. לא נתחשבן עם מי שלא השכיל עדיין להבין שכדאי וראוי מאוד לתכנן מראש באיזה יום ובאיזו שעה, וגם באיזו דרך, מציגים לציבור החלטה על בחירת יו"ר המפלגה, וצריך גם לדעת שזה בוודאי לא נכון להיעשות במועד שמתנגש עם "פריימריז" בליכוד.
נגיד שיש לנו יכולת קיבול מרשימה של טעויות, ויכולת הכלה בלתי מוגבלת של קפריזות. נו, אז אפשר לצאת לדרך? לכאורה. זאת מן מילה, שאומרת כן ומתכוונת לא, או להיפך. לכאורה, אפשר לצאת לדרך, אבל העגלה די תקועה. מי שרוצה יכול להיכנס לאתר (המוסתר), להצביע ולהשפיע. אם תחפשו את "הבית היהודי" בגוגל, למשל, תמצאו אותו קודם כל בהודו, אחר-כך בקלנוע גורדון הישן בתל אביב ובשידורי נענע 10. אבל נגיד שהגענו בסוף לבית הנכון, ונגיד שהצלחנו להקליד פרטים ולקבל סיסמא משובשת, שלא ברור ממנה אם המספר 2 הוא מימין לאות D או משמאלה. אנחנו עקשנים, מנסים פעם כך ופעם אחרת, ובסוף נקלטה הצבעתנו. טוב, מה זה נקלטה? היא נרשמת באיזה מקום, ומישהו מבטיח "להתחשב" בה. כולם יודעים ומבינים שאין לה נפקות ממשית או משמעות מעשית. גם עם זה נגיד שהשלמנו. הבעיה היא שאם בכל זאת יש לה משמעות - אזי המצב חמור הרבה יותר.
חמור הרבה יותר, משום שרשימת המועמדים משתנה מיום ליום, מעת לעת, בדיוק כפי שקודם לכן השתנתה רשימת חברי המועצה תוך כדי תנועה... מילא שכשאני הצבעתי, לא הופיעו עדיין קורות החיים או תמונותיהם של רבים מן המועמדים, ולאחרים היה עליהם יתרון. ניחא. אבל כשאני הצבעתי עדיין לא הופיעו ברשימה רבים מן השמות, שנוספו למחרת ואולי גם מתווספים ברגע זה. כשאני ניגשתי לבחור את מועמדי, לא הופיעו, למשל, שמותיהם של אישים כמו: אורי בן-נון, ירון יעקובס, ד"ר יעקב כץ, שמריהו בן-צור, עזרא ערוסי או הרב משה הגר ואחרים. הרשימה הייתה חלקית, והבחירה שלי ושל אחרים הייתה חלקית, וכך אנחנו נראים. חלקיים ושלומיאלים. דבר כל-כך אלמנטרי, כמו הצגת רשימה מסודרת לציבור, נדמה כמו הפקה של מסיבת סיום בכיתה ו'. בשום מבחן משפטי זה לא היה עומד, וככה גם לא בונים מפלגה רצינית.
על שגיאות פוליטיות אפשר ומותר לסלוח, גם על טעויות טקטיות. על חלמאות - קשה הרבה יותר.