יש להעדיף את שיקום עבריין המין הקטין על פני ענישתו, קבעה שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל (ב', 15.12.08). שאלנו את ד"ר דנה פוגץ', מנהלת המרכז לזכויות נפגעי עבירה מן הקריה האקדמית אונו, לדעתה למגמה זו של העדפת אינטרס העבריין, אפילו הוא קטין.
ש: מהי תגובתך לפסק הדין שבו קבעה השופטת ארבל כי יש להעדיף את שיקומו של עבריין המין הקטין על פני ענישתו?
ת: אין ספק שלמערכת כולה, לרבות הקורבנות הפוטנציאלים, יש אינטרס בשיקומם של עברייני מין. יחד עם זאת, הגיע הזמן שבתי המשפט יפקחו עיניים ואוזניים לעובדה שיותר קטינים מבצעים עבירות מין ואלימות חמורות יותר, ולכן, יש צורך גם בהרתעה, או גם בענישה חמורה. כיום נראה שקיימת בעייה גדולה עם מתן אפשרות לשיקום עבריינים קטינים, ובית המשפט עצמו מפנה את הבעייה לשר הרווחה. במצב דברים כזה בו אין אפשרויות הולמות לשיקום, אנו מצפים שבתי המשפט יעדיפו את האינטרסים של הגנת הציבור, והגנת הקורבנות.
ש: אם נלך לשיטתה של עדנה ארבל בע"א 7113/08, השיקום וההגנה על הציבור עולים בקנה אחד.
ת: חסרים נתונים במדינת ישראל לגבי ההנחה שקטינים אכן משתקמים ובאיזו מידה, ועל-כן קודם כל הייתי קוראת לרשויות הרווחה והמשפט לאפשר וליזום מחקרים, בדבר הנחות יסוד אלו ולפיהן ענישה קלה וסוגי טיפול מסוימים אכן יובילו לשיקום. עונש קל בלבד אינו שיקום - שיקום הוא אך ורק כאשר הקטין יעמוד בתוכנית טיפולית מוכחת כיעילה, אחרת זו סתם ענישה קלה שאין לה הצדקה.
ש: מהי עמדתך באשר להגבלות שמוטלות על עברייני מין?
ת: דעתי שזה מצוין - זה מאפשר גם להגן על הציבור, וגם במידה מסוימת מאפשר להגן על עבריין המין עצמו מפני עבריינות חוזרת. מה שחסר היום מאד במשפט הישראלי - זה שבמסגרת המגבלות על עברייני מין ניתן יהא לחייב אותם גם לעבור טיפול, כיוון שזה גם לטובת הציבור וגם לטובת העבריין. היה פרק כזה בחוק והורידו אותו בשל שיקולים תקציביים.
ש: איזה סוג טיפול את רואה לנגד עיניך כיעיל? סירוס כימי? טיפול פסיכולוגי?
ת: צריך לאבחן באילו עבריינים מדובר. יש גישות רבות בעולם ביחס לסוג הטיפול המותאם לסוג עבריין המין המסוים, אני משאירה את העניין לפסיכיאטרים שעורכים מחקרים בנושא. יש לנו הרבה מאד ידע מהעולם היום.
ש: מה הידע הזה אומר?
ת: לגבי עבריינים קטינים יש מחקר ישראלי שציין שילוב של טיפול קבוצתי ופרטני, כטיפול יעיל.
ש: למה את משאירה את העניין לפסיכיאטרים, אינך חושבת שיש פה אספקט מוסרי וחברתי?
ת: פסיכיאטרים יכולים לטפל בכל התנהגות אנושית, מצידה הנפשי, ולעבריינות יש מימד נפשי. ובוודאי עבריינות חוזרת.
ש: כשאת ממצבת בתודעת הציבור את עברייני המין כפגועי נפש, ובידיעה שרבות ורבים מקורבנות עבירות המין נזקקים לטיפול נפשי וסובלים ממצוקות נפשיות, את יוצרת באופן מסוים זיהוי בין העבריין והקורבן
ת: אני לא אומרת שרוב עברייני המין הם פגועים נפשית. כל עבריינות היא סטייה חברתית ועל כן נדרשת לצד מערכת הענישה, ולא במקום, נדרשת מערכת שתתמודד עם ההבטים הנפשיים ותבדוק האם ניתן להחזיר את הסוטה למהלך התקין של הדברים.
לגבי אמירתך שהקורבנות הם פגועי הנפש, מדובר בדיוק על כך שהפוגעים היו נפגעים בעברם, זו תופעה מאד מוכרת בעבירות מין, נפגעים שעקב היעדר טיפול מתאים הופכים לפוגעים. אני קוראת לזה קורבן מקרבן, ולכן יש פה גם חשיבות עצומה שהמדינה תדאג לטיפול לנפגעי עבירות.
ש: אינך סבורה שבהנחת יסוד זו שלך ולפיה כל קורבן עבירת מין יהפוך בבוא היום לעבריין את משחירה את פני הקורבנות?
ת: הנימוק ולפיו הקורבנות יהפכו בבוא היום לפוגעים הינו נימוק שולי בעיני: הנימוק המרכזי לדרישתי לספק לנפגעי עבירות מין טיפול על חשבון המדינה הוא שהמדינה חייבת לדאוג לטיפול בנפגעי עבירות, וזאת כיוון שלמדינה הדמוקרטית יש חובה להגן על גופו כבודו וחייו של כל אדם, וברגע שאחר הצליח לפגוע, המשמעות היא שהיה כשל של המדינה בהגנה, ועל כן המדינה חייבת לאפשר טיפול לכל אדם שנפגע. מעבר לנימוק הזה- יש נימוק קטן, הטיפול יכול לתרום למדינה בכמה היבטים: א. שאזרחים יהיו שבעי רצון יותר, כי היום יש חוסר אמון גדול מאד במדינה, ההרגשה שאנו נותנים למדינה והמדינה לא נותנת לנו. ב. זה גם יתרום למדינה כי יהיו אזרחים יעלים ומתפקדים יותר, כי אדם שלא מקבל טיפול הוא אדם שפחות יתפקד בעתיד. ג. טיפול לנפגעות מין ואלימות יוכל למנוע דור נוסף, ולו במקרים ספורים, של פוגעים.
ש: איזה סוג שיקום את רואה לנגד עינייך?
ת: טיפול נפשי יעודי, סיוע כלכלי שיאפשר לשקם את החיים או להחזיר את החיים וייצוג משפטי שיאפשר לנפגע לדעת מהן זכויותיו ולממש אותן.
ש: מהו סוג הטיפול שאת רואה לנגד עינייך לקורבנות עבירות מין?
ת: טיפול בידי אנשי מקצוע, פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמתמחים בפגיעות מיניות, כיוון שהיום אנו יודעים שטיפול נפשי הוא בדיוק כמו רפואה, אני לא אשלח אדם עם שבר ברגל לקרדיולוג, ואני לא אשלח נפגע עבירת מין לפסיכולוג שלא התמחה בתחום, או לעורך דין שלא התמחה בתחום.
ש: עד לשנות השבעים הכחישה המערכת הפסיכיאטרית והפסיכולוגית את הרעיון ולפיו אלימות מינית יכולה להתרחש במשפחה. נשים שדיווחו על גילוי עריות נחשבו כמפנטזות, וזאת בעקבות קביעתו של פרויד בראשית המאה העשרים, הידועה יותר כ'תיאורית הפיתוי'. בידי המערכת הזו את רוצה להפקיד את הסיפור העדין והשברירי של קורבנות עבירות המין?
ת: אני לא מטילה את כל יהבי על המערכת הזו - הפתרון או המענה לעבירות מין, צריך להיות פתרון משולב, פתרון משפטי, יחד עם פתרון נפשי, יחד עם פתרון כלכלי. אני יכולה לאמר שאנו רואים שהעולם מתקדם הרבה ב 100 השנים האחרונות, גם בעולם המשפט עד לפני כמה שנים בכלל לא דיברו על הקורבן, היום רק מתחילים להכיר בצרכים המיוחדים שלו. גם עולם המשפט לא ספר את הקורבנות, ואני מדברת לפני 10 ו 15, והמחיר של פיתוח הידע, הוא גם מחיר שהמדינה צריכה לשלם אותו בדרך של הקצאת משאבים לטיפול. תראי את התוצאה של פסק הדין של ארבל, אולי הפוגעים יקבלו טיפול, אבל פסק הדין לא נותן לנפגע טיפול. מסתובבת היום ילדה שבטוחה שהפוגעים שלה יצאו בחינם, שחשה שתלונתה הייתה תלונת שווא, שהפוגעים שלה יצאו בחינם, והיא עצמה לא מקבלת שום סיוע מהמדינה, ועל כן אני אומרת: אם כל כך דואגים לעבריינים הגיע הזמן לדאוג לקורבנות.
הייתי מצפה שכשהשופטת ארבל קוראת לשר הרווחה לדאוג לעבריינים הצעירים, הייתי שמחה אם היא הייתה קוראת לו לדאוג לקורבנות הצעירות עוד יותר.
ש: את סבורה שלהגברת הענישה ישנו ערך שיקומי?
ת: נכון, אבל זה לא צריך להיות שיקול מרכזי בענישה. הסיטואציה אינה ראויה בגלל שהקורבן מוזנח לגמרי. אם המדינה הייתה דואגת לנפגעת, אם הייתה מקבלת טיפול ראוי וסיוע, יתכן ובמסגרת הטיפול תוכל לסגור את המעגל במובן של העונש הקל, אולי הייתה יכולה להבין אותם כנפגעי עבירות בעצמם.
ש: את מציעה למעשה להעביר את מרכז הכובד של הטיפול החברתי בעבריינות מין למערכת הטיפולית, במקום למערכת המשפט?
ת: אני מדברת רק על קטינים שמוכנים לקחת אחריות מלאה, ולעבור טיפול, ולהתחייב לעבור טיפול שימצא כמוצלח או כיעיל, ושהעבירה שלהם נמצאת ברף הנמוך של חומרת עבירות. בישראל יש בעיה בכך שלא מכירים בחומרתן של עבירות שנמצאות ברף הגבוה ומבוצעות על-ידי קטינים - קטין שרצח או עשה מעשי סדום או אנס באכזריות, פה שיקול השיקום צריך להתגמד.
ש: אני חוזרת איתך לפסק דינה של ארבל. היא טוענת שאם תשלחי קטין לכלא הוא יחזור לבצע עבירות מין לכשישתחרר. הגם שהיא לא אמרה זאת מפורשות בפסק דינה, ניתן להניח כי בכלא יותקף מינית ואז לשיטתה ולשיטתך, כקורבן עבירת מין הוא יבצע עבירות מין נוספות לכשישתחרר
ת: זה נכון לגבי כל עבריין, כל עבריין עלול לשוב לפשע. ישראל היא המדינה היחידה שקטין שביצע עבירות מין יעמוד בה לדין לפי חוק הנוער ויזכה להגנות מיוחדות. למשל ממצא מעניין זה שדווקא לגבי קטינים שרצחו- יש הרבה יותר סיכוי שהם יחזרו וירצחו או יפגעו שנית מאשר לגבי בגירים, כך שההנחה ולפיה יש להקל בענישה עם קטינים אינה תמיד נכונה.
ש: מה דעתך על המרשם בארצות הברית? (הכוונה לפרסום באינטרנט של שמות פרטי ותמונות עברייני מין)
ת: אני נגד השיטה האמריקנית, כי אני לא חושבת שצריך שהציבור ידע בדיוק מי עבריין מין או ילך לחפש עברייני מין, אני חושבת שזו שיטה שמשאירה פתח רחב מידי לעשיית דין עצמית, ולמקרים כמו שהתרחשו בארצות הברית - לפגיעה באנשים חפים מפשע רק בגלל חשד שהם עברייני מין (מפני שדמו לעברייני המין בתמונות אך לא היו הם - ע.ב.), ואני חושבת שהקריאות למרשמים פתוחים בציבור מעידות על אובדן אמון של הציבור ביכולת של המשטרה להגן עלינו.
ש:לחייב עבריין מין לטיפול זה לא פולשני?
ת: יש כבר פסיקות ולפיהן המטרה של טיפול והמטרה של פיקוח היא מטרה מניעתית ולא עונשית. אבל הדרך הנכונה היא גם לשכנע את העבריין עצמו שזה לטובתו, אם הוא יעבור את הפיקוח, אם הוא יעבור את הטיפול, הוא לא ישוב לכלא. גם בארץ יש עברייני מין שמבקשים להכנס לקבוצות טיפוליות מתוך ההכרה שזה ימנע מהם לחזור ולעבור פשעים נוספים, או מתוך התקווה.
ש: כיצד טיפול נפשי שהוא אינהרנטי ברובו ומתייחס לתהליכים הפנימיים בנפש יכול למנוע עבריינות מין כאשר חלק ניכר מעבריינות המין מושפעת מגורמים תרבותיים, ראה ערך לדוגמא וידוי בובליל על ניסיונו לארגן אונס קבוצתי ב'האח הגדול'?
ת: בחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין אנו רואים שבאמת שהחוק קובע מגבלות שנועדו למנוע חשיפה של העבריין לגירויים שעלולים עבריינות חוזרת, ניתן להגביל את השימוש שלו באינטרנט או צריכת משקאות אלכוהולים, וזה בדיוק הרעיון, שאם הוא יחשף פחות.
ש: את לא יכולה למנוע ממנו לראות טלווזיה ולהחשף לבובליל..
ת: זה לא תחום העיסוק שלי, ביקורת הטלווזיה והרמה מתחת לאפס שהטלוויזיה הגיע אליה. העולם הוא קשה הרבה יותר לפיצוח כיום. אגב בקשר למרשם, בגלל שהוא פתוח לציבור, הוא מאפשר גם לעברייני מין ליצור קשר עם עברייני מין ויש בעייה בארצות הברית ובכלל באירופה, של רשתות פדופילים באינטרנט, כשאנשים רוצים לצרף אחרים לרשת, הם פונים למצטרפים חדשים מתוך מרשם עברייני מין, וזאת תוצאה שאף אחד לא חשב עליה...
ש: אני רוצה לשוב איתך רגע לתמיכתך בטיפול מונע לעברייני מין. אינך חושבת שזהו אקט פולשני מידי? בהקשר אחר קבע ביהמ"ש העליון בבג"צ קטלן נ' שירות בתי הסוהר שאין לפלוש לגופו של האסיר. בטיפול כפוי ישנו אלמנט פולשני שמרחיק לכת מעבר לעונש הכליאה..
ת: זה לא במקום ענישה, זה לצד הענישה. עם זאת, הטיפול צריך להיות בהסכמת העבריין ואפילו מתוך רצון שלו, אין לכך הרבה טעם לטיפול שנעשה בכפייה ללא שיתוף פעולה.
ש: את נגד טיפול בכפיה לעברייני מין?
ת: ודאי, אני לא חושבת שיש לדחוף לו זריקה בכוח, אני חושבת שיש אפשרות לאפשר לו לקבל את הזריקה אם הוא רוצה בכך... יש לתת לו את הזריקה הזו אם הוא רוצה בכך.
ש: למרבה הצער זהו הטיפול שמקבלים הקורבנות...
ת: אני יודעת זאת מתיקים שאנו מטפלים בהם, המדינה לא נותנת סיוע נפשי וכלכלי חיוני לנפגעות עבירות מין, ורק לפעמים אם יגיעו לשלבים קיצוניים התמטטות, רק אז הן תקבלנה טיפול במוסדות...
ש: טיפול ראוי?
ת: אני לא מגיבה על דברים שהם מחוץ לידע המקצועי שלי. אפשר היה לטפל בהם עשרים שנה קודם ולמנוע את המצב החמור. האידיאל הוא בעיני שנפגע עבירת מין או אלימות חמורה, עם רגע הדיווח ידע שהוא מקבל סל של שירותי סיוע ושיקום.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
