רגיעה תחת אש

כנופיות החמאס מתעתעות במדינת ישראל ומפנות לעבר מנהיגיה המקרטעים אצבע משולשת קבל עולם, בכך שהן משדרות מסר מרגיע, לפיו "החמאס שוקל בחיוב המשך הרגיעה". תוך כדי הודעת-הרגעה זו, בטרם סיום תקופת הרגיעה הקודמת, משוגרים קסאמים לעבר שדרות ולעבר אשקלון, הגורמים הרס ופגיעה ברכוש ובנפש, מתוך כוונה גלויה להרוג יהודים. רגיעה כזו – לא צריך, מבחינת החמאס, להפסיק.

זאת ועוד, צה"ל המהולל, המנווט על-ידי ממשלות השמאל הקיצוני בישראל, חי בשקט עם פעילותן המשולבת של כנופיות הטרור אשר החמאס חלק מהן, פעילות רבת-זרועות כדלקמן:

א. שיגור טילים לעבר מדינת ישראל לאן ומתי שמתחשק למחבלים, כמובן מתוך אזורי אוכלוסיה צפופים, המשמשים מגן חי לפחדני הכנופיות, אשר אינם מהינים לפעול אחרת.
ב. חפירת תעלות תת-קרקעיות המיועדות למעבר בלתי חוקי (דבר שלא מהווה מבחינת חברי הכנופיות שום מכשול – לתשומת לב שומרי החוק בישראל) של ציוד לחימה.
ג. תעמולה גזענית נגד היהודים, המיועדת כלפי חוץ – להוציא מן הכוח אל הפועל את שנאת היהודים, להכשיר וליצור עילות לשנאת יהודים אצל כל מי ששנאה זו חבויה ומבעבעת בקרבו, וכלפי פנים – להכשרת שאהידים מתאבדים ואמהות חסרות צלם אנוש, המקדישות את חיי בניהם ובנותיהם להתפוצץ חיים כדי לרצוח יהודים – את ילדיהן בלבד, לא את עצמן.

והתקשורת הישראלית, ברוב טיפשותה ותוך כדי התעלמות מהמציאות, מדברת על כנופיות הטרור כעל ארגונים לגיטימיים הפועלים על-פי חוק וסדר, תוך האצלת תארים המצוצים מן האצבע לראשי הכנופיות והימנעות מכוונת מלכנות את ראשי הכנופיות בכינויים התואמים את פעילויותיהם העיקריות.

והממשלה המקרטעת בישראל, חסרת זהות, חסרת חוט שדרה, מממנת במיליונים את... המשכורות של הרוצחים, המחבלים, החוטפים. וכאילו לא די בזה, בא ראש הממשלה ומבצע חד-צדדית מחווה לאויב – על חשבון המוסר והצדק, תוך רמיסת עיקרי החוק ועקרונותיו, בכך שמשחרר 250 פושעים ללא משפט וללא צדק – בזכות העובדה שהפשעים שלהם לא כוונו נגד ערבים, אלא "רק" נגד יהודים.

בנוסף, אנשי רוח ומושכי עט מקרב אזרחי ישראל, הנמנים על השמאל ההזוי, מטיפים לקיום שיחות, הידברות, מחוות, ויתורים, משחקי קח-תן (קודם קח), כאילו מי שניצב ממול אינו יורה והורג, הטפות ומעשים מעודדי חבלות ותומכי טרור. כל זאת נעשה במסווה אקדמי ובחממות "מכובדות" – ישראליות, כמובן, של האקדמיה, העיתונות הכתובה והמרקע.

יובהר: אכן הוצהר על-ידי חברי ממשלה, כי תתבצע תגובה צבאית בעזה. אבל זה לא מחפה כהוא-זה על הבושה, שהחמאס יורה טילים לעבר מרכזי אוכלוסיה בישראל הריבונית, ללא קשר עם הסכמי רגיעה – יום יום כבר כמה שנים. וזה לא מחפה על העובדה, שעד כה נגרמו לאזרחי ישראל נזקים ברכוש ובנפש, מבלי שצה"ל ייצור מצב חדש בו לא יהא כדאי לראשי הכנופיות להפעיל טרור: או מפני התגובה המפחידה והמרתיעה של צה"ל לאור ניסיון העבר (שאיננו), או לאור הפחד משלטונות מצרים, אשר לאור ההכאבה מהפעם הקודמת (דבר שלא התקיים) - היא אשר תעניש, ברמת העונשים הנהוגים אצלה, את כל מי שיעז לפגוע במדינת ישראל מתוך שטח שבריבונותה.

הפעולה הצבאית שתבוא, לא תציב את ברק כגיבור. הפעולה הצבאית שתבוא, לא תנקה את ממשלת המחדל. הפעולה הצבאית, אם תבוא, תצטרך להיבחן לעומת מצב בו היו פועלים בזמן האופטימלי מבחינת עלות-תועלת.

הפעולה הצבאית שתבוא, תצטרך להיבחן מבחינת המוטיבציה והנחישות, בהשוואה למוטיבציה של צה"ל במלחמתו בהינתקות ובמלחמתו בפגיעה בנערים ובפינוי הבית שנרכש בכסף מלא בחברון (ובמאמר מוסגר ייאמר כי השמאל הקיצוני, כולל משפטניו, מטעה את הציבור באומרו כי פינוי הבית נעשה על-פי החלטת בג"צ – בעוד שלאמיתו של דבר בג"צ לא חייב פינויו).

הפעולה הצבאית שתבוא, היא אינה מעשה פרי יזמה יוצאת דופן, אלא היא פעולה אלמנטרית המתבקשת לאור הנסיבות, ודווקא חוסר המעש והיעדר התגובה עד כה – בצד הכרזות הסרק על התגובה, ללא מעשה בזמן הנכון - הם תמוהים ויוצאי דופן.