רוח רעה מנשבת, כך נראה, בלשכתו של שר התחבורה. אלה המאמינים בכשפים, בידעונים, במים קדושים ובעין הרע, עלולים גם להאמין שהוטל כישוף כלשהו על לשכת השר.
וכל כך למה? משום שמתעורר הרושם שכסאו של השר, שמדרך הטבע בא במגע עם הצד היושב של עמוד השדרה המיניסטריאלי, מצליח לאחרונה להשפיע דווקא על החלק החושב.
וכי מדוע נאמר כך? ובכן, השר העכשווי, שאול מופז, הוא השר השני שצלחה עליו רוח נבואה וראיית הנסתר ממנו, וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה לאחר חורבן הבית.
לפני כשבועיים אירעה תאונת האוטובוס הקשה מצפון לאילת, שבה קיפחו חייהם כמעט 30 בני-אדם, ומי יודע כמה אנשים נוספים ישארו נכים עד יום מותם. בתקשורת פורסמו גרסאות שונות בדבר אופן אירוע התאונה, אך כל בר-דעת מבין כי יש הבדל גדול בין הגרסאות המוקדמות, הנשענות על קטעי מידע וגם על יצר הסנסציה של עיתונאים, ובין המסקנות הסופיות המהוות תוצאה של חקירה מקצועית שקדני, ולפעמים ארוכה מאוד.
לא חלפה יממה מקרות התאונה, ושר התחבורה, שאול מופז, כינס מסיבת עיתונאים שבה הכריז כי סיבת התאונה היא "בריונות של נהגים". נהג האוטובוס טרם נחקר, הנוסעים שנותרו בחיים תושאלו רק במקצת, בשל מצבם, חוקרי המשטרה טרם סיימו לאסוף ראיות בשטח, האוטובוס טרם נבדק בידי מומחים, לברר שמא סטה מנתיבו לא בשל השתוללות הנהג אלא מחמת תקלה טכנית או אפילו עקב חבלה מכוונת. אבל לשר הגאון, ירום הודו, לא היה צורך בשטויות ובקשקושים כאלה. הוא כבר ידע, כנראה מפי הגבורה או מפי המלאך גבריאל, כי הגורם לתאונה הוא בריונות של נהגים.
ורק במוחותיהם של רשעים יכלה לחלוף המחשבה, שלשר התחבורה היה אינטרס מובהק להרשיע את הנהגים ובכך לנער כל אשמה ממעילו-הוא, במיוחד בימים קשים אלה של בחירות. מישהו עוד עלול לחשוב, שהשר ומשרדו נושאים באחריות למצב הדרך, לסדרי התחבורה, לתמרור ולשילוט במקום, ולשאר נושאים שמשרד התחבורה ממונה על הסדרתם.
בתקשורת פורסם, שבאותה מסיבת עיתונאים ניסה מנהל חברת הסעות כלשהי, הקשורה לפרשה זו בדרך שאינה ברורה לי, להשמיע טענות נגד השר ומשרדו, אך השר האציל סירב להגיב עניינית, למרות שהשואל לא השתולל ולא איים עליו. סתם אדם, למרות שהיה לו עניין ממשי בתאונה, אינו זכאי לתשובה מנומסת ועניינית מאת השר, שמסתבר כי הוא יודע-כל ומסוגל לקבוע מסמרות ולסמרר עובדות - עד שהוא נדרש להמציא מידע מוסמך ובדוק.
כאשר ראש מחלקת התנועה במטה הארצי של המשטרה נשאל בראיון בטלוויזיה, עד כמה נכונה גרסתו של השר, השיב הקצין הנבון בדרך דיפלומטית, בנוסח שהבהיר כי לדעתו השר דיבר דברי הבל אך, בהיותו קצין-משטרה, אין הוא האיש הרשאי להתווכח בפומבי עם שר.
בשבוע שעבר פרסם ראש צוות החקירה הודעה, שבה הבהיר כי בידי המשטרה אין ראיה לכך שהייתה זו בריונות של נהגים. נהפוך הוא: לדבריו, הנהג שנעקף כלל לא חש בעקיפה, ויש ראיות לכך שהנהג העוקף, זה שרכבו התהפך, איבד את השליטה משום שמשהו, חפץ או אדם, נפל עליו.
לנו אין צורך לעסוק בניתוח הראיות, משום שאיננו יודעים ומכירים אותן ומשום שזהו עניינם של המשטרה ושל בית המשפט. אבל שר התחבורה, מי הסמיכו לחרוץ ולקבוע מסקנות בנושא כה רגיש וחמור?. למרות תוארו, חקירת תאונות דרכים אינה בתחום סמכותו יותר משהיא בסמכות שר החקלאות. ראוי להזכיר שפורסם בתקשורת, כי מע"צ (או השד יודע מה שמה כיום) מיהרה מאוד להחליף את גדר הבטיחות, דבר המהווה לכאורה העלמת ראיות ושיבוש מהלכי חקירה, במובן הפלילי של מושג זה. בתקשורת ידעו לצטט קבלנים העובדים בשירות מע"צ, שטענו כי באופן רגיל מוחלפת גדר בטיחות כזו, לאחר תאונה שלא הותירה רושם תקשורתי כה כבד, רק כעבור שבועות ואף חודשים. את זה לא הסביר השר במסיבת העיתונאים, למיטב ידיעתי.
אתמול קראנו שהשר מופז מינה ועדת חקירה, לחקר התאונה. ואני שואל: האומנם יש לנו עודפי כסף לבזבז על פעולתה של ועדה כזו, שלבטח תוציא מיליוני שקלים על שכר לחבריה, על צרכי משרד ואירוח, על שכירת מקום לישיבותיה, על אבטחה, על רכב, על העסקת מנגנון מנהלי ועל עוללות נוספות? לשם מה זקוק השר מופז לוועדה, לאחר שהוא-עצמו כבר גילה לנו את הסוד הכמוס – כיצד התרחשה התאונה?.
ראוי להזכיר כי השר מופז הוא חסר-אחריות ותיק ודגול, פוליטיקאי חדל-אישים שלא היה כמוהו לחוסר אחריות ולחדלון-אישים בתולדותיה הסוערות של מדינת ישראל. בהיותו רמטכ"ל ושר הביטחון, במשך חמש וחצי שנים, טען בלהט כי יציאה חד-צדדית מרצועת עזה תסכן באופן חמור את ביטחון ישראל. או-אז יצא אריאל שרון בהכרזת ה"הינתקות" שלו, והשר הדגול, "מר ביטחון" בפי חסידיו, עשה סאלטה פליק-פלאק לאחור והחל מיד להלל ולשבח את הטוב והיקר שיצמחו לנו מיציאה חד-צדדית מעזה. את עלילותיו, כלומר את מחדליו, במלחמת לבנון השנייה, שבה כיהן לכאורה כבעל הניסיון הביטחוני הרב ביותר בממשלה, אפשר לקרוא בדוח ועדת וינוגרד ובספרי המלחמה ההיא.
לשאול מופז קדם שר-תחבורה גאון אחר, הלא הוא מאיר שטרית. גם הוא ינק כנראה את חוכמתו מישיבתו על כס השר. בזמן כהונתו אירעה בקרבת קיבוץ רבדים התנגשות בין רכבת נוסעים ובין משאית, שבה נהרגו ונפצעו בני-אדם ונגרם נזק כבד לרכוש.
זמן קצר לאחר התאונה מונתה – אינני זוכר בידי מי, כנראה בידי שר התחבורה דאז, מאיר שטרית – ועדה לחקירת התאונה ונסיבותיה. אבל זהותו של ממנה הוועדה אינה חשובה לענייננו, והעיקר הוא שהוועדה מונתה.
כפי שאירע בפרשת האוטובוס, כן גם בפרשת התאונה ברבדים חזינו בגאונותו של שר התחבורה. השר מאיר שטרית, מהיר-דיבור אך אולי לא-כל-כך מהיר-מחשבה, הופיע בתקשורת והכריז בביטחון רב, כי הוא יספר לנו כיצד התאונה אירעה, שכן המשאית היא שהתנגשה ברכבת ולא ההיפך.
השמעתם שיא כזה של יכולת לקבוע מסקנות מקצועיות? אין עוד צורך במהנדסי תחבורה, במומחים לחקירת תאונות, במז"פ, במהנדסי רכבת, בעדים, בראיות חפציות וכדומה. התברר כי יש לנו שר-תחבורה, המסוגל לקבוע על-פי האינטואיציה שלו מי ומה אשם. כמעט במהירות הפנטסטית שבה מאיר שטרית מדבר ובולע את המילים.
לא, אין זו המזוזה בלשכת השר הטעונה החלפה. אולי זה הכיסא, המכשף את שכלם ואת שיקול דעתם של היושבים עליו – אם כי יש הסבורים שיש צורך דחוף להחליף לא את הכיסא, אלא את הישבן המיניסטריאלי, כלומר את המיניסטר. ובטרם ימונה שר חדש, מן הראוי שהמועמד לתפקיד ילמד וישנן כי עליו להתמקד בתחומים שבסמכותו, ולא יותר מכך. תחומים אלה כה רבים ונרחבים, עד כי גם אם יעבוד בלשכתו ללא הרף – לא יספיק לו הזמן.
ורק דבר אחד נעלה מכל ספק כי אינו בסמכות השר: הקביעה כיצד אירעה תאונה, ומיהם האשמים בה. אם יש להטיל על מישהו חלק כלשהו של האשמה בתאונות רבות, יש לתפקיד זה מועמד מצוין: שר התחבורה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
