את השיר של 'עופרת יצוקה' כתב אריאל הורוביץ לקראת הופעה בהתנדבות במקלט בבאר-שבע המופגזת. שמו 'רקפות בין הסלעים', וזה שיר על עצמנו – כמיטב המסורת של אמו ושל אביו.
בין הצפירות בכביש
לרחובות המלוכלכים
בין משפחות הפשע
לטלוויזיה השטחית
כמו רקפות
בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ
מתחבאים
בין הישנים ברחוב
לדקירות במועדון
בין מה שבדרך כלל
קוראים בעיתון
כמו רקפות
בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ
מתחבאים.
וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות
בין הסלעים
בין הדגלים הכתומים
לחולצה הכחולה
בין שוק הפשפשים
לקריית הממשלה
כמו רקפות
בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ
מתחבאים
וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות
בין הסלעים
בין מגדלי הפאר
למרכז הקליטה
בין פועלים זרים
לשדות החיטה כמו רקפות
בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ
מתחבאים
וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות
בין הסלעים
את השיר כתב הורוביץ שעות ספורות לפני הופעתו בהתנדבות עם יאיא כהן אהרונוב באותו המקלט.
למי שאינם יודעים – אריאל הורוביץ הוא בנם של המשוררת נעמי שמר (מחברת 'ירושלים של זהב' והרבה שירים אחרים) ושל מרדכי הורוביץ (עורך-דין, שחיבר גם את 'קרקס הפרעושים' – רומן גדול, שהושכח).
לדברי הורוביץ, "אפשר לראות ... גם במלחמה הנוכחית ... אנשים מפגינים כל יום אומץ. אי אפשר שלא לעמוד משתאה מול אנשים שנכונים לצאת להילחם במלחמה מסוכנת שבה הם יכולים בקלות לאבד את חייהם".
ולהבדיל, יש גם שירים אחרים, שמוטב שלא נכתבו כלל בעת המבצע. מטעמי טעם טוב, לא אנקוב בשמותיהם.
מסע הבחירות היקר ביותר בתולדות המדינה את חלומותיי להיות רעיונאי (קופירייטר) קוטמות מדי פעם דוגמאות מדהימות ליצירתיות של אחרים, ואני נותר נפעם לידן. בפגישה עם חברי "פורום אלפרדו" של הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, הציע ד"ר אורי מילשטיין להגדיר את מבצע 'עופרת יצוקה' כמסע הבחירות היקר ביותר בתולדות המדינה. איזו הגדרה! איזה דיוק! מסיר את הכובע – כפי שהתפעלתי מהכרזות של אבי, שציטטתי במאמרי הקודם בסדרה.
כיוון שבחלק ציני (אופייני מאוד לדרכה) מהפקת לקחי מלחמת לבנון 2, לא הגדירה ממשלת אולמרט מטרה למלחמה – פרט לאיזה קשקוש פסוודו-מתמטי על שינוי המשוואה – הרי כל מה שהושג הנו הצלחה כבירה. צה"ל הכה בכוח גדול מאוד בחמאס, זרע הרס ואבדן, ונסוג חד-צדדית. אנחנו טובים מאוד בנסיגות חד-צדדיות. אחרי מערכת "שלום הגליל", אפילו עשינו שלום חד-צדדי עם לבנון. בקול ישראל אפילו התפעלו מדברי שר בכיר ברשות הפלשתינית, שהכריז כי צה"ל ניצח את חמאס.
שמעתי את החיילים, שהשתחררו בשמחה גדולה של מי שעשו את המוטל עליהם. שנים רבות הייתי חייל מילואים, ולא שמעתי כל כך הרבה גאווה חיילית. מגיע לחיילים! הם עשו בלהט את מה שהוטל עליהם. הבעיה הנה מצביאיהם ומנהיגינו.
בינתיים מתכננים הזרמה של מיליארדי דולרים לסיוע לשקם את הרצועה. זה חשוב, כדי למלא את קופת חמאס במטבע חוץ. באזור שבו כל סנט בקופה הציבורית מועד לגניבה (גם אצלנו!), אני נזכר בגעגועים בפרופ' עמוס פרלמוטר, ידידי, שהגדיר את המשטר במדינות העולם השלישי כ"קלפטוקראטיה" – שלטון הגנבים.
אחד מידידיי השקיע את כל הונו, את חסכונותיו ואת הלוואותיו בהקמת משק חקלאי, והיה בעוונותיו חקלאי – מתאבד סדרתי אמיתי. כבר בתנ"ך ידעו עד כמה מסכנים החקלאים, הטומנים את כל הונם באדמה, ומייחלים לשנה ברוכה. "הזורעים בדמעה ברִנה יקצורו. הלוך יילך ובכֺה נושא מֶשֶך-הזרע בוא יבוא ברִנה נושא אלומותיו" [תהלים קכ"ו, ה'-ו']. חקלאי מודרני כעת במדינת ישראל בוכה גם כיוון שנשחק בין הרשויות עד שיקבל אישור להעסיק פועלים זרים. ובכן לחברי היו פעם עובדים מהרצועה, והם כינו את יאסר ערפאת, "מיסטר סֶוון-אפ" – לכבוד העמלה הסמלית, שגבה לכיסו חתן פרס נובל מכל מה שנכנס לרשות הפלשתינית, או יצא ממנה.
בדיחה מפורסמת מספרת על מהנדס רומני, שהגיע לכנס במוסקבה. בערב, הוזמן לביתו של אחד המהנדסים המקומיים, וראה יופי של וילה.
- "איך הצלחת?" שאל הרומני את הרוסי.
- "רואה את הגשר ממול? גנבתי שליש מהמלט, שליש מהברזל, שליש מהעץ ... וככה בניתי וילה".
אחרי שנה, התקיים הכנס בבוקרשט. בערב בא הרוסי בא לבקר את הרומני בביתו, וראה אחוזה מדהימה.
- "איך הצלחת יותר ממני כל כך מהר?" תמה הרוסי.
- "רואה את הגשר ממול?"
- "אין שם גשר כלל".
- "הבנת?"
חמא"ס נהגו לפי המנהג הזה, ושדדו את כל מה שהגיע – גם "משלוחים הומניטריים" – לרצועה. אין כוח בעולם שיגמול אותם ממנהגם המכניס, שנובע מדאגתם הכנה באמת לרווחת העזתים.
חיל הים הבריטי (RN) –
כך מסר אתר החדשות מחלקה ראשונה – יפקח על מעבר אמצעי לחימה מוברחים לעזה. בפעם האחרונה שחיל הים הבריטי פיקח על הספינות בים התיכון, העניקו מפקדיו אותות הצטיינות לאנשי חיל הים על לחימתם האמיצה במעפילים ניצולי השואה. כדאי לזכור זאת כל אימת שהבריטים משמיצים אותנו על כל גבעה רמה ובכל תחנת שידור.
לכן, חשוב לזכור, שלמרות הנהגתנו המושחתת והצינית – הגנה על יהודים בארץ-ישראל ובכל אתר ואתר הנה משימה קדושה וצודקת.
האם ביבי יודח? 
