בג"צ - כל אזרחיה

כי מערכת אכיפת החוק, בראשות היועצים לממשלה, מגלה אזלת יד. ההוראה של היועץ מזוז, לחקור את הח"כים עם שובם לישראל, היא כדי לצאת ידי חובה ולהשתיק את התקשורת והביקורת הציבורית. להזכיר לציבור, הח"כים הערביים, כמו עזמי בשארה ואחמד טיבי, כבר נחקרו בעבר, ועד היום לא יצא מכך כלום וכנראה כך גם בעתיד.

בזמנו כיניתי את המצב השורר בישראל בהגדרה של "דמוקרטיה משוגעת", במקום "דמוקרטיה מתגוננת", כמתבקש במצב הביטחוני משפטי בו אנו שרויים.

רק בפרלמנט הישראלי, יכול להיות מצב אבסורדי, לפיו ח"כ כמו אחמד טיבי יהיה גם יועץ אישי, פוליטי, אסטרטגי של מנהיג אש"ף/פתח, כמו יאסר ערפאת, כפי שהיה טיבי בזמנו, ללא תגובה הולמת.

רק בישראל יכולים ח"כים לשבת בכנסת, ולהזדהות בגלוי מעל דוכן הכנסת ובפעילות פוליטית מחוץ למשכן עם אויבי ישראל, ולהשתתף בכינוסים ובעצרות הסתה והתלהמות נגד ישראל, מנהיגיה וצבאה, בעזה, ברמאללה, בשכם ובבירות העולם.

ניקח לדוגמא מקרה קודם בו ביקר אחמד טיבי, ללא רשות ובניגוד לחוק בביירות.

בתוכנית פוליטיקה בטלוויזיה, רואיין ח"כ אחמד טיבי מול ח"כ פרופ' אלדד. ח"כ טיבי שחזר זה עתה מביקור בלבנון, ללא אישור השלטונות, טען בלהט שמבחינתו לבנון אינה ארץ אויב והחיזבאללה אינו ארגון עויין - כשהוא יוצא מתוך הנחה שהיועץ המשפטי לממשלה, לא ינקוט באמצעים משפטיים נגדו, בשל ניסיון העבר ובשל החישוב שמדיניות הריסון והאיפוק כלפי ח"כים מימין ומשמאל תעמוד לו בשעת מבחן זו כמו שקרה גם לעמיתיו לפניו.

הבעיה בהעמדת ח"כים לדין, שעה שהם חורגים בבוטות ובגסות מעקרונות וממסגרות חופש הביטוי במדינה דמוקרטית - אינו מציאת סעיפי האישום הרלוונטיים - אלא הנכונות לנקוט בהליכים משפטיים מתבקשים.

אין כל בעיה משפטית להצביע על סעיפי אישום מתאימים, לכל אלה: ח"כים, מנהיגים רוחניים, פוליטיקאים, רבנים ומתלהמים למיניהם.

חוק העונשין, הפקודה למניעת טרור, החלטת הכנסת משנת 2002 - המונה שורת התבטאויות, שאינן כלולות במסגרת חוק חסינות חברי הכנסת - כמו תמיכה בארגון טרור, תמיכה בגזענות, הסתה ואלימות.

החוק למניעת טרור – אומר:

סע' 4(א) - אדם המפרסם בכתב או בעל-פה דברי שבח, אהדה, או עידוד למעשה אלימות...
(ז) העושה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו...

בנספחים לפקודת טרור - הוכרזו הארגונים פתח, החזית העממית, החמאס, החיזבאללה כארגונים עויינים.

כלומר: סעיפי אישום יש בשפע (גם בחוק העונשים סע' 13) - הבעיה זה מדיניות, עקביות, החלטיות וביצוע.

אין מחלוקת על כך, שחופש הדיבור הוא אחד היסודות החשובים והבולטים של כל דמוקרטיה. פסיקת בתי המשפט לאורך שנים כיבדה והעריכה את הזכות היסודית של האדם, ואת התקשורת כמתווכת בין האדם, השלטון והחברה לרבות יניקה מחוקי היסוד כגון: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" - כלומר: חירותו האישית גופנית וחירותו הרוחנית לומר את מה שעם ליבו - גם אם דבריו מקוממים ומרגיזים.

והשאלה היא עד איזה גבול ניתן למשוך את החופש הזה. האם כל השתלחות בכתב, בעל פה או מעל בימת הכנסת, ראויה וניתנת להגנה, או שיש לשים לה גבולות סייגים, שלא תהפוך לאנרכיה מילולית שגוררת הסתה, הלבנת פנים אישית וכללית - כפי שלצערנו נתקלנו מדי פעם מאנשי ציבור וחברי כנסת.

כאשר חברי הכנסת, מעל דוכן הנואמים, מבזים את המדינה דגלה וסמליה, מנאצים את ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושריה - ומנסים להתחמק ולהסתתר מאחרי עקרון חופש הדיבור וחסינות חברי הכנסת - הדבר נראה לי כניסיון לפגוע בדמוקרטיה בכלים דמוקרטיים, דבר שהוא פגום ופסול לפי כל קנה מידה, וכמו שיש דמוקרטיה "מתגוננת" צריכה להיות גם עיתונות "מתגוננת" ואחראית. כאשר ח"כים בארץ ובחו"ל בכתב ובעל פה בכל אמצעי התקשורת מהללים את האויב ומתאבדיו בזמן הפיגועים ואחריהם, זה לא חופש דיבור, זה חופש הסתה, חופש המרדה וביצוע עבירות פליליות, וחבל שהפרקליטות לא מגיבה בהתאם.

כללים אלה, יש להחיל גם על אנשי ציבור יהודים ואזרחים שעוברים את הגבול - אך לצערנו - זה לא נעשה עד כה.

לא צריך להתפלא או להיות המום מהצהרתו האחרונה של ח"כ אחמד טיבי. כבר קדמו לו חבריו, עזמי בשארה, עיסאם מחול ודהאמשה - שהיללו ושיבחו את הפלשתינים המתאבדים ברחובותינו, שלחו מברקי ברכה ותנחומים ללוחמים שנפלו בלבנון ובסוריה.

אם קריקטורה של שרון, כראש ממשלת ישראל, בה הוא נראה זולל ילד פלשתיני, יכולה לזכות בפרס ולהופיע בעמוד ראשון בעיתונות באנגליה - ללא תגובה הולמת בצירוף פרוטוקולים של זקני ציון - בספרייה באלכסנדריה ליד התנ"ך - מה ניתן לצפות מהעולם הנאור המתורבת המודרני - החוזר בשנאת ישראל לתקופות החשוכות של האינקוויזיציה - שהובילה בעקביות למראות השואה.

רק בישראל, בדמוקרטיה "המשוגעת" שלנו - יכול ח"כ להשמיץ, להסית ולפגוע במדינה - ולהישאר לבטח על כיסאו בכנסת. רק בישראל - יכולים ח"כים להשתמש בכלים דמוקרטיים כמו חופש דיבור, חסינות, תנועה, התארגנות להיבחר כנציגי ציבור לכנסת - ולהשתמש באותם כלים כדי לפגוע במדינה, בחברה ובביטחונה.

איפה עוד נמצא דוגמא לח"כ נוסח עזמי בשארה, שנוסע לסוריה, יושב ליד מנהיג החיזבאללה - נסראללה, אוייב ישראל, ונואם בגנות ישראל ובהמשך המאבק וההתקוממות נגדה על-ידי מחבלים.

כאשר רוצחי ילדים, נשים וטף - מקבלים תואר של לוחמי חופש, והפרלמנט לא סוער וגועש ומקיא אותם מתוכו - מצבנו מדאיג.

החוק שהועבר לאחרונה בכנסת - החוק נגד הסתה וגזענות - אינו מהווה מכשול להשתוללות הח"כים כולל מנהיגים מימין ולכן יש לתקנו ולהביא למצב שבו ח"כים מסוג זה - לא ימצאו מקומם בכנסת, ואנשי ציבור, מסיתים ואלימים - יילכו לבית משפט.

חקיקה ברוח זו חיונית - מאחר שבג"צ ברצותו לחיות באולימפוס אקדמי - ולשאוף לאימוץ אידיאלים אוניברסליים של שיווין, חופש הדיבור והיצירה האמנותית, וכל זאת בזמן משבר ובשעות מלחמה - תוך ניתוק מהמציאות וההתרחשויות בה - מתיר את הצגת הסרט ג'נין ג'נין וטופח על שכמו הנאור והליברלי, תוך פגיעה בצה"ל, בלוחמי המילואים שבחיים, ובמיוחד באלה שחרפו נפשם - על שמירת בטחון המדינה ופגיעה בחפים מפשע. שמירה על כללי מלחמה - מול חיות אדם ללא מסגרת ומגבלות - תוך ניצול אוכלוסיה אזרחית תמימה כמגן אנושי. התרת הסרט ובמיוחד ליוצר נוסח בכרי, שנעזר במימון הסרט במקורות מפוקפקים ועויינים כאשר אותו בכרי - הטיח עלבונות קשים בשב"כ ובמשטרה עם מעצר קרובי משפחתו בסיוע למחבל שהתפוצץ באוטובוס בצפון - באשמות של קונספירציה והסתה נגד ערביי ישראל על-ידי השלטון הישראלי - וכאשר כעבור שבועיים ימים - בני משפחתו הקרובים הודו בסיוע למחבלים והורשעו - לא שמענו ממנו ולו ציוץ אחד, או חרטה, או הבעת התנצלות או הזדעזעות - אלא שתיקה רועמת ושמחה על שאותה ממשלה מושמצת על ידו - איפשרה לו להקרין את הסרט השקרי והאנטי ישראלי ג'נין ג'נין. ואם יש בציבור הישראלי - אזרחים החושבים שזו הדמוקרטיה האמיתית בהתגלמותה, יש לעורר אותם ולנער אותם כדי להסביר שדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבאה להגן על העם, שלומו וביטחונו - ולכן יש לממשלה זכות ואמצעים לנקוט באמצעי הגנה לגיטימיים, כולל הגבלת זכויות והצרת צעדים - כדי לשמר ולהגן על המסגרת החופשית והדמוקרטית.

אפשר להביא דוגמאות למכביר ממולדת הדמוקרטיות כמו צרפת, אנגליה וארה"ב על הצעדים שהן נקטו בעקבות פעולות טרור שפגעו במדינתם - ואין לי ספק שתופעות כמו אצלנו, דוגמת דהאמשה, אחמד ובשארה, לא היו עוברות בשקט במדינות אלה.

על כנסת ישראל לפעול מהר לחיזוק שלטון החוק וסתימת סדקים בחומת הדמוקרטיה - בטרם ייפרץ הסכר.

דיבורים והצהרות לא יעזרו כבר, עברנו את השלב הזה ונכשלנו. המסקנה - תיקון החוק, תיקון חוק חסינות חברי הכנסת וסילוק כל גורם מתסיס, פוגע ומחבל בהיות ישראל מדינה דמוקרטית יהודית, ציונית, ריבונית ועצמאית.

1. הציבור הערבי, פרנסיו ומנהיגיו, מתלוננים על כך שהם מרגישים את עצמם מקופחים, מנודים ולא אזרחים שווי זכויות. מעשי נציגיהם בכנסת, התנהלותם והצהרותיהם - הם בהחלט סיבה לגיטימית לניכור, לחשדנות, לפחד מאוכלוסיה שרואה עצמה חלק מהעם הפלשתיני, מזדהה עם מטרותיו ומטרות תומכיהם כמו הסורים והאירנים המבקשים להשמיד את ישראל ולזרוק אותה לים.

בנסיבות אלה קשה להאשים את הציבור הישראלי - ברצונו לנקוט אמצעי זהירות מתאימים לקיומו ובטחונו, על הציבור הערבי המתנגד לבשארה ומרעיו להקיא אותו מתוכו ומהכנסת - אם יש לו את הרצון והאומץ הדרושים לכך - כדי להשתלב במדינת ישראל הדמוקרטית.

2. פרופ' ברק הנשיא הקודם של בית המפשט העליון - שישב בראש ההרכב בשנת 2003 - שלא פסל את בל"ד, הבהיר שהזכות להיבחר ניצבת בלב המשטר הדמוקרטי וניתן לפגוע בה רק אם מדובר במפלגה החפצה להחריב את המדינה בפועל ממש.

3. לדעתי - מצע בל"ד, מנהיגיה וראשיה נוסח עזמי בשארה - אכן עומדים בקריטריון של רצון להשמיד את המדינה, ולכן היה מקום לפסול אותה.

4. בואו נהיה יותר צנועים - במקום אולטרה דמוקרטיה, בעלת עקרונות אוניברסליים, היפים לאקדמיה ולמחקרים לקבלת דוקטורט, נהיה עם רגליים על הקרקע, במקום ראש בעננים, כי בנתונים שאנו חיים ובאזור שלא רוצה אותנו, עדיף להגן על קיום העם, שרידותו ושלומו, מאשר על תדמיתנו הנאורה.