לפני כשמונה שנים, בשנת תשס"א, נערכו בחירות בתקופה זו ממש, רק בשבוע בו אנו עומדים כעת, השבוע של פרשת בשלח. הפעם הן אמורות להיערך ביום ג' בשבוע של פרשת יתרו, למחרת ט"ו בשבט, וזה מעניין עוד יותר מאשר אותן בחירות בפרשת בשלח. לקראת הבחירות ההן כתבנו כדברים הבאים: ביום א' נקרא בפרשת השבוע בְּשַׁלַּח, על עמוד אש ועמוד ענן המלווים את בני ישראל ועל תחילת המרדף של המצרים אחרי העבדים שנמלטו. ביום ב' המצרים מתקרבים עד כדי איום מיידי על בני ישראל ואלה בלחץ, צועקים אל ה' וצועקים על משה. הוא מרגיע את העם ומבטיח (שמות י"ד): [יד] ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן. ביום ג' ה' אומר למשה: מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. אל הגאולה השלמה תוך התעלמות מן המצרים הרודפים ומן הים החוסם. בני ישראל קופצים אל תוך הים, הים נבקע לפניהם והמצרים רודפים אחריהם אל תוך הים.
ביום ד' מתקבלות תוצאות האמת, בני ישראל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם. ולאחר שהם עברו, שב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר ה' אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם. וכבר באותו יום (פרק ט"ו), [א] אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה', וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. הוספנו וכתבנו כי מול המציאות הדמיונית בה אנו חיים לאחרונה כאשר למלחמת השמד נגדנו אנחנו קוראים תהליך שלום, כאשר כל ההבדל בין המועמדים (שרון וברק) מסתכם בשאלה באיזה קצב ימשיכו את התהליך האסוני, כאשר כבר ברור כי הכיוון הנוכחי הוא חד-סטרי ואין עוד כל תקווה להצלה בדרך הטבע - התסריט שמציירות לנו פרשיות השבוע, הוא היחיד שמעודד. עד כאן הדברים שכתבנו אז (בשינויי סגנון).
הבחירות הקרובות ייערכו ביום ג' לפרשת יתרו, למחרת ט"ו בשבט ראש השנה לאילן. באותו יום, כמה מעניין ומעורר מחשבה, נקרא בתורה על בחירת מנהיגות לעם ישראל. הנה הפסוק (פרק י"ח): [כה] וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם--שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. הוא עושה זאת בעצת יתרו חותנו, אשר מסיים את דבריו במילים: [כג] אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹקִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. עד אז משה היה מנהיג ושופט יחיד לכל העם, והעול היה כבד מדי. יתרו מציע לו שיחפש אנשים שהם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע, יאציל להם סמכויות ויטיל עליהם תפקידי הנהגה.
לשכבת המנהיגות יש תפקידים שונים אבל תכלית הכל, תפקידה העיקרי של המנהיגות אומר יתרו למשה, הוא לדאוג לכך ש-כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. וכדי שזה יקרה, כדי שבאמת ידאגו לשלום העם שעל הנהגתו הם מופקדים, עליהם להיות אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע. אחרת, אם לא יהיו אנשי אמת ואם יאהבו את מנעמי השלטון, הם ידאגו לעצמם ורק יעמידו פנים שהם דואגים לעם. נו, ובאותו יום שלומדים את זה בפרשת השבוע, אנחנו אמורים להתייצב בקלפי ולבחור, במי בעצם? אַנְשֵׁי אֱמֶת? אתם מכירים מישהו כזה בין המועמדים? אם כן, הוא ודאי לא מהבולטים והמתוקשרים שבהם. שֹׂנְאֵי בָצַע? אולי מוטב לא להיכנס לזה, כי הנושא הזה לא כל כך מופיע בתעמולת הבחירות, למרות שהוא מתברר בחדרי החקירות ובבתי המשפט. מה שכן מופיע ולגמרי בגלוי, זה היעדר האמת, זה שרובם ככולם עובדים עלינו בעיניים, או לפחות מנסים.
ולא מיותר להזכיר שהמהלך הזה של בחירת מנהיגות לעם על-ידי משה, מסופר לנו מיד לאחר סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף, עוד קודם מתן תורה, שלא לומר קודם הכניסה לארץ. האירוע עצמו היה כמה חודשים אחרי מתן תורה ורש"י מרחיב בביאורו את העניין. אבל התורה בחרה למקם את הסיפור הזה כאן, אולי כדי לרמוז לנו מה שאמור להיות מובן מאליו: שלומו של עם, רווחתו ואף עצם קיומו, תלויים באיכות המנהיגות שלו. עם ישראל שהיום הוא העם העתיק ביותר בעולם, היה אז בשלב של טרום התגבשות. התהליך של התגבשות בני ישראל לעם אחד החל במתן תורה, נמשך ארבעים שנה במדבר, ולפעמים, ביחוד בימים כאלה של לפני בחירות, נדמה שהוא עדיין לא נשלם. בעצם, למה אני אומר 'נדמה שהוא עדיין לא נשלם'? מישהו חושב שתהליך התגבשותנו לעם כן נשלם? אם כן, כיצד יסביר את התנהלות המנהיגות שלנו בשש עשרה השנים האחרונות, מאז אוסלו? כיצד יסביר את הנתק המתרחב והולך, בין ההנהגה ובין העם? כיצד יסביר את העובדה שכולם מנסים לעבוד על העם שאותו הם מתיימרים להנהיג?
בחירות למחרת ט"ו בשבט
אם נסכם את מה שכתבנו בחלק הראשון, משה בחר לתפקידי הנהגה אַנְשֵׁי-חַיִל, צירוף מילים שפירושו אנשים שיש להם היכולת להנהיג את הרבים. כי כל קיבוץ ואוסף - ייקרא חיל, כמו שמסביר הרמב"ן, והוא מוסיף ומסביר שכל יתר התכונות הנדרשות - יִרְאֵי אֱלֹקִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע, כלולות בתואר זה. בעבר, עמדנו לא אחת על התכונות הנדרשות ממנהיג בעם ישראל, והתכונה החשובה ביותר היא שאינו חפץ בהנהגה כלל. הוא מתקבל על עצמו את עול ההנהגה רק כי אין לו ברירה, כי זו השליחות שהוטלה עליו. מנקודת מוצא זו, ברור לגמרי שכל מעייניו יהיו נתונים לטובת האנשים שהוא מופקד עליהם. הוא לא נדרש לפרסם מצע בחירות, כי אינו מעמיד את עצמו לבחירה. וגם מיותר לשאול אותו מהו הנושא המרכזי בעיניו, כי בכל רגע נתון הנושא המרכזי שלו הוא טובתם של מונהגיו.
לכאורה, אצלנו הנסיבות שונות לגמרי ואין מקום להשוואה בין אז לעכשיו. אצלנו יש טרנדים ויש אג'נדות ולא ניתן להתעלם מכך, כי עוד עלולים לחשוב שאנחנו מנותקים מהמציאות. אבל משום מה, בכל מערכות הבחירות האחרונות הפוליטיקאים מתעקשים לדבר בכפל לשון. הם לא באמת חושפים בפנינו את רעיונותיהם ולא אומרים לנו את כל האמת על תוכניותיהם. וכבר התרגלנו לעובדה שהתחייבויות הפוליטיקאים והבטחותיהם לפני הבחירות, הן מן השפה ולחוץ ולא כדאי לסמוך על דבריהם שנאמרים בתקופה זו. והגרוע מכל הוא שהתרגלנו לכך עד שאין אנו רואים את הפסול שבדבר. כמו ויתרנו על האפשרות שנזכה למנהיגים שהם אַנְשֵׁי אֱמֶת, שלא לומר שֹׂנְאֵי בָצַע. הרי כבר ציטטנו כאן בעבר מישהו שאמר 'אף אחד לא הולך לדבר כזה (פוליטיקה) אם הוא לא מצפה להרוויח מזה', ולא נראה שהוא היחיד שמחזיק בדעה זו. מה שלא ברור לי זה למה אנחנו מקבלים את המציאות הזאת כגזירת גורל.
כאמור, הבחירות אמורות להיערך למחרת ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילן כידוע. למה אנחנו אמורים לחגוג את החג של האילנות? לכאורה, אנחנו קרובים הרבה יותר לעולם החי מאשר לעולם הצומח, אז מה זה ענייננו שלאילנות יש ראש השנה? אלא שבאמת, אנחנו דומים לאילן יותר מאשר לבעלי חיים, שכן א' בשונה מבעלי חיים ההולכים על ארבע, ראש מקביל לאדמה, אנחנו עם הראש למעלה כמו האילן. ב' כמו האילן גם אנחנו אמורים לחדש ולהגביר את צמיחתנו לעתים מזומנות. ההבדל הוא שאצל האילן זה בטבע, בעוד אצלנו זה אמור להיות מודע ומכוון.
הרעיון של הבחירות הוא שתקום הנהגה חדשה וטובה יותר, התחדשות. זה ממש מתאים לט"ו בשבט כנ"ל, אבל באיזה תחום בדיוק הפוליטיקאים מציעים לנו להתחדש? שמעתם מישהו מהם מדבר על כך? הרי כדי להתחדש צריכים להיפטר קודם מתפיסות ישנות, מאותן תפיסות שהביאונו עד הלום שלא בטובתנו, מישהו מציע משהו כזה? אז על מה הולכים לבחירות? ולא בכדי קשרנו את זה לט"ו בשבט; ראש השנה לאילן זה עניין של ארץ ישראל, כי בתחומה מתחוללת התחדשות זו באילן בתקופה זו. הרי לא לחינם אימצה הציונות אל חיקה את היום הזה. חבל שהפקיעו אותו ממשמעותו המקורית, התחדשות רוחנית בארץ ישראל, אבל זה סתם מאמר מוסגר. לפני קצת יותר מחמש עשרה שנה היה פה ראש ממשלה שהכריז כי ארץ ישראל זה סתם נדל"ן ומאז כולם יישרו קו עם אותה תפיסה מעוותת, שעיוותה את חיינו כאן, והיא עומדת בניגוד מוחלט למסר של ט"ו בשבט. היש אדם או מפלגה שמבקשים את אמוננו תוך התנערות מאותה השקפה מעוותת והצעת חלופה של דבקות בארץ והתחדשות בה?
קצת קשה למצוא נימה אופטימית לסיום, כי הגרוע מכל הוא שגם במפלגות המכונות דתיות מתייחסים אל ארץ ישראל כאל נדל"ן העומד למו"מ. אומנם שומרים מצוות ברמה האישית פחות או יותר, אבל כנראה בלי קשר אמיתי למי שציווה את המצוות. כי אם באמת קשורים אליו, איך אפשר לזלזל במתנה הכי חשובה שנתן לנו, ארץ ישראל? אלא מה, לא מזלזלים, רק נכנעים לאילוצים פוליטיים - זה עוד יותר גרוע כי מעיד על חוסר אמונה במי שנתן לנו את הארץ שגם יסייע לנו להחזיק בה. אז נכון שאם מחפשים תקווה בפוליטיקה או אצל פוליטיקאים, אין שום מקום לאופטימיות, אבל פרשת השבוע מלמדת אותנו שגם במצבים שנראים אבודים - הים חוסם מלפנים והמצרים רודפים מאחור, הקב"ה מציל אותנו ואף נפרע מאויבינו. הגיע הזמן שנפסיק להפריע לקב"ה לעזור לנו. הגיע הזמן שנדבק בו, בארץ שנתן לנו, ובכך נעזור לו לעזור לנו.
