נתאר לעצמנו שאנשי בית אל היו מאיימים ברצח על נציג 'רעם תעל', האמור לתפקד שם כיו"ר ועדת קלפי. האם גם אז היו אומרים שהערבי שבא להתנחלות עושה פרובוקציה, או שמא היו מאשימים את המתנחלים בחוסר סובלנות ובפגיעה בדמוקרטיה.
ההליכה שלי לאום אל פאחם, היא בהחלט לא פרובוקציה, היא ניסיון נוסף להעמיד אותנו שוב מול מציאות שאנחנו מסרבים להביט אליה נכוחה. מדיניות 'בת היענה' של רשויות החוק בישראל, הביאו להקמתה של מדינת 'אום אל פחם' בתוככי מדינת ישראל. מדינה שהשלטון בישראל התייאש זה מכבר לאכוף בה את החוק. מדינה ששולחת את זרועותיה לכל הציר המקשר בין חדרה לעמק יזרעאל.
העובדות מדברות בעד עצמן, במגזר הערבי בונים ללא אישורים, משתלטים על אדמות, ואין שום אכיפה. מאות אלפי דונמים נגזלו ממנהל מקרקעי ישראל. סמוך לכביש ואדי עירון, נבנים בתים רבי קומות, במרחק זריקת אבן מהכביש. והשלטונות מעדיפים להבליג, שהרי מי צריך עוד 'ועדת אור'? האם אנחנו יכולים לדמיין שבגני האירועים שבצומת ירקון היו בעל השמחה, פותחים 'ביריות שמחה' מכלי נשק אוטומטיים. בכפרי הגליל אלו מעשים של יום יום. שם המשטרה לא מתערבת, לא עוצרת, לא מחרימה את הנשק, למה? כי זו מדינה בתוך מדינה!!!
אין דין ואין דיין
קריאות ההסתה נגד מדינת ישראל, נגד צה"ל, הכרזות ההזדהות עם החמאס, עם החיזבאללה, עוברות לנו ליד האוזן, כמנגינה של מוצרט, אין דין ואין דיין.
משטרת ישראל, ששמה את ידה בתקיפות על כל סגירת מרפסת, בבני ברק או בראשון לציון, ניצבת מול האויב הערבי, מושפלת וחסרת אונים.
אני כן הולך לאום אל פאחם, גם אם זה מרגיז את האויב והשמאל. גם אותי מרגיז שאויבי ישראל יושבים בכנסת, אני לא מאיים לרצוח אותם, אני פועל כנגדם במסגרת החוק. הם יושבים אצלנו בקלפיות, אנחנו לא נהנים מזה, אך לא יפגעו בהם.
האיום על חיי, וההתקפלות של שלטון החוק, הם כניעה לבריונות של מי שמאיים לחסל אותנו. זו הרמת דגל לבן הנוגסת באחיזה השלטונית שלנו. אני מבקש לעצור את הסחף, אינני מפחד כלל מהאיומים, אני מצפה שמדינת ישראל תאכוף גם באום אל פחם את החוק (זו לא חכמה להיות 'גיבור' רק בעמונה ובית השלום), ותכניע את הבריונות, המאיימת על הדמוקרטיה ושלטון החוק.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
