|
|
|
|
|
|
| ברבות השנים גדל בארץ דור חדש של תחקירנים במדיה הכתובה והאלקטרונית. בסופו של דבר נאלצו רובם להרים ידיים: במקרה הרע פשוט לפרוש מתחקיריהם ובמקרה הטוב לעבור לאמצעי-תקשורת אחר | |
|
|
|
|
התחקירנות כמוה כבומרנג: היא מפרסמת, אומנם, ברבים את התחקירן על חשיפת שחיתויות למיניהן, אבל בה בעת היא גם כפויית-טובה כלפיו. הוותיקים שבינינו זוכרים, מן הסתם, את "שורת המתנדבים" - קבוצה של אזרחים בעלי מודעות חברתית ופוליטית, שפעלה בישראל בשנות החמישים של המאה החולפת. "השורה" הציבה לה מטרה ברורה: לחשוף ברבים, לראשונה בתולדות המדינה, את השחיתות הציבורית. עם חבריה נמנו אליקים העצני, אמנון רובינשטיין, אפרים קציר, ישעיהו לייבוביץ' ושלמה סימונסון. לאחר שנים ספורות נפסקה פעילותה וכוחה לא עמד לה עוד, משפסק זרם התרומות אליה.
את ממשיכת דרכה של "השורה" ניתן לראות בתנועת "אומ"ץ" העכשווית, בראשותו של העיתונאי אריה אבנרי, הפועלת מזה שנים, ללא לאות, בחשיפת עוולות ציבוריות. העמותה הזו עושה עבודת-קודש, בהוציאה מן החושך אל האור רבים ממעללי השחיתות. אלה מובאים, לא אחת, לתשומת-ליבו של מבקר המדינה, המתייחס אליהם בכל כובד הראש הראוי. אלא שיש גם מי שטורח להניח מקלות בגלגליה המשומנים של "אומ"ץ", להצר את צעדיה ולהתעלם מהם בטרם עת. למרבה הצער, אחד מהם הוא היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז.
לפני כ-40 שנה התפרסמו בידיעות אחרונות תחקיריו של ברוך נאדל, חבר המערכת דאז, רובם בתחום הצרכנות. היו בהם שהביאו לסתימת הגולל על גופים ומוסדות שכשלו, אבל, לעומתם, היו גם כאלה שהביאו לתוצאה ההפוכה: בעלי אותם גופים מבוקרים איימו בסנקציות על מי שיעז לפרסם את מעלליהם. צעדיו של נאדל הוצרו בתחום התחקירנות, עד שנאלץ, בלית ברירה, לפרוש מממנה.
צדיק בסדום
אבל, נאדל לא היה קורבן יחיד. בשנות ה-70 של המאה החולפת נאלץ לנטוש את המערכה, בבושת פנים ממש, עיתונאי הארץ דאז, אבי ולנטין. היה זה לאחר שחשף, לראשונה, מעל דפי העיתון, את קיומו של פשע מאורגן בישראל, כפי שהתגלה ב"רשימת ה-11" שלו. אלא שהמוסדות הרשמיים, ובהם המשטרה דאז, ראו משום מה צורך להכחיש, מכל וכל, את קיומו של פשע מאורגן, אותו תיארו כ"עורבא פרח" וכ"תלוש מהמציאות". הארץ געשה, תרתי משמע, ובסופו של דבר הפך אבי ולנטין רק לשעיר לעזאזל.
ברבות השנים גדל בארץ דור חדש של תחקירנים במדיה הכתובה והאלקטרונית. בסופו של דבר נאלצו רובם להרים ידיים: במקרה הרע פשוט לפרוש מתחקיריהם ובמקרה הטוב לעבור לאמצעי-תקשורת אחר שהיה מוכן לקלוט אותם.
סוד גלוי הוא שהאינטרסים הכלכליים של הון-שלטון-עיתון הם שמנחים את המו"לים בעיתונות הכתובה ואת האחראים על אמצעי השידור האלקטרוניים. אלה אינם רואים בעין יפה את התחקירים המתפרסמים בהם ועושים כל שלאל ידם כדי להצר את צעדיהם, אם לא לגנזם בכלל.
רק צדיק אחד נותר, בינתיים, בסדום-סיטי הרשעה. יותר מכל מישהו אחר במדיה התקשורתית מוכיח עצמו, שוב ושוב, אתר "מחלקה ראשונה" כמי שאינו מהסס להוציא מן החושך אל האור את מה שכל האחרים מבקשים לגנוז.
