הקרב על הדגל במרד גטו ורשה

פלגנות והתקוטטויות אידיאולוגיות בכל מחיר, גם במחיר החיים עצמם, נחשפים במלוא עוצמתם גם מאחורי הקלעים של מרד גטו ורשה - בספרו החדש "דגלים מעל הגטו" של מי ששימש כשר ביטחון ושר חוץ בממשלות ישראל, הפרופ' משה ארנס.

זלגו בדרכי הביוב

מרד גטו ורשה, אחת המרידות המוכרות וההירואיות בתקופת השואה ובכלל, נמשך כ-10 ימים ובעיקר ידוע חלקם של מורדי ארגון אי"ל ארגון יהודי לוחם בפיקודו של מרדכי אנילביץ'. הספר אינו "עוד" ספר על המרד, אלא הפעם על החלק המושתק, חלקם של הרביזיוניסטים שפעלו במסגרת אצ"י (ארגון צבאי יהודי - ZZW) בפיקודו של פאבל פרנקל. שני הארגונים ניהלו את המרד זה לצד זה, ומעט ביחד, לאחר שלא הצליחו להגיע לפשרות בנושא האידיאולוגי וכמובן על השאלה -"מי בראש".

המורדים הצליחו לגרום לאבידות לנאצים ואחת החשיפות, למעשה המרד לא כל כך הוכרע. הגרמנים הצליחו למוטט את הבניינים אבל לא את המורדים שנערכו באופן מעורר השתאות בבונקרים וחלקם הצליחו לזלוג החוצה בדרכי הביוב.

"כיכר מוראנובסקי בידי היהודים"

בספר נחשף גם סיפורו של הדגל הציוני (כן, הדגל שהפך דגלה של מדינת ישראל) שהמורדים הצליחו להניף, תוך סיכון חייהם על הבנין הגבוה ביותר בגטו. שני דגלים, הציוני והפולני, שהוצבו על הגג, נראו היטב ברחבי ורשה. פולנים שראו אותו הכריזו: "כיכר מוראנובסקי בידי היהודים". הדגלים גרמו לכאב ראש אצל הנאצים כיון שהרימו את המורל וגרמו לתסיסה גם בצד הפולני, עד כדי כך שהימלר "בכבודו ובעצמו" הורה למפקד בשטח "להעיף אותם בכל מחיר".

סיפור הדגל, וגם ה"פייט" הרציני של הרביזיוניסטים שגרמו לקורבנות בקרב הצבא הגרמני, על אף התנאים הבלתי אפשריים שבהם נוהל המרד, לא הצליחו להבקיע אל המסלול המרכזי של ההנצחה שהיה נתון בידי המפלגה "השלטת". מי שנהנה מזיו הילה בלעדי היה ארגון אי"ל ומפקדו אנילביץ'.

הדגל בלי ההנהגה

ארנס, נציב בית"ר בארה"ב בטרם עלייתו לגדולה בישראל, משיב את כבודם האבוד של הרביזיוניסטים, ואולי חשוב מכך, מציף את השאלה שנותרה גם היום על "הגג הגבוה": מדוע בשעת "נעילה", המורדים לא התאחדו? ארנס מטיל את האחריות על ההנהגה שהתאיידה עוד קודם לכן, כשהצבא הגרמני התקרב בספטמבר 1939. בגטו נכלאו היהודים ללא מנהיגיהם שכן "כל הדמויות המובילות בחיים היהודיים בורשה עזבו". לא היה בגטו "אדם עם כריזמה הדרושה לגיוס תומכים מכל חלקי קהילת הגטו", ולא נמצאה אז "אישיות מובילה, אדם המסוגל לספק השראה לאנשים, להתעלות מעל יריבויות ועוינויות אידיאולוגיות מן העבר שהפכו לחלוטין בלתי רלוונטיות".

ומה שלום "הדגל" אצלנו?