מדברים הרבה על התקשורת - מצבה, דרכי פעולתה, מושאי כתיבתה, השפעתה, קלקוליה והעדפותיה. בימים אלה עוסקים בשאלה האם הסיקור התקשורתי בפרשת גלעד שליט תרם לקידום המו"מ או להפך - הזיק לעניינו של גלעד.
בוויכוח הציבורי בשאלה זו, עולים נימוקים לכאן או לכאן. בין השאר גם שאלת "הרייטינג"/תפוצה ומכירת עיתונים, וגם התחרות העזה בין כלי התקשורת השונים. כל כך עזה התחרות עד ששיקול הדעת כיצד לסקר, באיזה אופן ומתי, כמעט ונעלם. כל עורך וכל מערכת פוזלים הצידה לעבר המתחרה בבחינת "אם אני לא אעשה" (כך או אחרת) המתחרה בוודאי שיעשה, אז אין בעצם ברירה.
תחרות, בדרך כלל, היא גורם חיובי. לא תמיד. הכלל הזה יפה גם לנושא התחרות העיתונאית. כבר כתבו ודיברו על הנזק של כתיבה בלוח זמנים קצר, הבעייתיות בבדיקת עובדות בגלל קוצר הזמן, המרוץ אחר מקורות מהימנים יותר או פחות וכיו"ב.
להלן דוגמא לסוג נוסף של תחרות עיתונאית - כזו החושפת מקורות של מתחרים ומשמיצה אותם משום שדיווחו לעיתונאי מתחרה.
מוספי סוף השבוע (20.3.09) הקדישו מקום נרחב לסיקור השתלשלות המו"מ עם החמאס בנושא גלעד שליט, בימים האחרונים. כל עיתון השתדל להביא "סיפור" - התרחשות מהמשא-ומתן שלא ניתן לו פומבי, וכמובן גם להביא דעות בעד ונגד הסיכום בישיבת הממשלה, שלא לקבל את דרישות החמאס. כל זה לגיטימי לחלוטין.
בידיעות אחרונות פרשו נחום ברנע ושמעון שיפר דיווח נרחב על גבי שני עמודים לנושא. ותיארו באופן די מפורט את השתלשלות העניינים. גם במעריב הוקדש לנושא מקום נרחב ברשימתו של בן כספית. הדיווח ב"ידיעות" כלל קצת יותר פרטים, אבל זה הספיק להוציא את הכתב הבכיר כספית מכליו... ותחת הכותרת "דקל רץ לספר לחברה" הוא מגלה כי ביום שלישי שעבר ישב עופר דקל שליח ראש הממשלה לשיחות, עם העיתונאי שמעון שיפר מידיעות אחרונות בחומוסיית גשר הירקון בתל אביב. שרי הממשלה - כך כספית, התבקשו לשמור על דממה תקשורתית בנושא, אבל עופר דקל מתראיין במקומם... זה בעיני כספית לא בסדר. חוץ מזה, כותב כספית, דקל חתם חוזה עם הוצאת ידיעות אחרונות על פרסום ספר בנושא. בינתיים לא קיבל אישור לכך. בנוסף, הוא חבר בקבוצת אנשי עסקים ישראלים המנסים למכור נשק לניגריה... חוץ מזה צריך למנות מישהו אחר במקומו. כספית מוסיף, למען הסדר, כי אין לו טענות לעיתונאי שמעון שיפר שעושה את עבודתו.
אז יכול להיות שצריך להחליף את עופר דקל במלאכת התיווך, אבל לא זו השאלה שלפנינו. השאלה היא מדוע חושף כספית בעיתון מקור של שיפר (המתחרה שלו) ותוך כדי כך גם מחלק לאותו מקור ציונים בלתי מחמיאים. האם הסיבה היא שדקל בחר לשוחח עם שיפר ולא עם כספית? האם כספית עקב אחרי דקל כדי לגלות למרבה תסכולו שהוא משוחח עם המתחרה?
חשיפת מקור של עיתונאי מתחרה אינה מעשה של יום ביומו, אבל כבר היו דברים מעולם. מעשה כזה ודאי גורם אי-נעימות למקור שלא רצה להיחשף, אבל עיתונאי שלא יידע לכבד אנונימיות של מקור, גם אם הוא של המתחרה, מסתכן בכך שמקורות אחרים שיזדקק להם בעבודתו בעתיד יירתעו מלשוחח עימו מחשש שייחשפו, אם לא על ידיו הרי על-ידי המתחרה שלו שיבקש לגמול...
ברגע שעיתונים/עיתונאים מתחילים "להתחשבן" אחד עם השני בעיתון או על גבם של המקורות, הם פוגעים בעצמם.
עכשיו נותר לחכות ולקרוא כיצד יגיב שיפר על חשיפת המקור שלו על-ידי המתחרה...
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
